שני טילים איראניים נפלו בשטח מכון וייצמן ביוני השנה, מותירים אחריהם הרס המוערך בכשני מיליארד שקל. שניהם במרחק של 200 מטר מבניין זיסקינד ההיסטורי, הראשון של המכון, שם ממוקם משרדו של פרופ' דוד הראל, 76, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים וחתן פרס ישראל. "גם ההרס הסביבתי היה עצום", מספר הראל, "כך שכאן במכון, גם במשרד הזה, האפקט של המלחמה היה מוחשי מאוד".
מעבר לחלון חדרו של הראל איבדו 52 קבוצות מחקר באותו לילה שנים ארוכות של מחקר סיזיפי שתכליתו הצלת חיי אדם, וכמובן מכשור נדיר ויקר. במעבדה של ד"ר ליאת קרן, למשל, הרותמת את מערכת החיסון למלחמה בסרטן, הושמדו אוספים נדירים של גידולים סרטניים מכל העולם. במעבדה של פרופ' אורן שולדינר, החוקר תהליכים בהתפתחות המוח, חוסל אוסף של אלפי זני זבובי ניסוי, כולל 800 שיוצרו במעבדה עצמה לאורך שנים.
אבל למרות הכאב על שנות המחקר שאבדו – גם בעקבות הטיל שפגע בביה"ח סורוקה – פרופ' הראל לא רואה בהם את עיקר הנזק שנגרם השנה למדע בישראל. כנשיא האקדמיה למדעים, גם כשהוא משוטט בין ההריסות, הוא מחויב לראות את התמונה הגדולה יותר. והתמונה הזו, כפי שהיא עולה מהדוח התלת-שנתי של האקדמיה הלאומית על מצב המדע, שנחשף כאן לראשונה, מדאיגה לדעתו בהרבה. מבחינתו, הסיוט הישן הגדול של קהיליית המדע בארץ הולך ומתגשם לנגד עינינו. לפי הראל, בתום שלוש שנים, שהחלו במהפכה המשפטית ונמשכו במלחמת חרבות ברזל ובמערכה מול איראן, בעולם האקדמי ישראל היא מדינה מצורעת.
הראל, שמעולם לא הסתיר את דעתו השלילית על הממשלה הנוכחית ועל אחריותה למצב שאליו נקלעה המדינה, חד-משמעי: "המצב הולך ומחמיר בצורה דרמטית, והוא באופן מוחלט תוצאה של המלחמה שהתמשכה".
וזה, לדעתך, מצב זמני או שהוא הולך להיות קבוע?
הראל: "אני מתפלל שזה יהיה זמני. אבל גם אם מחר בבוקר ייחתמו הסכמי שלום באזור – זה לא אומר שבעולם ימחאו לנו מיד כפיים. הנזק כבר נעשה, והוא עצום. הסברה כבר לא תוכל לחסל את זה. הפגיעות בעקבות המלחמה יהיו ארוכות טווח ויבואו לידי ביטוי ביתר-שאת בשנים הבאות.
"החרמות נגדנו הם משלושה סוגים. יש חרמות פרטניים, כנגד מדען זה או אחר. אנחנו יודעים על אין-ספור מקרים של חוקרים, שעמיתים בחו"ל כבר לא מוכנים לכתוב איתם מאמרים ולא משתפים איתם פעולה. גם חתן פרס נובל, פרופ' אהרון צ'חנובר, הוזמן על-ידי אוניברסיטה יוקרתית באירופה לצורך אוסף הרצאות מקוון של חתני הפרס, וההזמנה בוטלה. פה, בבניין שאנחנו יושבים בו, ובבניינים שלידנו, יש חוקרים בכירים, בעלי מוניטין בינלאומי, שלא הוזמנו בכלל לכנסים בשנתיים האחרונות, או שהוזמנו – והמזמינים חזרו בהם".
לפי דוח שהוציא לא מכבר הגוף שהקים ועד ראשי האוניברסיטאות למלחמה בחרם, במהלך 2024 נאספו 200 דיווחים על החרמת מדענים ישראלים; ב-2025 מדובר כבר על כאלף.
