הצבוע המפוספס הוא הטורף הגדול ביותר בישראל. אך למרות המוניטין האימתני שיצא לו, מדובר בבעל חיים ביישן ובעל תפקיד חיוני במערכת האקולוגית. כדי להבין טוב יותר את המין המרתק הזה, שוחחנו עם ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים.
איפה אפשר למצוא את הצבוע המפוספס?
"הצבוע המפוספס הוא מין שהצליח להתפשט מאפריקה צפונה אל המזרח התיכון ואסיה, והוא המין היחידי מקרב ארבעת מיני הצבועים שלא נמצא רק באפריקה. הוא נמצא בצפון ובמזרח אפריקה, במזרח התיכון, ומגיע עד טורקיה. הוא אינו עולה צפונה יותר מדי, למעט קצת בקווקז".
"בישראל, הצבוע המפוספס הוא בעל חיים עמיד ומסתגל, שחי בכל הארץ - מהחרמון עד דרום הערבה. אין לו מגבלה לאקלים ים-תיכוני או לאקלים מדברי, ולכן אפשר למצוא אותו ממש בכל הארץ".
"בעולם מצבו של הצבוע המפוספס מוגדר 'קרוב לסיכון', וגודל אוכלוסייתו נאמד בכ-10,000 פרטים בכל אזור התפוצה. בישראל אנחנו מגדירים את מצבו ככזה ש'עתידו בסכנה', וזאת אף על פי שישנה תחושה שכמות הצבועים דווקא עולה".
מה הצבוע אוכל?
"אף על פי שהוא אוכל נבלות, הצבוע המפוספס הוא קודם כול טורף. יש לו שיניים לטרוף בשר. הוא הטורף הכי גדול בארץ".
"הצבוע הוא 'סניטר'. כלומר, תפקידו במערכת האקולוגית הוא סניטציה; הוא אוכל את הנבלות ומפרק ממש את הכול. אם לא היו צבועים ונשרים, המדינה שלנו הייתה מלאה בפגרים. יש לו כוח לחיצה מטורף, הכי חזק בארץ ובין החזקים בטבע, המאפשר לו לפצח עצמות. נוסף על כך, החומציות בתוך הקיבה שלו כל כך גבוהה שהוא יכול לעכל עצמות בלי שום בעיה".
"אם אין נבלות, הצבוע הוא לא בררן. הוא אוכל גם פסולת מפחי האשפה. בקיבתם של צבועים בערבה נמצאו גם תמרים רבים שהם אוכלים מהרצפה, כיוון שהם זקוקים גם לפחמימות ולוויטמינים ולא רק לחלבון".
לא דמיינתי את הצבוע בתור חובב תמרים. מה עוד מפתיע לדעת עליו?
"מדובר במין סוליטרי, שחי לבדו. זה מפתיע את רוב האנשים שראו את הסרט 'מלך האריות', כיוון שהצבוע המפוספס לא חי בלהקות ואין לו מבנה חברתי של להקה. לפעמים רואים אימא ושני גורים, או שניים-שלושה פרטים שניזונים יחד מאותו הפגר, אבל הם לא חיים בלהקה".
"עוד מעניין לדעת שהצבוע הולך המון קילומטרים מדי לילה. הוא גם מחליף את המאורה שלו כל כמה ימים. צבוע בוגר יכול לבלות שבוע בחורש, שבוע בנגב הצפוני ושבוע בדרום החרמון, וכל פעם לבחור לעצמו מאורה אחרת (קל לזהות מאורה של צבוע כי הוא דואג להשאיר את העצמות בכניסה למאורה). הוא משתמש במאורות קיימות, למשל של דורבנים, ומרחיב אותן. צבוע יכול לחיות בטריטוריה עצומה; בנגב תועד צבוע שחי בטריטוריה של 60,000 דונם (קרוב לשטחה של תל אביב)".
"ולבסוף, בניגוד לתדמיתו, הצבוע הוא אחת החיות הכי ביישניות בטבע. מהניסיון בשטח, צבועים הם חיות חששניות וביישניות, שלא נוטות לאיים או לחשוף שיניים".
נשמע כמו בעל חיים עדין, אם כי יצא לו מוניטין קשוח יותר.
