צפו: המונה טועם בשקשוקה של ראשון לציון
(צילום: משי בן עמי, שחר גולדשטיין)
עוד לפני הקורונה, ביום רגוע בלי מסכות על הפנים במהלך נסיעה לראשון לציון, ניהלתי במונית שיחה עם אחד הנוסעים על אוכל, כמובן. אותי מעניין תמיד איפה אוכלים המקומיים, בכל הארץ. אם לא אשאל, לא אוכל לגלות את המקומות המיוחדים באמת.
- לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים באוכל - הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו
באותו יום הנוסעת סיפרה לי איפה היא אוכלת במרכז העיר, תמיד באותו מקום, וזה כבר הרגל קבוע של שנים. לפני שפנינו ימינה לכיוון רחוב רוטשילד, הנוסעת סימנה לי עם היד שיש מקום קטן בתוך הסמטה במעלה הרחוב, שמוכר בגט. היא קראה למקום "בגטייה", והמילה המוזרה הזאת די הסבירה את עצמה.
המשכנו בנסיעה, וחיכיתי להזדמנות להגיע לשם. והיא הגיעה.
יום אחד בשבוע שעבר, שנה אחרי אותה נסיעה במונית, נסעתי לתומי במונית באזור היקב לכיוון המדרחוב. היה לי זמן פנוי אז החניתי את המונית, והלכתי לחפש את ה"בגטייה" בתוך הסמטה. לא זיהיתי שחלפתי על פנ סמטת ברקוביץ׳, וצעדתי למטה לכיוון סוף המדרחוב. אחר כך חזרתי בחזרה למעלה לכיוון בית הכנסת הישן במעלה הגבעה, ורק אז הבחנתי ברחוב קטן (להלן: "הסמטה"), והחלטתי להיכנס אליו.
מה אפשר לספר על סמטת ברקוביץ' בראשון לציון? קודם כל שהיא באמת סמטה קטנה וצרה. אני משער שזה כנראה רחוב שנוצר מעצמו, עוד מהימים הראשונים של ראשון, כשהיא עוד הייתה מושבה קטנה. האזור ההיסטורי של ראשון לציון גם הוא נמצא בין המדרחובים הראשונים בארץ.
לי הוא תמיד נראה כמו מצגת של מבנים עתיקים מעורבבים בבניינים חדשים מדי, שתקועים על הדרך בחוסר טעם קיצוני. סמטת ברקוביץ' כאילו תקועה בזמן. אם לא היה ריצוף חדיש על המדרכה הייתי בטוח שהלכתי לאיבוד בזמן. זוכרים חנויות של פעם? אז ככה זה נראה בדיוק: כבר בכניסה לסמטה כל הסיטואציה הרגישה לי כמו חוויה חד-פעמית.
אל תוך הבגט חיים מזג שקשוקה - והרבה, ואחר כך התחילה העמסה של סלטים: סלט כרוב; סלט פלפלים חריף; סחוג; וגם חסה. למה חסה? לא יודע, בר הסלטים היה כל כך מבריק, שהכל היה נראה לי טעים
בסמטה הזאת יש חנות בגדים עם פריטים לא ברורים לגמרי שתלויים על מתלה בכניסה. יש שם גם בית מרקחת של פעם, וסלון תספורות או תסרוקות, ישן גם הוא. ממש ביניהם נמצא לב הבגט, מאחורי בד אדום-לבן עם עיגולים שמסתיר את השם של המקום. כנראה כולם מכירים את הבגט הזה באזור, חשבתי לעצמי.
זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת, אבל אין שעה לשקשוקה, כי שקשוקה זה מאכל של כל שעה של היום, ולפי שעות הפתיחה של לב הבגט, שקשוקה באמת הולכת חזק בכל זמן. הצצתי לתוך המקום, ולא האמנתי למראה עיניי.