הראל: "יש חרמות מוסדיים, גלויים, מוצהרים, של אוניברסיטאות שלמות, בעיקר באירופה. בחודשים האחרונים כמעט כל האוניברסיטאות בבלגיה ובהולנד פירסמו הצהרות על ניתוק מוחלט של שיתופי פעולה עם מוסדות בארץ. הופסקו שותפויות אסטרטגיות עם מוסדות מובילים כמו אוניברסיטת אנטוורפן, אוניברסיטת גרנדה ואוניברסיטת גנט.
"יש גם ניסיונות, שבינתיים לא צלחו תודות למאבק משפטי שלנו, להוציא חברי סגל מתוך מאגדים קיימים. חוקרים ישראלים מודרים, למשל, מתוכניות מענקי המאגדים האירופיות, בנימוקים פוליטיים. את הפגיעה הקשה ביותר מהחרם הזה סופגים דווקא חוקרים ממדעי הרוח והחברה, וכן חברי סגל צעירים מכל התחומים, שמתקשים כך לבסס את רשת הקשרים הבינלאומית הנדרשת לקידומם.
"ויש את החרם הסמוי, הנפוץ בהרבה, שאף אחד לא יודה בו אבל הוא מתבטא בפועל באי-שיתוף ובאי-הזמנה. למגמה הזו יש גם השפעה על מתן פרסים למדענים מישראל. אני מנחש, שבבוא היום, גם בוועדה הבוחרת את זוכי פרס נובל, פרס טיורינג או פרסים נחשבים אחרים, כשעל קו הגמר יישארו, נניח, שלושה – גרמני, בריטי וישראלי – הישראלי לא ייבחר.
"החשש הכי גדול שלנו הוא מפגיעה בתוכנית 'הורייזן אירופה' (Horizon Europe), תוכנית הדגל של האיחוד האירופי – הפלטפורמה הגדולה בעולם למימון מענקי מחקר למדענים וחוקרים מצטיינים ולקידום מחקר משותף. ההצעה לסלק את ישראל עדיין בוערת שם 'על אש קטנה'. אם זה יקרה, יש לי ויכוח עם כמה מעמיתי לגבי האפקט הצפוי: האם זו תהיה מכת מוות למדע הישראלי, או רק כמעט-מכת-מוות".
האטה במחקר: יותר מילואים, פחות מענקים
על הכנת הדוח, כמו בארבעת קודמיו, שקדה במשך כשנתיים ועדה מיוחדת, שכוללת 23 מבכירי החוקרים בישראל מכל תחומי המדע, אשר בראשה עמדה הפעם הפרופסור לגנטיקה מולקולרית עדי קמחי ממכון ויצמן. תחתיה פעלו שש תת-ועדות, שכללו עשרות מבכירי החוקרים בישראל. הם נפגשו עם בעלי תפקידים במערכת ההשכלה הגבוהה ועם ארגונים הקשורים בה, ערכו סיורים, עברו על אלפי נתונים, והוציאו מסמך מסכם בן 187 עמודים. הדוח יוגש בימים הקרובים לנשיא המדינה ואחר כך לכנסת ולממשלת ישראל.
שלא כבעבר, כאמור, לדוח השנה נוסף פרק חריג ודרמטי, המוקדש להשפעות המלחמה. בין השאר, בשנת 2025 ירד לשפל חסר תקדים שיעור הזכיות של חוקרים ישראלים צעירים באחד ממענקי ה-ERC היוקרתיים המוענקים על ידי האיחוד האירופי – 8 אחוזי הצלחה לעומת כ-30 אחוז בשנים קודמות. ובלי (או עם) קשר – חלקם היחסי של הפרסומים הישראליים במגזינים אקדמיים נחשבים קטן. ישראל גם מדורגת אחרונה במדד המאמרים המצוטטים ביותר (HCP) לעומת מדינות שבהן יש יכולת מדעית גבוהה עם גודל אוכלוסייה דומה.
בנוסף, ובלי קשר לחרם - הדוח מצביע על האטה כללית בהתקדמות המחקר בקבוצות רבות. הסיבות מגוונות: חוץ מנזקי הטילים במכון ויצמן ובסורוקה, שהשביתו עשרות מחקרים – סטודנטים ומרצים רבים גויסו למילואים, כ-1,500 עמיתי פוסט-דוקטורט מחו"ל עזבו את הארץ זמן קצר אחרי 7 באוקטובר 2023 ואחרים כמעט ואינם מגיעים מאז. יותר ויותר מדענים מובילים, חברי סגל בכיר מתחומי מחקר ייחודיים הנמצאים במוקדי הכוח של האקדמיה הישראלית, נענים להצעות קוסמות מחו"ל ועוזבים את ישראל.
