יוקר המחיה פושע במחוזותינו, או כמו שאני קורא לתופעה – כולם מנסים לעשוק את כולם. אתה מסתובב בארץ המובטחת, תחת פיתוי והפקעות מחירים מכל עבר, וחייב ללמד את עצמך לעמוד בפיתוי ולא להוציא כסף לשווא. גם ככה לא נהיה מיליונרים, אבל לפחות שלא יפריעו לנו להיות עניים.
בעודי נוסע ברחוב אהרונוביץ׳ בבני ברק, עצרתי ברמזור לפני הפנייה לרחוב רבי עקיבא, עם לקוחה. הצצה זריזה ימינה – ואני רואה דוכן אוכל בתוך מקום בלי שלט מסודר. העמקתי מבט – מנה פלאפל ב-16 שקלים בלבד. השארתי נקודה בראש, המשכתי עם הלקוחה, רק כדי לחזור אחר כך לצומת הזה.
לרגע באמת עניין אותי כמה עולה מנה פלאפל בבני ברק. יש שלוש פלאפליות על פינת רחוב רבי עקיבא ואהרונוביץ’, כולן ברדיוס של פחות מ-30 מטר. זה ממש "צומת הפלאפל של בני ברק": אחת גובה 25 שקלים, השנייה 22, ו"ביתן האוכל" - בלי השלט – רק 16 שקלים בלבד. אותי תמיד מעניין המחיר לפני הטעם, לידיעתכם.
חניתי את המונית – לא קרוב בכלל. גם עיריית בני ברק הגיעה למסקנה הלא חכמה לסמן את כל הרחובות באזור הכי מרכזי בעיר באדום-לבן לכל כיוון אפשרי, משהו בסגנון "אל תבואו, בבקשה". אז חניתי רחוק מדי וצעדתי לכיוון הצומת.
את המקום מנהל חיים טרבלסי – עוד נחזור לאפקט הטרבלסי. המנה הראשונה בתפריט היא פלאפל, אבל היו גם חצילים מטוגנים על הדלפק, אז ביקשתי להוסיף, ושילמתי עוד שני שקלים בלבד כדי לחזק את המנה. עדיין לא עברתי את רף ה-20, ואני כבר מתחיל להיות מרוצה בהחלט. חיים התחיל להכין את הפלאפל על המקום, הצטרפו עוד לקוחות – אבל הרבה יותר מאמינים ממני. אני חיכיתי למנה שלי, ואז חיים הוציא לביבות בחמישה שקלים בלבד. הייתי חייב לכבד את המשימה, וטעמתי בהנאה לביבה עד תומה.
יש במקום בר סלטים, וגם עמדה לסלטים של הפלאפל. חיים סיים להכין את הכדורים, וכאן נכנס הטרבלסי לפעולה: הוא הכניס את הכדורים הרותחים ישר לתוך הפיתה. אצלנו, אם היה אפשר, היו מתקינים ברז שמן ליד הברז מים במטבח. בדרך כלל בפלאפליות רגילות נותנים לכדורים קצת לנוח, והשמן המיותר חוזר לטיגון נוסף. היתרון היחסי שלך בתור לקוח הוא שאתה אוכל פחות שמן – אבל לא כאן. הסיבה, לדעתי, היא שהפלאפל כשר מדי וצהוב מאוד, בלי קמח או לחם בכלל, ולכן נוטה להתקרר מהר מדי.
עוד אוכל רחוב:
התוספות מסביב לפלאפל היו יותר מטעימות – או לפי התרגום שלי, לא מבחר מדהים, אבל מה שיש מספיק בהחלט: סלט ירקות קצוץ דק, סלט כרוב לבן מוחמץ אבל ממש קצת, פלפלים ירוקים חריפים חתוכים לרוחב לקוביות, יחד עם החצילים המעולים לפני הכול. אחר כך – כמות לא קטנה של כדורים, סלט כרוב פנימה, חיים המשיך למלא את הפיתה עד הקצה ואז גם מעבר לה. הוא הוסיף מלפפון חמוץ קצוץ וחציל לקראת תחילת המנה. להזכירכם – אני עדיין ב-18 שקלים למנה מחוזקת של פלאפל.
בסוף, לתוך שקית הנייר, חיים שפך עוד ערימה של צ׳יפס טרי ועליה טחינה טעימה. בסך הכול – מנת פלאפל טעימה. לחיים, ברוך השם, יש כנראה יד רחבה במיוחד, שאני אישית לא יכול שלא לשבח. על אף כל האיסורים האפשריים, במחיר הזה יש פלאפליות שבהן לא תקבלו אפילו חצי מנה. כאן תקבלו עודף אם תשלמו בשטר של 20 שקלים.
