לראשונה מערכת מבוססת בינה מלאכותית וצילומי לוויין ממפה את החקלאות בישראל. המערכת מגלה כיצד השתנתה החקלאות בישראל בשבע השנים האחרונות: יותר אבוקדו וגפנים, פחות הדרים ומטעים נשירים.
הנתונים נחשפים באמצעות מערכת חדשנית שפיתחו במשרד החקלאות וביטחון המזון עם מכון וולקני ואוניברסיטת בן-גוריון. המערכת ממפה את החקלאות בישראל באמצעות צילומי לוויין ובינה מלאכותית, ומאפשרת לעקוב אחר השינויים בשטח בזמן אמת. המערכת היא פרי עבודה של שלוש שנים, הנשענת על נתונים משלל מקורות ובהם עשרות אלפי חלקות, ששימשו לאימון מודל הבינה המלאכותית.
אז איך נראית החקלאות הישראלית של היום? ואיך היא השתנתה בשנים האחרונות? ניתוח רב-שנתי חדש שערכה החטיבה לאסטרטגיה במשרד החקלאות וביטחון המזון, על בסיס נתוני החקלאות בישראל בשנים 2025-2018, מעלה כי השטח החקלאי בישראל לא השתנה באופן ניכר, אבל מה שמגדלים עליו השתנה עד מאוד. בתוך כ-4.4-4.3 מיליון דונם של שטחי גידול (ברוטו לרבות מחזורי גידול) החקלאות הישראלית מתאימה את עצמה לאורך השנים לשינויים בביקוש ובמחירי השוק, לתנאי האקלים, לזמינות הקרקע והמים ולשינויים בכדאיות הכלכלית של גידולים שונים.
"משרד החקלאות הסתמך בעבר על סקרים יקרים (יותר משני מיליון שקל לסקר) שנערכו אחת לכמה שנים, וכיסו רק כ-60% משטחי החקלאות", הסביר ארז אוסמן, מנהל אגף מדיניות כלכלית וסטטיסטיקה במשרד. "מה שהגביל את יכולת התגובה למשברים ותכנון מדיניות. היה צורך בבסיס נתונים טוב יותר, רצון לדעת בזמן אמת מה קורה בשטח, בדומה לשימוש בוויז למצב הכבישים, כדי ליצור מדיניות מבוססת נתונים, להגיב למשברים ולהיות מחובר יותר למשאב הקרקע".
כלי משמעותי
התוצאה היא המערכת הזו, פרי עבודה של שלוש שנים, הנשענת על נתונים שסיפקה הקרן לביטוח נזקי טבע (קנ"ט) ובהם עשרות אלפי חלקות, ששימשו לאימון מודל הבינה המלאכותית, ובהתבסס על הדמיות לוויין וצילומי אוויר מהמרכז למיפוי ישראל (מפ"י). בעוד שבעבר התבסס המיפוי על סקרי שטח, המערכת החדשה ממפה באופן אוטומטי כ-200 אלף חלקות חקלאיות ברחבי הארץ, בתדירות גבוהה ובזמן אמת.
אזור עין חרוד
(צילום: ליאור פיין)
ד"ר עופר רוזנשטיין ממכון וולקני הסביר כי "המערכת נועדה במקור לזהות 28 גידולים עיקריים, אך בסופו של דבר הורחבה ליותר מ-40. כך נוצרת מפה דינמית של מה גדל איפה ומתי". כמו-כן, המערכת עוקבת אחר שלבי הצמיחה בזמן אמת. ד"ר רוזנשטיין מסביר כי מדובר בכלי משמעותי לתכנון מדיניות חקלאית: במקום להסתכל רק על היקף הקרקע החקלאית הכולל, אפשר לבחון מה מגדלים, היכן מגדלים, אילו גידולים מתרחבים ואילו מצטמצמים, ומה קורה לקרקע לאורך זמן. וכך לחזק את הייצור המקומי ולהיערך לשינויים הצפויים בשוק, באקלים ובמשק המים. "מדובר בכלי התומך במדיניות, במחקר חקלאי, ברגולציה בשווקים ובניהול תמיכות וסובסידיות. נוכל לעשות אופטימיזציה של משאבים, ולהגיב במהירות לאירועים כמו שינוי מכסים או נזקים כתוצאה ממלחמות".
