הצבים הרכים לא תמיד היו בסכנת הכחדה. באמצע המאה העשרים היו אוכלוסיות גדולות יחסית שלהם בישראל, אלא שאט-אט הלך ופחת מספרם עד שהגיעו לסכנת הכחדה קריטית. כיום, בעקבות פעולות לשיקום ואישוש המין על ידי רשות הטבע והגנים, בשיתוף רשויות הניקוז, צבי הים מוגדרים "רק" בסכנת הכחדה.
מרבית פעילות הרבייה של הצב הרך בישראל קורית בנחלי החוף, שם מתמודדות האוכלוסיות עם לחצי פיתוח, שינויים הידרולוגיים, טריפת קינים ופגיעה באזורי הטלה. בכל עונת רבייה מסיירים עובדי הרשות בחיפוש אחר הטלות. קיני ביצים שנמצאים לפני בקיעה מגודרים ומופקדת עליהם שמירה.
צבי רכים בנחל אלכסנדר
(צילום: אופיר בירקנשטיין ונעה עומייסי)
ד"ר דנה מילשטיין, אקולוגית בתי גידול מימיים ברשות הטבע והגנים, מרכזת בשנים האחרונות את פעולות הממשק עם הצבים הרכים. לדבריה, עונת הרבייה הנוכחית היא הטובה ביותר זה שנים. "אם בין השנים 2018-2025 תועדו בישראל 77-113 קינים בשנה, הרי שהשנה עברנו את ה-160 קינים, ואנחנו נמצאים בסוף עונת ההטלה, שלא נגמרה", מספרת בהתרגשות ד"ר מילשטיין, "לא היה כדבר הזה בישראל. אנחנו גם רואים פתאום הטלות ביצים במקומות שבהם לא ראינו אותן בעבר".
בשנת 2025 בקעו בהצלחה כ-51% מהקינים. שיעורי טריפה נמוכים יותר תועדו באתרים שבהם בוצע מיגון אינטנסיבי של הקינים ושל אזורי ההטלה. בנחל אלכסנדר קיימות שתי חוות הטלה קבועות, הכוללות גידור של האזורים שבהם נמצאות הביצים. באתרים אחרים הוקמו במהלך השנים חוות הטלה עונתיות. בשנה שעברה הוקמו גדרות בשמורת עין אפק ובנחל נעמן.
צב רך במי נחל אלכסנדר
(צילום: אולגה רייבאק, רשות הטבע והגנים)
"אם בין השנים 2025-2018 תועדו בישראל 113-77 קינים בשנה, הרי שהשנה עברנו את ה-160 קינים", מספרת בהתרגשות ד"ר דנה מילשטיין מרט”ג, "לא היה כדבר הזה בישראל. אנחנו גם רואים הטלות ביצים במקומות שבהם לא ראינו אותן בעבר"
הצב הרך (Trionyx triunguis) הוא אחד ממיני הזוחלים המאוימים בישראל. הצבים המקומיים הם חלק מהאוכלוסייה הים-תיכונית של המין, אשר מוגדרת על ידי ה-IUCN (הארגון הבינלאומי לשימור הטבע) כאוכלוסייה בסכנת הכחדה חמורה. מדובר במין מאריך חיים, שעשוי לחיות יותר מ-50 שנה. הנקבות מטילות ביצים בגדות הנחלים, בדרך כלל בין החודשים מאי ליולי, ולרוב מדובר על בין 20 ל-60 ביצים. עם זאת, הכמות משתנה ממקום למקום. באתרים כמו נחל עדה איתרו עובדי הרשות רק תשע ביצים בקן, לעומת כ-0 ביצים בנחל אלכסנדר. מרבית אתרי ההטלה של המין בישראל נמצאים בנחלי החוף, בהם נחל נעמן ושמורת עין אפק, נחל דליה (שמורת ביצת נחל דליה ושפך נחל דליה), נחלי תנינים ועדה, נחל אלכסנדר ונחל הירקון.
ההתרגשות הגדולה ביותר מההטלות נרשמת בנחל הירקון, שכן הן עדות לשיקום המוצלח של גדות הנחל. "אנחנו שמחים מאוד לראות את הקינים של הצבים הרכים", אומר ליאב שלם, אקולוג חברת גני יהושע, "ביצענו במקום פעולות שיקום, מה שאיפשר את החזרה של צב הים הרך לאזורי ההטלה. בין היתר זיהינו אתר הטלה במקטע גשר המכביה, היכן שאירע האסון. גידרנו את הקינים כדי למנוע מתנים, מין נוסף שהחל להתבסס באזור תל-אביב, לטרוף אותם".
צב רך בנחל תנינים
(צילום: דותן רותם, רשות הטבע והגנים)
צב רך
(צילום: אתי נפרין, רשות הטבע והגנים)
בנוסף לאוכלוסיות החוף, קיימת בעמק החולה אוכלוסייה שמקורה בהעברת פרטים לצפון הארץ בשנות ה-60 של המאה ה-20. בעקבות זיהום בנחל אלכסנדר העבירו צבים רכים לבתי גידול לחים בצפון הארץ, לשמורת הטבע החולה ולאגם הכינרת, שבהם לא הייתה אוכלוסייה טבעית של מין זה. "אחרי כמה שנים הבנו שהאוכלוסייה שם בעייתית, כי הצבים הרכים טורפים ביצים של עופות דוגרי קרקע. הם לא חלק מהאוכלוסייה הטבעית", מסבירה ד"ר מילשטיין. לכן, ברט"ג החליטו להרחיק את הצבים משמורת החולה כשהם הופכים לבוגרים, ולהעבירם לנחלי החוף.
אז מדוע יש עלייה בכמות ההטלות? האם זה בגלל שעברנו חורף ברוך גשמים? "אי-אפשר באמת לדעת", עונה מילשטיין, "אבל יש עלייה דרמטית של הטלות, בעיקר בנחל נעמן. אם בעבר היו שם כעשרה קינים בעונה, כיום חצינו את ה-60 קינים. כלומר, משהו קורה שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.26