כאן, בבגטיית לב הבגט, אוכלים הכול רק בבגט - אין פיתות. בעל המקום, חיים, לא מוכן להגיש את המנות שיש לו בתפריט בשום דרך אחרת אלא רק בבגט חם, ובמיוחד את השקשוקה. זו הפעם הראשונה שאכלתי שקשוקה רותחת בתוך בגט חם, חוויה מחממת ביותר.
חיים פתח את לב הבגט כבר לפני 30 שנה, אחרי שטעם לראשונה בגט, והחליט מיד שהוא אוהב בגטים. זה התחיל לו מעולה והבנתי שזה גם המשיך מעולה, וכך מאז ועד היום הוא מגיש במקום שלו רק בגטים. הוקסמתי מהמקום: צוות העובדים היה עסוק במשלוחים; בר הסלטים הבהיק מניקיון; הסלטים עמדו כחיילים במסדר - כל סלט במקומו; וכל כלי היה במקומו.
אל תבקשו טחינה במריחה, זה לא מתחבר לשקשוקה של חיים. כל השאר, כולל המחיר, מצא חן בעיניי
היו שם פלפל אדום מוחמץ חתוך לרצועות, כרוב במיונז, סלט ירקות, סלט ביצים, פלפלים בחומץ ועוד. חיים פנה אליי בשביל לקבל ממני את ההזמנה, אבל הראש שלי נטה בזווית לכיוון התפריט, ומיד עלה לי חיוך שחיים, שעמד מאחורי הדלפק, לא הבין על מה ולמה בכלל אני מחייך - מה זה שליש בגט? מתי בפעם האחרונה ראיתם תפריט עם שליש בגט? אחר כך זה המשיך עם שני שליש בגט. ויש גם חצי בגט, כמובן, אבל את זה כולנו מכירים.
גיליתי שאפשר להזמין שם גם בגט שלם של שקשוקה, ואם זה בתפריט, אז כנראה יש ביקוש לכל כך הרבה שקשוקה בכל כך הרבה בגט. אבל אני החלטתי לא להסתכן והזמנתי את המנה הכי קטנה - שליש בגט שקשוקה ב-17 שקל.
חיים תפס מיד בגט חם מהמדף שנמצא מאחוריו, בצע אותו במיומנות בסכין, ולאט-לאט עשה בו חתך ברור, הלוך ושוב עם הסכין, לתוך חלקו הפנימי של הבגט, מכין אותו במדויק לפני שיעמיס עליו את המנה.
אל תוך הבגט חיים מזג שקשוקה - והרבה, ואחר כך התחילה העמסה של סלטים: סלט כרוב, כמובן, כי זה כבר נוהל; סלט פלפלים חריף; סחוג; וגם חסה. למה חסה? לא יודע, בר הסלטים היה כל כך מבריק, שהכול היה נראה לי טעים. הוספתי לשם גם מלפפון חמוץ ופרוסות עבות של חצילים מטוגנים.
כל הטוב הזה נכנס לתוך שליש בגט, שהוגש לידי חם. לקוחות נכנסו ויצאו בזריזות, ושמתי לב שחיים מכיר כמעט כל לקוח, וישר מתחיל להכין את המנה הקבועה של כל אחד שם.
השקשוקה הייתה מעולה, היו בה המון עגבניות טריות וביצים טריות ביותר. שליש בגט סוגר פינה על הדרך, אבל לשובע מושלם לכו על חצי בגט. אל תבקשו טחינה במריחה, זה לא מתחבר לשקשוקה של חיים. כל השאר, כולל המחיר, מצא חן בעיני.
לסיכום, לב הבגט זה מקום קטן, במיקום כמעט בלתי אפשרי, שם איש אחד מכין מנה מעולה כבר 30 שנה, ויש לו קהל לקוחות קבוע. לא צריך יותר מזה בשביל לשבוע, ולחזור שוב ללב הבגט ולאכול שקשוקה רותחת בבגט חם ישר מהתנור.
