חג הפסח הוא חג של התחדשות ושינוי, ניקיון וסדר ויציאה מעבדות לחירות. וזו גם הזדמנות מעולה לעשות צעד קטן למען עצמכם וצעד גדול למען החברה והסביבה, ולהפוך למפחיתנים. מפחיתנות היא גישה שמתמקדת בצמצום צריכת משאבים ברמה האישית. היא מבוססת על צעדים קטנים כגדולים בחיי היום יום, שיובילו לשינוי הרגלים, שמתחבר גם לשינוי בתודעה, והכול מבחירה חופשית.
המפחיתנות החלה בשנות התשעים של המאה הקודמת כגישה לשינוי בתזונה, ובעיקר באמצעות הפחתת צריכת מזון מן החי, ובפרט בשר. למעשה מדובר באורח חיים שעיקרו אכילת מזון מן הצומח, תוך צריכה מזדמנת של בשר, מעין "חצי-צמחונות", מסיבות בריאותיות, סביבתיות ואתיות, וכזה הממוקד בגמישות שמתחילה בצלחת (Flexitarianism). בהמשך התווספו גם היבטים של צריכת מזון מקומי ועונתי, עם חיבור אל האדמה, ובמקרים מסוימים גם העדפת מזון ראשוני, כלומר כמה שפחות מעובד וכזה שמגודל בצורה יותר חופשית ועם פחות דישון והדברה.
סקרים ומחקרים ראשוניים בתחום הראו כי הגמישות התזונתית הזו, שקוראת לאכול במחשבה תחילה, גורמת גם לצריכה מושכלת יותר בכלל שרשרת הערך של המזון, מהגידול, עבור באספקה ועד לפח האשפה. היא מובילה לרכישה מדודה ושקולה יותר בסופר ולבישול עם מוצרים שיש במקרר או על המדף תחילה, ובהתאם לפחות מזון שנזרק. היא מעודדת גם מעבר למודלים שונים של צריכה ישירה מהחקלאי ו/או היצרן.
לאורך השנים המפחיתנות התזונתית התרחבה גם להפחתת צריכה בתחומי האנרגיה, למשל מעבר לתחבורה ציבורית או שיתופית במקום תחבורה פרטית או קידום הליכתיות; האופנה, למשל רכישת פחות בגדים, ובפרט פרטי אופנה מהירה, ומעבר למוצרים מיד שנייה; ואפילו בתחום המיחשוב, דהיינו צמצום זמן מסך ושימוש מושכל באינטרנט ובכלי AI.
לצד היבטים כלכליים, סביבתיים וחברתיים, מפחיתנות של משאבים ומוצרים, ממים ומזון ועד דלק ופרטי אופנה (Reductionism), התפתחה כמענה לתרבות הצריכה, על השפעותיה האישיות והחברתיות השליליות, וכמודל נגד לצרכנות שרואה ברכישה ערך מרכזי. יתרה מכך, בעולם הקפיטליסטי צריכה נחשבת לעיתים קרובות לבסיס להשגת רווחה ושמירה עליה. עם זאת, מחקרים שונים מראים כי אורחות חיים המבוססים על צריכה בת-קיימא והפחתה בצריכה בפרט, תורמים לעלייה בתחושת הרווחה האישית. מחקרים גם מראים כי ההצלחה בשמירה על אורח חיים מפחיתני, תלויה במודעות, בסביבה תומכת וביכולת להתמודד עם פיתויים תרבותיים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמפחיתנות היא לא רק גישה שמבוססת על סיסמאות, כמו "פחות זה יותר" או "ללכת בלי ולהרגיש עם" ועל טרנדים משתנים. היא קשורה לאורח חיים מודע יותר, גמיש יותר וכזה שגם מבקש איזון ומשמעות, ומחברת בין מוטיבציות ותועלות סביבתיות וחברתיות לבין היבטים אישיים. אך בפני המפחיתנים עומדים גם אתגרים רבים, ומפחיתנות דורשת משמעת והתמודדות עם לחצים חברתיים, ובמקרים מסוימים עלולה להתנגש עם נורמות צרכניות או עם הרצון לסמלי סטטוס.
הבגדים, הכלים והפריטים האחרים שמוציאם מהארונות ומוסרים או זורקים לקראת חג הפסח, והארוחות הגדושות לצד הזבל הרב שנערם בחג עצמו, הם סימן ברור לכך שכל אחת ואחד מאיתנו צריך לקחת אחריות אישית ולהפחית. מפחיתנות היא דרך פשוטה, גמישה ויומיומית שמאפשרת לנו לא רק לשאול "מה נשתנה הלילה הזה", אלא להיות חלק מהשינוי.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