פרופ' קמחי: "כשאתה רואה מיהם העוזבים, אתה מגלה פגיעה קשה במוקדי מחקר קריטיים למדע הישראלי. רק באוניברסיטה העברית עזבו שמונה מתמטיקאים בכירים; כאן, במסדרון הזה, התרוקנו שני חדרים. המתמטיקאים היו הראשונים לעזוב"
ועדיין, אסור לטעות – ישראל, גם יחסית למדינות ה-OECD, גם אחרי שנתיים קשות, היא מדינה משכילה: מספר בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה גדל במשך השנים – 24.4% מתושביה הם בוגרי תואר ראשון, שיעור בוגרי תואר שני הוא 13.9% והוא גדל, ו-1.4% הם בעלי תואר שלישי (רובם במדעים המדויקים ובמדעי החיים והרפואה). והחוקרים הישראלים, למרות הקשיים, עדיין נהנים מיוקרה מקצועית.
נטישת חברי סגל: "קיבלו הצעות חלומיות"
תרשו לי לכפור בעיקר: אולי בעצם, גם בתחום האקדמי, מדינת ישראל יכולה להיות "עם לבדד ישכון"? אנחנו חיים בעולם פתוח, בעידן האינטרנט, חשופים לכל החומר שמתפרסם בעולם; לא נוכל להסתדר לבד?
הראל: "לא, לא נוכל. כיפת ברזל לא נוצרה יש מאין במוחו של איזה מהנדס מוכשר ברפאל — היא מתחילה בתורת המספרים ובמתמטיקה שימושית. מדע לא יכול להתקיים במדינה מנותקת, ושיתופי פעולה בינלאומיים הופכים בו קריטיים יותר ויותר. החוזק של המדע הישראלי נשען על שיתופי פעולה כאלה, על יכולתם של החוקרים שלנו להתחרות ולזכות במענקים בינלאומיים, ועל הנגישות של תשתיות מחקר מתקדמות. תראה את שווייץ – 75%-70% מהמאמרים המדעיים היוצאים ממנה נכתבו בשיתוף פעולה עם חוקרים ממדינות אחרות. בישראל מדובר ב-50%, עדיין.
"קח לדוגמה את פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל בכימיה ממכון ויצמן. ההישג הזה לא היה מתאפשר בלי שיתוף פעולה: היא עבדה בהמבורג הרבה שנים, וכסף אירופאי מימן חלק ניכר מהמחקר שלה, שהסתיים בפיצוח מבנה הריבוזום. ועוד לא דיברנו על תשתיות: יש פיזיקאים אצלנו שלא יכולים לעבוד בלי מאיץ החלקיקים הגדול בעולם ב-CERN, ובלי ESRF – מתקן מתקדם מאוד בצרפת, המאפשר לחוקרים 'לראות' את המבנה המולקולרי והאטומי של חומרים. בדיוק כמו שחיל האוויר לא יכול להגן על המדינה בלי F16 ו-F35 המיוצרים בארה"ב. אנחנו לא מספיק גדולים כדי לבנות לבד מתקנים כאלה".
"ומצד שני, זה נכון לשני הכיוונים: כשאני מדבר בפני האירופאים נגד החרמות, אני מזכיר להם שזה פוגע גם בהם; כי תוצאות המחקר של עדה יונת חשובות לא רק לבתי החולים בארץ – הן חשובות לכל העולם. ואגב, אני גם מזכיר להם, שכאשר הם מחלישים את המדע הישראלי, הם מחלישים בעצם את פלח האוכלוסייה בארץ שמנסה לאפשר כאן מדינה יותר ליברלית, יותר דמוקרטית".
הדוח עוסק בבעיית העזיבה של סגל בכיר – מדענים מצטיינים. זו תוצאה של החרם על ישראל? של המהפכה המשפטית? של מחסור בתקציבים?
פרופ' עדי קמחי: "הנטישה החלה עוד לפני המלחמה, והסיבה העיקרית לכך הייתה המהפכה המשטרית. המספרים שאליהם אנחנו מתייחסים הפעם הם מ-2024 וכוללים את המלחמה, אבל כבר לא ניתן לעשות הפרדה בנוגע למניעים. בסך הכל, מתוך 10 אוניברסיטאות מחקר, נטשו את ישראל 40 חברי סגל בכיר מצטיינים".
