צפו: המונה טועם ביקר בשוק ואדי ניסנס
(צילום: משי בן עמי)
עד לפני שבוע אף פעם לא ביקרתי בתוך ואדי ניסנס. כלומר, ידעתי איפה המקום נמצא ושבאופן כללי הוא ממוקם קצת מתחת ל"סנדוויץ' ברכה", כי המפה שבתוך הראש שלי מתכווננת רק לפי מקומות מוכרים של אוכל רחוב, אבל בזה זה הסתכם.
עוד ביקורות אוכל רחוב שיכולות לעניין אותך:
אז זה היה עוד בוקר של נסיעות בתוך תל אביב הפקוקה, כשלפתע נכנסו למונית שני חבר'ה צעירים, כשעל הצג של הנייד שלי היה כתוב "נסיעה לחיפה". לרגע חשבתי שאני מבלבל את עצמי קצת - מה פתאום עכשיו חיפה? אבל בכל זאת אספתי את הנוסעים וביקשתי מהם בעדינות לדייק את הכתובת, והם דייקו אותי והסבירו שזו בכלל לא טעות - "אנחנו נוסעים לחיפה".
אחרי פחות מדקה הם זיהו אותי מהטור הזה. התיאור של התחביבים שלי באפליקציה מסגיר את הקריירה השנייה שלי די מהר. "רוצה להצטרף אלינו לסיור אוכל בואדי ניסנס?", הם שאלו, ובלי להתבלבל הודעתי נחרצות ש"ברור שכן". האמת היא שלרגע אחד קטן השתנקתי קלות, ואז שאלתי אם הם רציניים איתי או שזו בדיחה.
סיור אוכל בשבילי זה כמו סיור חינוכי. עד אז אפילו לא קלטתי את השם של החברה שהצטרפתי אליה לסיור אבל המנכ"ל שלה הסביר ליעל המקסימה שנסעה איתנו שהוא מאוד ישמח לצרף אותי לסיור כי הוא מכיר את הטור שלי. כל התודות מגיעות עכשיו - זה בא לי כל כך טוב שלא ידעתי את נפשי, לא האמנתי שאני הולך בתוך ואדי ניסנס עם ליווי של הסברים לאורך כל הדרך.
המדריך ארז הסביר על המקומות שעברנו על פניהם לאורך כל השוק המקסים. זה עדיין היה קרוב מדי לסילבסטר וחלק מהמקומות הנוצריים היו עדיין סגורים וגם פלאפל הזקנים היה סגור, אבל סיור הטעימות המשיך לו וארז חילק לכולם שוטים של אוזו ופינוקים. היו טעימות לאורך כל הדרך, אבל אני פחות בקטע של אוזו, אני עוד צריך לנהוג לפרנסתי, מודה. אז טעמתי מהכול ועוד הצלחתי למצוא איך לעניין את עצמי מעבר לסיור - רציתי לטעום מאכלים שלא טעמתי עד היום כי את הקלאסיקות אני מכיר מספיק טוב.
במהלך אחת העצירות הראשונות, הקבוצה עצרה לשתות קצת אוזו בכוסיות קטנות ואני לקחתי את עצמי אל תוך המקטע הקטן מדי של השוק של ואדי ניסנס. ממולאים אני מכיר מהבית, על טעם וריח אין מה להוסיף והאף שלי סובב אחריו את הצוואר אל עבר הדוכנים המעטים.
הדוכן של התאומות סנע וסוהא מציג את המאכלים מחוץ לחנות הקטנה שלהן. על שולחן נמוך מדי מוצגות להן מנות ממטבח שהוא לא המטבח הישראלי הקלאסי, עם הרבה רכיבים מקומיים, ממולאים ומקופלים שמוכרים לכולנו. אני עובר על המאפים - את זה אני מכיר, גם את המאכל הזה אני מכיר, אבל מה זה המאפה האדום שבפינת השולחן? יש את המאפה הקלאסי עם הזעתר, זיהיתי תבלינים, אבל אחד מהם היה עם המון סומק שהפך את הכול לקצת אדום מדי.
זה בדיוק הגיע לי טוב על הבוקר - לראות מאפה אחר ולא רגיל, ולדעתי גם מעניין יותר ממאפה זעתר רגיל. קודם כל זיהיתי צבע אדום וברור בתוך המאפה עצמו ואחר כך את העלים הרבים שהתגלו דרך הבצק. את המקום מנהלות תאומות שרק אחרי שהבנתי שהן אחיות הן אמרו לי שהן תאומות.
הזמנתי לי מאפה אדום מיוחד עם תרד, זעתר, בצל והמון סומק שהאדים את הכול קלות מתוך המאפה. את המאפים הן מכינות בבית, המטבח הקטן שלהן בחנות לא יכול להכיל את כמות הבישולים. אחת התאומות לקחה את המאפה לפלאנצ'ה וחיממה אותו קלות לאכילה על המקום והריח מהפלאנצ'ה מילא את חלל המטבח הקטן. הבנתי שעוד קצת חריכה לא תזיק למאפה אז לא זירזתי את סנע - תעשי את החריכה כמו שצריך, בבקשה. לא צריך לזרז אוכל רחוב יותר ממה שהוא זריז גם ככה. אחר כך המאפה עבר לאריזת נייר והמשיך לצילומים שצילמתי עם הרקע של המונית.
את המונית החניתי מול סנדוויץ' ברכה - אנחנו עוד ניפגש עם המקום המעולה הזה בהמשך. צילמתי את המאפה ארוכות וכולו התקפל אל תוך עטיפת הנייר. לא כל המנות הטעימות גם יפות, זה בטוח. אני טוניסאי בשורש וגם האוכל שלנו לא תמיד הכי אטרקטיבי - אבל הטעם אלוהי. סידרתי את המאפה יפה לצילומים, עוצר את השיניים בינתיים מלנגוס בו, ואז בצעתי חלקים משמעותיים שלו לבליסה זריזה וטעימה.
זה מאפה פשוט ומלא טעם, את הבצל פחות מרגישים אבל התרד מורגש בכל נגיסה. הזעתר הלא מלוח מלווה את הטעימה והסומק מוסיף לאופי - אפשר להגיד שסומק והשוק של ואדי ניסנס זה מילים נרדפות, את הסומק פוגשים כאן בכל האזור. כשכבר כמעט הגעתי לנגוס בנייר העטיפה, עצרתי את עצמי.
התחלתי את הנסיעה חזרה לתל אביב והסיור אוכל המשיך לו בלעדיי. זה היה יום לא משעמם של נהג מונית ממוצע שמעביר את זמנו בדרכים. בסך הכול, הפטאייר של התאומות בסבתוש נותן טעימה של האזור ושווה כל שקל. זה מאפה ייחודי ומיוחד שככה סתם מונח לו על הפינה של השולחן בכניסה. אם אתם עוברים במקרה בשוק בוואדי נינסנס, אל תפספסו את המאפה האדום, אפילו אם אתם בטעות אוהדים של מכבי.
