אחרי שנתיים וחצי של מלחמות והפוגות ביניים להפסקות אש, חקלאי הגליל העליון כבר לא מתרגשים לגלות בשדות ובמטעים את "גידולי הפרא החדשים" - נפלי רקטות שלא התפוצצו, שברי יירוטים וכטב"מים שנפלו או הופלו. וזה לא מונע מהם להמשיך לעבוד את אדמתם.
קציר החיטה לתחמיץ בשדות עמק החולה
(צילום: פייסל הייב, ג"ג, החברה לפיתוח הגליל)
ואכן, למרות חלקי המתכת שנמצאים בשדותיהם, ממשיכים חקלאי הגליל והגולן (ג"ג) ב"חברה לפיתוח הגליל" בעבודת האדמה ולא נותנים לנפלים וחלקי הכטב"מים לעצור אותם מלקצור את החיטה הזרועה על פני למעלה מ-50 אלף דונם אדמה.
בימים אלה החקלאים קוצרים את החיטה לתחמיץ (מספוא), הם יוצאים אל השדות ועל המקצרה הגדולה הציבו את דגל ישראל. למעשה, ממש עכשיו הם מסיימים את קציר החיטה למספוא בעמק החולה. "הדגל מבקש להתריס אל מול מי שמנסים לעצור את החיים פה", הם מסבירים.
"כמעט בכל יום היו עלינו יירוטים ונפילות לידנו", מספר עופר גרשוביץ, מנכ"ל ג"ג בחברה לפיתוח הגליל. הוא מזכיר כי בשדות הפתוחים אין לא התרעה ולא יירוט, ולמרות זאת המשיכו לעבד את שדותיהם, גם בעיצומו של מבצע "שאגת הארי" והמלחמה בחיזבאללה.
בעמק החולה, שבו הקרקע פורייה והאדמה מתאימה לגידולי חורף, נזרעת חיטה מזנים שונים, המתאימים לתחמיץ, שחת וגרעינים, ביניהם: גדיש, איתם, יוגב, גליל, רגב, נגב ועוד. אך לצד החיטה בחודשיים האחרונים נזרעו גם שלל חלקי ברזל ומתכת מסוג גראד, קטיושה ופצמ"ר - "הגידולים הלא-חקלאיים האלו עושים לנו לפעמים נזקים של ממש", מציין גרשוביץ' בתסכול. "החלקים של הטילים ושברי הכטב"מים נתקעים לפעמים בקוצרת ועשו כבר נזקים של עשרות אלפי שקלים".
אז מה עומד מאחורי נחישות החקלאים ואומץ ליבם? מסתבר שזו הרבה יותר מפרנסה. "אנו מבינים את חשיבות השמירה על אספקה רציפה של תוצרת חקלאית טרייה ומקומית", מסבירים בחברה לפיתוח הגליל. "סגירת מצר הורמוז למעבר ספינות משא בידי האיראנים, לצד האיום החות'י על מצר באב אל-מנדב - מדגישים את החיוניות של חיזוק החקלאות הישראלית לשמירה על ביטחון המזון של ישראל והפחתת התלות ביבוא סחורות" .
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.26