מתוך 6,000. מדובר באחוז קטן.
פרופ' קמחי: "מספרית זה נכון עד שאתה רואה מיהם העוזבים ומגלה שיש כאן פגיעה קשה במוקדי מחקר קריטיים בתחומי המתמטיקה והפיזיקה. רק באוניברסיטה העברית עזבו שמונה מתמטיקאים מאוד בכירים; כאן, במסדרון הזה, התרוקנו שני חדרים. המתמטיקאים היו הראשונים לעזוב: זה תחום שלא מצריך סטודנטים וציוד. והם גם היו מאוד מבוקשים; איך שהחלה המלחמה נפתח כאן ממש מסע ציד והם קיבלו הרבה מאוד הצעות עבודה מאירופה ומארצות-הברית. ה'ציידים' עשו רישות מהיר ופנו לאנשים אחד אחד בהצעות חלומיות".
אתם בעצם אומרים, שהסיכוי שיהיה לנו חתן פרס נובל או פרס טיורינג בשנים הקרובות הולך ופוחת.
הראל: "חשוב לא ליפול לתוך המקום הפופוליסטי. יש לנו בארץ מדענים צעירים שהם כוכבי עליון, שאי-אפשר אמנם לנבא כמה גבוה הם יגיעו, אבל הכיוון ברור. הם נשארים פה בינתיים. אבל קח למשל את פרופ' אלון לינדנשטראוס, הישראלי היחיד שזכה בפרס הכי חשוב במתמטיקה, פרס פילדס, שצמח באוניברסיטה העברית ועזב השנה את הארץ לטובת משרה מבוקשת בפרינסטון. זו אבידה".
הנתון המתסכל ביותר בדוח האקדמיה הוא הירידה המתמשכת בהשקעה הלאומית במחקר האקדמי ב-4% בעשור האחרון — בניגוד למגמה במדינות ה-OECD, שבהן נרשמה דווקא עלייה ניכרת בהשקעות הממשלתיות. לפי הדוח, היקף המימון של הקרן הלאומית למדע, הגוף העיקרי המממן כיום מחקר בסיסי, אמנם לא ירד בשלוש השנים, אבל נשחק משמעותית בשל העלייה החדה בעלויות המחקרים.
הצעות לפעולה: מדע הוא לא רק סייבר
את המצב הגיאופוליטי הרי לא נצליח לשנות. אז מה בעצם אתם מציעים כדי לפתור את הבעיה?
פרופ' הראל: "ראשית, להגדלת ההשקעה במחקר מדעי כבר תהיה משמעות רחבה. תחשוב על צעיר או צעירה שמסיימים דוקטורט בגיל 28-30 וחושבים על העתיד, באיזו מין מדינה הם רוצים לעשות מדע. אצל חלקם יכריע השיקול הציוני. חלקם יגידו, ורבים מהם אומרים כיום: אני אעדיף שלא להישאר במדינה שבה הכסף הולך למקומות הלא-נכונים. ברגע שתהיה השקעה יותר גבוהה במחקר בסיסי, במדע - לא רק ב-AI ובסייבר – זה יתן תקווה".
קמחי: "אנחנו מפרטים בדוח שורה של הצעות לפעולה, שחלקן כבר מבוצעות. למשל, מיזמים כמו תוכנית 'אור' של הקרן הלאומית למדע (ISF), שמבקשת 'לנצל' כביכול את האנטישמיות הגואה בארצות-הברית כדי למשוך לארץ מדענים יהודים בכירים, שהם מובילי דרך בתחומם. השנה כבר נקלטו שישה כאלה באוניברסיטאות בארץ. שנית, הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) החליטה להשקיע 3.5 מיליון שקל בסיוע לחוקרים מצטיינים היוצאים לפוסט-דוקטורט בחו"ל: הם מקבלים מלגה, שמאפשרת להם להשתלם במוסדות הכי טובים בארצות-הברית ולחזור לארץ עם ידע, ניסיון וקשרים בינלאומיים.
