צפו: החומוס המפתיע שהמונה טועם מצא בירוחם
(צילום: משי בן עמי)
לפעמים זה קורה. לא כל יום וגם לא כל שנה, אבל לפעמים אני נוסע הרבה יותר רחוק ממה שאני רגיל. רוב העבודה שלי במונית מתנהלת קרוב למרכז, אבל באותו היום נסעתי לאסוף טיילים שהלכו שלושה ימים במדבר. הם היו צריכים אותי בשביל לחזור לתל אביב, אז בשעות הבוקר המוקדמות מצאתי את עצמי נוסע לכיוון הדרום הרחוק.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
כך מצאתי עצמי באותה נסיעה בירוחם, וכמובן, לא פספסתי את ההזדמנות לחפש מה לאכול באזור. מודה שלא הייתי בירוחם הרבה מאוד זמן, ועל כן התעניינתי מה יש מה לאכול במקום. בכוונה הגעתי לפני הזמן, בשביל שיהיה לי מספיק זמן לאכול ולשבוע.
ירוחם היא העיר הכי מטופחת בארץ. היא נקייה, כל דבר במקומו, ואחרי שאתה מגיע מהחפירות של תל אביב לירוחם, אתה מבין עד כמה תל אביב לא נקייה ולא מסודרת. תמיד נעים להגיע למקום מטופח יותר מזה שאתה רגיל אליו.
אני רוצה לזרוק כאן רעיון לראשת העיר: חלקי את ירוחם לאזורים ולרחובות, זה לא אמור להיות כל כך מסובך - דבר ראשון תסדרו את המספור של הרחובות בירוחם, כי לרגע נדמה שמדובר בעיר הכי ארוכה בארץ. חומוס אינתי נמצא על מספר 647 ברחוב. ודבר שני, אתה כמעט ולא יכול לנווט בתוך העיר מבלי ללכת לאיבוד, או במקרה הטוב, אתה חייב לשאול אנשים על הדרך. תושבי ירוחם מכירים את השאלות של הזרים, והם יודעים לנווט אותך לכתובת האבודה, אבל הווייז צריך להיות מסוגל גם לעשות את זה מבלי להתבלבל.
בסוף הגעתי, ועצרתי ליד תחנת אוטובוס מול חומוס אינתי. אין שלט של חומוסייה, אתה פשוט מבין שהגעת ליעד לפי האנשים שמנגבים בחוץ את הצלחות שלהם עם פיתה. החניתי את המונית ונכנסתי למקום, ורק בתפריט גיליתי את השם של החומוסייה. התפריט לא קטן ויש בו מנות מעניינות ומיוחדות. כל מנה שם עניינה אותי, ובמיוחד המנה שמככבת בראש התפריט - מנה של חומוס אינתי. אבל התברר שזה לא בדיוק חומוס אלא מסבחה עם גרגירים.
יש שם גם אינתי מאסרי, על שם שכנתנו מצרים, והמנה הזאת כמובן מתחילה עם פול ושלל ירוקים - פטרוזיליה, כוסברה, בצל סגול ופלפל חריף. לכל המנות כאן יש טוויסט שעליו אחראי דותן, בעל המקום.
אינתי עומרי
המנה שלי הייתה אינתי טריפולי. אני מזכיר שהלכתי לאכול חומוס וקיבלתי חומוס - והרבה. המנות כאן מתחילות עם פירוט של התוספות, אז לא להתבלבל. לרעבים מביניכם, אל דאגה, יש מילוי חוזר למי שמעוניין להתעייף. בצד החומוס יש כרובית מטוגנת קריספית.
ליד זה מקבלים הרבה מאוד חצילים עטופים בטמפורה של שלושה קמחים - החצילים עוברים לפני הציפוי השריה שמעדנת אותם ורק אז הם מקבלים עיטוף קליל, והולכים לטיגון. הללויה כמה שזה טעים. מעל הכל יש טחינה עם עמבה, ואני גיליתי שם המון טעמים בתוך מנה אחת מעולה.
התחלתי את מלאכת הניגוב ובטעות לקחתי נגיסה מהחצילים ואז הכל נהיה מטושטש. שימו לב - לא לבקש יותר מדי חציל, כי אחרת תשקעו במקום: הטמפורה העדינה מסתירה בתוכה חציל רך כמו ענן, זה מתחיל בנגיסה עדינה אל תוך הציפוי שעוטף בעדינות את החציל, ועובר אל החציל עצמו - חציל רך, בעל טעם אדמה של חציל בלאדי.
שמחתי לגלות שטעמו המיוחד של החציל הזה לא הלך לאיבוד בטמפורה. מיד הבנתי שזו מנת החומוס עם תוספות הכי מפנקת ביחס למחיר. הכרובית המטוגנת הצטיינה גם היא, ומעל הכל הטחינה עמבה סגרה את הביס. בדרך כלל אני לא אוהב להוסיף טחינה, אבל פה בירוחם הצבע הכל כך מזמין של הטחינה עמבה הוביל אותי לטעמים חדשים. בפה מלא אני יכול להצהיר שיחד עם החומוס החלק והמעולה, מרגישים את החומוס בתוך הטחינה.
ועכשיו לשאלה - איפה טריפולי? הסיפור שלנו עוד לא נגמר, כי באמצע המנה היה גם מערום קטן של גרגירי חומוס רכים מעורבבים יחד עם אריסה טעימה ולא חריפה מידי, ומכל כיוון של הפיתה זה היה מדהים והכל התחבר. סיימתי את המנה לגמרי, ולא השארתי זכר לגרגיר אחד של מסבחה בצלחת.
יש מספיק חומוסיות בארץ שמבלבלות אותך עם המחיר כשמגיעות התוספות מעל וליד, ופה לפחות אמרו מחיר אחד ונתנו את המקסימום האפשרי במנה. הרגשתי שזה כמו להגיע למטבח שף של חומוס, ובדיוק כמו בכל אותן חומוסיות שמקפידות על כל הפרטים כל יום, שנים על גבי שנים, בלי לחתוך פינות.
לא האמנתי מה טעמתי כאן באמצע ירוחם היפה, אז אם אתם על הדרך, רעבים מאוד, ובא לכם ללכת לאכול מנת חומוס של אחד דותן שלא מוותר על הפרטים הכי קטנים, אז כדאי לבוא הנה. מאיפה שלא תגיעו זה שווה את הזמן ואת המרחק. מה שבטוח זה שאת החצילים בטמפורה של דותן אתם לא תשכחו בזיכרון של הטעם. אז כשאתם בירוחם או בסביבה אתם חייבים ללכת לאכול חומוס עם תוספות בחומוס אינתי, רק שיסדרו כבר את המספרים של הרחובות, למען הסדר הטוב.