"קשה להתמודד מול התדמית שנוצרה לו. נראה שמפיקי הסרט 'מלך האריות' עשו שם רע לכל מיני הצבועים. הסיכון העיקרי והבעיה הגדולה ביותר של הצבוע היא בני האדם. בכל המדינות שבהן הוא חי, נקשרו אליו אגדות מסמרות שיער וסיפורי בלהות – למשל, שהוא יכול להפנט אותך עם הצחוק שלו, לאכול אותך ולהביא מזל רע. כתוצאה מכך, אנשים רבים בעולם שנתקלים בצבוע, פשוט הורגים אותו, אפילו שהוא לא עושה כלום; הוא אינו נחשב מזיק חקלאי ואינו טורף עגלים".
"מפגשי אדם-צבוע הולכים ועולים משנה לשנה, כיוון שיש פחות שטחים פתוחים זמינים לצבועים. בישראל אין כבר באמת שטחי בר, ובאזור המרכז אנחנו תמיד 10 דקות מבית קפה, משכונה חדשה או ממסיבת טבע. הצבועים נדחקו לפינה. כאמור, כשצבוע חי בעיר ואין פגרים, הוא מצליח לשנות את תזונתו ולאכול פסולת מפחי האשפה שלנו. במקרים שבהם אנשים מאכילים אותם, הצבועים הופכים לחששנים פחות ועלולה להיווצר התניה מסוכנת של 'אדם שווה אוכל'".
מהם האיומים המרכזיים על הצבוע?
"צבועים נדרסים לעיתים תכופות. כדי לצמצם את התופעה הזאת, מוקמים מעברים לבעלי חיים מתחת לכבישים או מעליהם".
"איום נוסף הוא הרעלות. ההרעלות לרוב מיועדות לטיפול בטורפים אחרים, כמו תנים, אך הן פוגעות ראשית בצבוע, כיוון שהוא מזהה את ריח הבשר המורעל ממרחק רב. לרשימה מתווספים גם ציד בלתי חוקי והתנכלויות, כלומר הרג מכוון כתוצאה משנאה או מדעות קדומות".
משפחת צבועים בדרום
(צילום: עזרא חדד, רשות הטבע והגנים)
מליחי מזכיר את המקרה המפורסם ממודיעין של הצבועה רותי, שבו עורכי דין הוציאו נגדה צו הרחקה בבית המשפט וחייבו את רשות הטבע והגנים ללכוד ולהעתיק אותה למקום אחר. למרות המאמצים, בסופו של דבר רותי נדרסה. "בסוף חיית הבר מפסידה", הוא אומר בתסכול.
"לגבי השפעת משבר האקלים, הצבוע נחשב מין מסתגל (חי במדבריות ובאקלים ים-תיכוני), ולכן אין צפי להשפעה ישירה על תפוצתו. עם זאת, שינוי האקלים עלול להוביל למחסור במזון (טרף) ולהשפיע על החורש הים-תיכוני, וייתכן שנראה יותר חיכוך בין הצבועים לבני אדם עקב כך, אך זו תופעה שתקרה רק בעוד זמן רב".
מה עושים כדי לנסות לשמור על הצבועים בארץ?
"מאמצי השימור של רשות הטבע והגנים כוללים משדור ומעקב אחרי צבועים כדי לשרטט מסדרונות אקולוגיים, וכן זיהוי מקומות שבהם חקלאים זורקים פגרים".
מליחי מספר שבאמצעות פרויקט משותף עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, צפו החוקרים בהפתעה גדולה בכ-20 צבועים שונים באזור מודיעין, לאחר שהם לכדו מספר רב של פרטים בזמן חיפושים אחר צבוע בודד.
"בנוסף, עובדים כעת על 'ספר אדום' חדש, שנועד להעריך מחדש את מצב הצבועים ובעלי חיים אחרים בישראל. יש גם ניסיון לקדם חוק שיסדיר את השימוש ברעלים, ובכך ימנע הרעלות של טורפים".
לסיכום, לפי מליחי צריך "לבקש סליחה" מהצבוע המפוספס. "זאת חיה גדולה (כ-70 קילו), והמראה שלה לעיתים מבהיל. למרות זאת, הצבוע הוא בעל חיים יפה, ביישן, שחי לבדו, ושגורלו תלוי במידה רבה באופן שבו הציבור הישראלי יבחר להתייחס אליו".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