"אנחנו יודעים גם שחוקרים מעולים מחו"ל נרתעים מלהגיע ארצה, אז אמרנו לעצמנו: אם אי-אפשר להביא אותם לתקופות ארוכות, נביא אותם לתקופות קצרות, אפילו שבועות ספורים, יחד עם המעבדות שלהם, או להוראת קורסים מרוכזים של שבוע-שבועיים באוניברסיטאות. ה'אקדמיה הצעירה' (גוף עצמאי שהוקם על ידי האקדמיה למדעים, במטרה לטפח מדענים צעירים מצטיינים – י.ו) כבר יצאה עם תוכנית כזאת כפיילוט.
פרופ' הראל: "גם אם מחר בבוקר ייחתמו הסכמי שלום וכל חיילינו ייצאו מעזה, בעולם לא ימחאו לנו מיד כפיים. הנזק כבר נעשה, והוא עצום. הפגיעות בעקבות המלחמה יהיו ארוכות טווח ויבואו לידי ביטוי ביתר שאת בשנים הבאות"
"אנחנו מטפלים גם בחלל שנוצר בעקבות היעדרם של חוקרים צעירים מחו"ל, שהיו מגיעים לארץ מדי שנה לעשות פה פוסט-דוקטורט. אז יצרנו עבורם תוכניות 'סנדוויץ'', שמאפשרות להם לעשות שנה בארץ ושנה בחו"ל. יצאנו כבר בתוכנית ראשונה כזאת עם אוניברסיטת פרדו באינדיאנה".
ומסקנה נוספת, בעקבות ההרס שגרמו הטילים למעבדות המחקר: קריאה להקים מרכז לאומי לשמירה ולגיבוי של דגימות ביולוגיות, קליניות וכימיות חשובות, שהן נכס אסטרטגי מחקרי. דוח האקדמיה מצביע גם על הצורך הדחוף בהקמת מחשב-על לאומי, המיועד רק למחקר אקדמי בתחומי הבינה המלאכותית. הוא קובע - בעקבות ועדת נגל שמונתה בידי הממשלה לבחינת האצת תחום הבינה המלאכותית - כי לא די במחשב העל שצפוי להיבנות בישראל בשנת 2026, המיועד לשרת את כלל המשתמשים. למחשב-על ייעודי לצורכי האקדמיה תהיה השפעה מהפכנית על כלל תחומי המדע.
עם כל הכבוד לאזהרות שלכם, אתם בטח חשים ביחס הבוז כלפי האקדמיה. מנכ"ל משרד החוץ האשים אתכם כי "הבאתם את זה על עצמכם - האקדמיה שמאלנית".
קמחי: "כן, זה נורא. אבל אני רוצה להאמין שמדובר רק במגזר מסוים. אני לא חושבת שזה מאפיין את הרוב המוחלט של אזרחי מדינת ישראל".
הראל: "אני אספר לך אנקדוטה, שממחישה את היחס למדע אצל מקבלי ההחלטות. הזכרנו את מאיץ החלקיקים הענק CERN, אבל יש מתקן מחקרי קטן בהרבה, פחות ידוע, בירדן, שנקרא SESAME (ססמי). זהו המיזם המדעי הראשון והיחיד מסוגו במזרח התיכון, שלוקחים בו חלק ישראל, ירדן, איראן, הרשות הפלסטינית, קפריסין, מצרים, פקיסטן וטורקיה, ומטרתו קידום הידברות דרך השפה המדעית. מדענים ישראלים עובדים שם, בשקט, במשך שנים, בשיתוף פעולה עם מדענים מהאזור, ויש לזה חשיבות עצומה. כל מדינה חברה משלמת דמי חבר, כשבישראל הסכום מתחלק בין משרדי האוצר, המדע, החוץ ועוד. קשה להאמין, אבל זה כבר כמה שנים שמדינת ישראל לא משלמת את חלקה. למה? כי במשרדים הרלוונטיים כולם מתווכחים עם כולם. זה הגיע לשולחן ראש הממשלה יותר מפעם אחת ועוד לא נגמר".
איך אתם מתמודדים עם הפיתויים של חברות ההייטק?
הראל: "שאלה טובה, כי באמת חלק מחוקרי מדעי המחשב עוזבים אותנו לא לטובת אוניברסיטאות בציריך, בלונדון או בסן-פרנסיסקו, אלא אל חברות הטכנולוגיה הגדולות, גוגל ומטא ומיקרוסופט. הן מפתות אותם בעיקר בשל הגישה הישירה שהן מציעות לתשתיות הבינה המלאכותית הענקיות שלהן".