המערכת הזו תהיה פתוחה לכולם - חקלאים, חוקרים ואזרחים. אפשר לראות כי יש יותר גידולי אבוקדו וגפנים, שנחשבים לענף רווחי יותר, פחות הדרים ומטעים נשירים. אחד השינויים הבולטים ביותר נרשם בענף הפירות הסוב-טרופיים, ששטחיו גדלו בכ-40% ועומדים כיום על כ-268 אלף דונם.
אבוקדו. זינוק של עשרות אחוזים
(צילום: bmphotographer/Shutterstock)
שטחי האבוקדו, למשל, התרחבו ב-56%. מ-116 אלף דונם בשנת 2018, לכ-181 אלף דונם אשתקד. גם שטחי הגפנים נמצאים במגמת התרחבות וגדלו ב-22%, מכ-96 אלף לכ-118 אלף דונם. לצד זאת, נרשמה עלייה מתונה של 9% גם בשטחי התמרים, שהגיעו לכ-86 אלף דונם. מנגד, בגידולים אחרים נרשמה מגמת צמצום. שטחי המטעים הנשירים פחתו ב-16%, שטחי ההדרים הצטמצמו ב-14% ושטחי הזיתים פחתו ב-7.4%. השינויים אינם אחידים בין ענפים ואזורי הארץ, ובחלק מהמקרים הם משקפים שילוב של גורמים, ובהם: שינויי אקלים, זמינות מים, עלויות ייצור, ביקוש בשוק, מחירי תוצרת והיכולת להתחרות בתוצרת מיובאת.
חסמים מעכבים
אחד הממצאים המשמעותיים שעולים מהניתוח הרב-שנתי, נוגע לקרקעות חקלאיות שאינן מנוצלות לאורך זמן. בזכות המערכת זוהו כ-160 אלף דונם שבהם לא גודלו גידולים במשך שלוש שנים רצופות לפחות. כ-73 אלף דונם מתוכם נמצאים בנגב. הממצא אינו מעיד כשלעצמו כי הקרקע אינה מתאימה לעיבוד, אך הוא מאפשר למשרד לראשונה למפות באופן שיטתי את התופעה, ולבחון מדוע הקרקעות אינן מעובדות, מהם החסמים המעכבים את השימוש בהן, ואילו צעדים אפשר לנקוט כדי להשיבן, ככל האפשר, למעגל הייצור החקלאי. ההערכה ראשונית היא שהיקפו הבולט של השטח הלא-מעובד בנגב מתיישב עם קשיים אובייקטיביים המאפיינים חקלאות באזור צחיח, זמינות מים מוגבלת ותנאי קרקע וגידול שוליים יותר.
כך לדוגמה, שטחי התירס בנגב גדלו בכ-25 אלף דונם, בין היתר בזכות פיתוח תשתיות מים והרחבת השימוש במי קולחין מהשפד"ן, שאיפשרו להגדיל את היקף השטח החקלאי שאפשר לעבד באזור. כמו-כן, ככל הנראה היוו השלמה לירידות שחלו בגידולי בעל למספוא בשנים שחונות. גם בגידולי השדה החקלאות מגיבה לשוק ולתשתיות. שטחי החִמְצָה (חומוס) הצטמצמו ב-77% בתקופה שנבחנה, כשהירידה החדה החלה בשנים 2020-2019, בין היתר על רקע התרחבות הייבוא ומחירים נמוכים של תוצרת מיובאת.
על הפיתוח היו אחראים גם פרופ' טרין פז-כגן מאוניברסיטת בן-גוריון והדוקטורנט ליאור פיין. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כבר מעוניינת במערכת, וכך גם חוקרים, ארגונים וחקלאים.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.10.26
