עוד גלידרייה נפתחה בתל אביב – כן, עוד אחת. אבל הפעם מדובר ברשת גלידריות איטלקית, אחת מהידועות באיטליה שכבשה גם את ארצות הברית, אוסטרליה, ספרד, גרמניה ואפילו ערב הסעודית – ועכשיו גם מגיעה לתל אביב עם כל ההייפ האפשרי.
ברוכים הבאים לתל אביב. ריברינו
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
כשאנחנו אומרים הייפ – אנחנו מתכוונים לזה. ריברנו, שמגישה ג'לטו איטלקי, נפתחה לא כל כך מזמן בנחלת בנימין בתל אביב, ומאז בכל רגע נתון אפשר למצוא לידה משפיענים ובלוגרים שעומדים עם טלפונים שלופים. התור כמובן ארוך, וההתלהבות גדולה. אבל האם היא שווה את כל הרעש?
במקום פועלות שתי מכונות ייצור — אחת מייצרת גלידה עם תוספות מעורבבות בתוכה, והשנייה שומרת על מרקם חלק ונקי. לגלידות החלביות יש שלושה סוגי בסיסים סודיים (באמת סודיים, אפילו העובדים לא יודעים ממה הם מורכבים). כל מה שניתן לומר הוא שמדובר בבסיס לבן של שמנת, בסיס שחור בטעם שוקולד, ובסיס צהוב על בסיס ביצים. הסורבטים פשוטים יותר – מים, פרי וסוכר, בדיוק כמו שמקובל באיטליה.
המקום עצמו מעוצב בקו נקי ומאופק. אין צבעים צעקניים או אלמנטים מוגזמים שמנסים למשוך אותך פנימה. הכול סולידי, כולל המוזיקה האיטלקית השקטה והעובדים שמשתלבים באווירה. אולי קצת מאופק מדי בשביל חובבי ה״שואו״, כך שהגלידה עצמה היא זו שצריכה לעבוד קשה בשביל להרשים.
בחרנו טעמים מכל הבסיסים, גם חלביים וגם סורבה, כדי להבין אם המוצר מצדיק את התורים הקבועים. נקודת זכות חשובה: במקום מייצרים את הגלידות לאורך כל היום, מהבוקר עד הלילה, כך ששום דבר לא נשמר ליום למחרת, והמרקם יוצא קרמי ומרשים, בלי קמצוץ של קרח.
התחלנו עם קרמינו ריברנו – גלידת אגוזי לוז עם גנאש שוקולד לבן. המרקם היה מושלם, שיא הקרמיות, אך מתיקות מוגזמת פגמה מעט בחוויה. קלאסיקה שיכולה להשתדרג אם יורידו טיפה מהסוכר.
המשכנו לסורבה תות – טעם מבטיח מאוד שהתחיל מצוין: ביס ראשון של תות אמיתי ורענן כמעט גרם לנו למחוא כפיים, אך הביס השני חשף מתיקות מוגזמת ואפטר טייסט מלאכותי. פספוס עם פוטנציאל גדול.
מורנה – גלידת שמנת עם דובדבני אמרנה – הייתה חביבה אך לא זכירה במיוחד. טעם חלב עדין, דובדבנים שהגיעו לביקור קצר מדי. מרקם טוב, אך רוטב דובדבן קלוש ודובדבן בודד שלא מצליח לספר סיפור שלם.
גלידת השוקולד, עליה נשען כל מבחן הטעם, סיפקה בהחלט את הסחורה: לא מתוקה מדי, טעם עמוק של שוקולד אמיתי ומרקם קטיפתי. מישהו כאן עשה את שיעורי הבית שלו.
ואז, כי באנו אמיצים, ניסינו טעימה קטנה (שהרגישה קצת גדולה מדי) מקרמה על בסיס ביצים. איך לומר בעדינות? אם אי פעם חלמתם לקחת שלוק מביצה חיה לפני ההכנה – זה בדיוק הטעם. אנחנו היינו צריכים מיד כוס מים.
וכמה כל זה עולה? גביע או כוס באותו מחיר: קטן ב-22 שקלים, בינוני ב-26, גדול ב-29. אפשר גם לקחת הביתה: חצי קילו (70 שקלים), 750 גרם (95 שקלים), קילו (115 שקלים). בנוסף, מוצעים במקום פינוקים כמו קרפ ב-40 שקלים, וופל בלגי ב-45 שקלים ופנקייק ב-55 שקלים. משתלם? נשאיר לכם להחליט.
בשורה התחתונה, מדובר בגלידרייה עם לוקיישן מצוין וגלידה במרקם מדהים, אבל בטעמים – משהו קצת התפספס. הם מתוקים מדי, ובסך הכול לא מצאנו הברקה מיוחדת שמצדיקה עמידה בתור. התחושה היא שהתורים נוצרים בעיקר בזכות ההייפ ופחות בזכות המוצר עצמו. אם אתם מחפשים טעם שיפיל אתכם מהכיסא – אולי כדאי להמשיך לטייל. אבל אם אתם כבר בסביבה ומתחשק לכם לבדוק על מה כל הרעש – תנו ביס. מקסימום תרוויחו תמונה יפה לסטורי.
ריברינו, נחלת בנימין 3 תל אביב