קמחי: "אנחנו מנסים לאפשר לחוקרים לעבור לתעשייה לשנה-שנתיים, כשהמשרה שלהם באוניברסיטה נשמרת להם".
פרופ' הראל: "יש לנו עדיין בארץ מדענים צעירים שהם כוכבי עליון, אבל קח למשל את פרופ' אלון לינדנשטראוס, הישראלי היחיד שזכה בפרס הכי חשוב במתמטיקה, פרס פילדס, שעזב השנה לטובת משרה מבוקשת בפרינסטון. זו אבידה"
המשבר במדעי הרוח: פחות כסף, פחות סטודנטים
פרקים מיוחדים מוקדשים בדוח האקדמיה למצב מדעי הרוח והחברה בארץ. "משבר מדעי הרוח" העולמי לא פסח על ישראל: בתוך יותר מעשור ירד מספר הסטודנטים לתואר ראשון בפילוסופיה, בהיסטוריה, בספרות ועוד בעשרות אחוזים. אלה הן המחלקות הכי שוממות באוניברסיטאות. אבל נתוני האקדמיה מלמדים, כי בניגוד למספר הסטודנטים לתואר הראשון, מספר בוגרי הדוקטורט במדעי הרוח נותר יציב. ישראל היא, עדיין, בין המובילות בעולם, למשל, בתחומי הפילוסופיה והארכיאולוגיה.
הדוח מזהיר, כי מאחורי חלק מההידרדרות מסתתרת בעצם בעיה תקציבית: הקריטריונים לתקצוב כיום בכל תחומי המדע מתייחסים למדדים כמותיים (מספר פרסומים, מספר ציטוטים) ופחות להערכת תוכן, שרלוונטית יותר במדעי הרוח. התופעה עלולה לנעוץ את המסמר האחרון בתחום: חוקרים נדחקים כך לפרסם דווקא מאמרים ולא ספרים, ומעדיפים תזות שטחיות במקום מחקר מעמיק. ההמלצה היא לשנות כליל את הקריטריונים לתקצוב במדעי הרוח.
מתנצל על הוצאת הרוח מהמפרשים אחרי המאמץ שהשקעתם בדוח הזה. אבל יד על הלב: מי יקרא אותו?
הראל: "תראה, אנחנו רק 'עייצס גיבר' ("נותן עצות" באידיש – י.ו), ואין לנו לא כסף ולא יכולת לכפות את ההמלצות שלנו. אז יכול להיות שההמלצות לא יתקבלו או לא יוצאו לפועל – תלוי בכסף, תלוי באנשים, תלוי במשרדים, תלוי בעדיפויות. אבל אנחנו דווקא מתרשמים מהרצינות שבה לוקחים אותנו, ואני חושב שזה נובע משתי סיבות עיקריות. האחת, אנחנו גוף ממלכתי בלתי תלוי, כך שאי-אפשר לחשוד שאנחנו מונעים מאינטרסים אישיים או שמישהו לוחץ עלינו. והשנייה היא האיכות הגבוהה של העבודה שעשינו בדוח הזה".
קמחי: "זו באמת השאלה הראשונה ששאלתי כשקיבלתי עליי את התפקיד. אני יודעת שמבחינת ממשלת ישראל זה יהיה עוד דוח בלי שיניים, שיילך למגירה. אבל למדתי שהוא משפיע וחשוב להרבה מאוד גופים אחרים. למשל, ות"ת, שם מיישמים באופן עקבי המלצות שלנו וקשובים לנושאים שאנחנו מעלים. למשל, נשיאי האוניברסיטאות. וכמובן, יש גם את הקרן הלאומית למדע (ISF), ואת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (המולמו"פ), שהיא גוף ממשלתי אסטרטגי המייעץ לממשלה, ואת פורום תל"ם - תשתיות לאומיות למחקר ולפיתוח, שמתווה את השנים הבאות בהשקעות בתשתיות מחקר ופיתוח. אנחנו יודעים שלפחות שם, וזה הכי חשוב, האוזן קשבת והעין פקוחה. בסוף, מדובר בעתיד של כולנו בארץ הזו".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.26
