התגלית המדהימה והשמורה שבדרך: שונית מיוחדת במינה נחשפה בים האדום, בעומק של 200 מטר. אלא שלמרות עומקה, התברר שהיא חשופה למפגעים מצד האדם. עכשיו, ברשת הטבע והגנים יוזמים הכרזה על האזור כשמורה מוגנת. "זהו אינטרס לאומי לשמור על מפרץ אילת לטובת הדורות הבאים", מסביר אחד המומחים.
ד"ר אסף זבולוני, הוא האקולוג של רשות הטבע והגנים במפרץ אילת. מאז 2019 מוביל ד"ר זבולוני עשרות הפלגות מחקר שבהן נשלח רובוט תת-ימי מאויש מרחוק (ROV) לצלם את האזורים המזופוטיים לאורך חופי אילת. אלו מתחמים שנחשבים למעין "אזור הדמדומים" של הסביבה הימית, אליהם מגיע 10% עד 0.1% מעוצמת הקרינה שמגיעה לפני הים. במפרץ אילת, בזכות מימיו הצלולים, מדובר על עומקים של כ-30 עד יותר מ-150 מטרים.
עולם שונה לגמרי
במחקר גילו ערכים אקולוגיים רבים, ואחת התגליות המדהימות ביותר הייתה קיומן של שוניות מאסיביות ומפותחות שמגיעות לעומקים יוצאי דופן של יותר מ-200 מטרים. "באזורים אלו הנוף התת-ימי משתנה לחלוטין", הסביר ד"ר זבולוני. מהצילומים עולה שהשוניות בעומקים אלה מאוכלסות בעיקר על ידי אלמוגים רכים, אלמוגים שחורים מקבוצת האוכמנאים וספוגים, כאשר אלמוגי אבן, המוכרים לנו כבוני השוניות במפרץ אילת - שכיחים לרוב באזורים רדודים מ-70 מטר. "תצפיות אלה מעוררות את השאלה מי הם אותם בעלי חיים שאחראים על בניית תשתית השונית המאסיבית בעומקים האלה? שהרי לאלמוגים רכים ולספוגים אין יכולת לבנות שוניות, כמו אלו שנצפו בעומקים אלה". אומר זבולוני.
ברשות הטבע והגנים ביקשו למפות את האזור מבחינה אקולוגית. הצורך במיפוי עלה לאחר שהתגלתה ערכיות אקולוגית גבוהה, והחליטו שיש להגן על השוניות ולקדמן כשמורת טבע ימית: "שמורת השוניות המזופוטיות במפרץ אילת".
פרופ' מעוז פיין, אקולוג ימי והמנהל המדעי של תוכנית הניטור הלאומית במפרץ אילת, אמר כי מדובר ביוזמה מבורכת. "ההגנה על השוניות המזופוטיות תורמת לא רק לבתי הגידול הייחודיים העמוקים, אלא גם לשונית הרדודה. אנחנו נוטים לדבר על השונית העמוקה והרדודה כסביבות שונות, אך למעשה מדובר ברצף והן קשורות זו לזו מבחינה אקולוגית. זהו אינטרס לאומי לשמור על מפרץ אילת לאורכו, רוחבו ועומקו, לטובת הדורות הבאים".
ד"ר זבולוני סיפר שצפייה בצילומי הרובוט התת-ימי משולה לחוויה של אדם הרואה משהו בפעם הראשונה בחייו. "למרות היכרותי ארוכת השנים עם הסביבה הימית במפרץ אילת, אני מודה שבכל פעם שאני מוריד את ה-ROV למעמקי הים אני מתרגש מחדש. הרובוט משדר שידור חי של מה שהוא מצלם וניתן לומר שבמידה מסוימת אני חווה חוויה דומה לאסטרונאוט שנוחת בסביבה שהאדם מעולם לא דרך בה. בדרך אל הים העמוק האור דועך, ובשלב מסוים יש צורך להדליק את פנסי ה-ROV כדי להצליח לראות את הסביבה. המפגש עם הקרקעית תמיד מגביר את ההתרגשות והסקרנות. מה נראה, מה נגלה, עד כמה הסביבה החדשה שנפגוש שונה ממה שאנחנו כבר מכירים?"
ד"ר זבולוני: "הרובוט משדר שידור חי של מה שהוא מצלם וניתן לומר שבמידה מסוימת אני חווה חוויה דומה לאסטרונאוט שנוחת בסביבה שהאדם מעולם לא דרך בה. מה נראה? מה נגלה בסביבה החדשה?"
אז כיצד נוצרו אותן שוניות עמוקות? אחד ההסברים האפשריים, שאותו יש לבחון באמצעות מחקר גאולוגי, הוא שמדובר בשוניות קדומות שנבנו בתקופות בהן מפלס הים היה נמוך יותר, על פי מחזורי תקופות הקרח בעבר הגיאולוגי. בעידן הקרח האחרון, למשל, לפני כ-18 אלף שנה, מפלס הים היה נמוך במאה עד 120 מטר מהמפלס כיום. "סביר להניח שבעידן הקרח שוניות עמוקות אלה לא נבנו על ידי אלמוגי אבן, בגלל הטמפרטורות הנמוכות ששררו, אלא על ידי בעלי חיים אחרים המסוגלים לבנות תשתית גירנית, כגון צדפות, חלזונות ואצות גירניות", מסביר ד"ר זבולוני.
מעבר לעומק של כ-200 מטרים נצפתה קרקעית חולית ובה בלטי שונית בודדים וקטנים יחסית. לפי הגומחות, התלוליות והמחילות הרבות נראה שהקרקעית החולית באזורים אלה רחוקה מלהיות שוממת ושהיא שופעת בבעלי חיים המתחפרים בתוכה כגון שושנות ים שמתכנסות אל תוך הקרקעית כאשר הרובוט התת-ימי מתקרב אליהן, קיפודי ים ייחודיים לעומקים אלה וגיטרן (סדרה במחלקת דגי הסחוס).
מהצילומים נראה שנמצאים באזור זה מינים שאינם קיימים כלל באזורים הרדודים המוכרים לנו וייתכן מאוד שמדובר במינים חדשים למדע ואולי אף אנדמיים (ייחודיים לים האדום).
חלק מהדגים שנצפו מצויים גם בשוניות הרדודות, כגון לטנונים, שיריוננים, מיני פרפרונים שונים ודקרים, אך נצפו גם דגים שאינם מצויים באזורים הרדודים.
איום מלכודות הדיג
במשך שנים רבות האמינו כי העומק הרב של השוניות המזופוטיות משמש להן כהגנה טבעית מפני ההשפעות ההרסניות של האדם. אלא שצילומי הרובוט התת-ימי גילו כי הפגיעות האנושיות מגיעות גם לעומק.
ד"ר זבולוני: "במהלך הסקרים שביצענו תיעדנו, לצד ערכי הטבע הייחודיים והמרשימים, כמויות מדאיגות של פסולת, חבלי עוגנים, ועוגנים כבדים שהושלכו או נגררו על קרקעית הים וגרמו לפגיעה במערכת האקולוגית.
"האיום החמור מכולם הוא דיג רפאים - חוטי דיג ארוכים ומלכודות דיג שננטשו או אבדו בעומק. מלכודות אלו ממשיכות ללכוד ולדוג בעלי חיים כמו דגים, סרטנים וצבי ים במשך חודשים ושנים ארוכות ללא הפסקה, עד שהן מתבלות", הוסיף האקולוג מרשות הטבע והגנים.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.07.26









