קצת שף, קצת זמר, קצת שחקן, קצת כותב, קצת מחפש וקצת מוצא: זאק פקיאל לא רוצה להגדיר את עצמו, אבל מודה שבסוף הכל זה רק דרכים שונות לספר סיפור ולגעת באנשים.
פקיאל שכיכב בין היתר על המסך בסדרות "כפולים", "תאג"ד" ולהיטי הנוער "פוראבר" ו"פלאשבק", המיר בשנים האחרונות את המצלמה תמורת סיר ובישולים. לאט לאט הוא הפך לטבח פרטי שמארח בביתו תל אביב ארוחות קונספט אבל גם עושה אירועים בעולם בעיקר בקרב קהילות יהודיות.
עם הרקע הצרפתי (עלה מפריז עם משפחתו בגיל 14) הוא ממתג את עצמו כמארח של "לילה בפריז" - ערב קונספט עם שלל מנות, סיפורים ולקינוח שירים בצרפתית בלייב. לדבריו, "הערב התפתח בהדרגה ולאט לאט הגעתי למה שקורה פה היום. זה התחיל בעיקר בתקופת הקורונה כשהתחלתי לבשל יותר ויותר, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו. כשסיימו עם ההגבלות התחלתי לארח קבוצות ולעשות ארוחות פרטיות ועפתי על זה. זה קסם מיוחד להכניס הביתה 12 אנשים זרים ולהעביר את כולם ערב חוויתי. זה שונה ממסעדה ושונה ממפגש של חברים – זה משהו אחר".
אתה מתגאה ברקע הצרפתי שלך, ועדיין נוסע די הרבה לבקר – עד כמה צרפת היום שונה מזאת שגדלת בה?
"צרפת היא היום מדינה אחרת. מבחינתי במלחמה עכשיו היה לי ממש איזשהו ניתוק מצרפת. חוץ מחברים ומשפחה, אין שום דבר שמקשר אותי לשם. מה ששבר את גב הגמל היו האמירות של הנשיא מקרון לגבי אמברגו נשק על ישראל. הרגשתי ממש בגידה. זאת המלחמה הכי צודקת בעולם וזאת התגובה שלך? כולם רואים מה קורה שם ברחובות ואת האווירה האלימה בחלק מהאזורים בפריז. אז נכון שאני עדיין אזרח צרפתי, ושייך לשם במובן מסוים ויש לי משפחה והכול, אבל המדינה השתנתה. צרפת שבה גדלתי – אין אותה יותר".
פקיאל, בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, כבר היה על הנתיב של להפוך לשחקן במשרה מלאה, כשהחל לגלות יותר ויותר את עולם הבישול. "אני מאוד אוהב משחק, וגם אם הגעתי לעולם הזה קצת בטעות וקצת בדחיפה מצד משפחה וחברים, נהניתי מזה מאוד ועבדתי עם אנשים נהדרים, אבל אולי הייתי צריך לעשות דברים קצת אחרת. היה בי חשש להיות מפורסם, וזה קצת חסם אותי לתקופה. עכשיו אני כבר במקום אחר ולא חושש מזה. אני שומר על הפרטיות שלי אבל לא חושש לדבר על עצמי ולהיות בחוץ".
בתקופת הקורונה עולם המשחק היה משותק ופרויקטים רבים בוטלו, ופקיאל התחיל לעבור מבישול ביתי ליותר ויותר חלוקה של אוכל והעמקה בתחום. "כולם היו גם ככה תקועים בבית, אז התחלתי לעשות לייבים ברשתות שאני שר ומבשל, וזה היה ממש נחמד. לאט לאט התחילו להגיע עוקבים והתחילו להכיר אותי. אלה שהכירו אותי מהטלוויזיה התחברו לאלה שבאו לראות אותי מבשל ושר. ככה נולד הרעיון לצלם מתכונים ולהעלות תוכן לרשתות ולאט לאט זה תפס. כשהתחלתי לעשות ארוחות הבנתי שזה מה שאני אוהב לעשות וזאת גם הכנסה טובה יותר, ושמתי בינתיים את עולם המשחק בצד. עבדתי מאוד קשה בעולם המשחק, ובסופו של דבר ראיתי שהתפרנסתי הרבה יותר מבישול ואירוח – זה סימן לי את הדרך. מה שבטוח, יום אחד אני אחזור למשחק, אבל אני עוד לא יודע באיזה פורמט. אולי תוכנית אירוח עם מתכונים".
האינסטגרם והלייבים חשפו אותו החוצה ומשם הדרך הייתה סלולה לארוחות פרטיות, אירועים וגם הזמנות מהעולם. "פונות אליי משפחות יהודיות, בעיקר מצרפת אבל גם ממקומות אחרים, ומציעים לי לבוא לבשל בשבילן בחופשות או באירועים מיוחדים. זו ממש חוויה להפוך להיות חלק ממשפחה לשבוע או שבועיים, לבשל להן ועל הדרך גם לטייל ולחוות קצת מקומות אחרים".
זה לא מפחיד להגיע למקום שאתה לא מכיר, למטבח שהוא לא שלך ולהרים ארוחות מושקעות?
"יש פעם ראשונה לכל דבר, אבל אחד הדברים שאני טוב בהם הוא להסתגל במהירות ולמצוא פתרונות. עוד לפני שאני מגיע למקום אני מכין את עצמי, יוצר קשרים עם מי שצריך ומה שחסר אני מביא מישראל או מעיר גדולה קרובה. הייתה לי הזמנה לבשל ל-30 איש באתר סקי בצרפת. הרמתי טלפונים והגעתי יומיים לפני למקום כדי לבדוק מה יש ומה אין ואצל מי קונים כל דבר. היו כמה דברים לפתור אבל בסוף הכול הסתדר. ככה זה גם במיקונוס, איביזה ומקומות נוספים שהזמינו אותי".
אתה מעיד על עצמך שאין לך השכלה קולינרית, לא עבדת יום אחד במסעדה, למה שאנשים ירצו שאתה תבשל להם בבית או שתיקח את האחריות על האירוע שלהם?
"לדעתי הוכחתי את עצמי. אני כמובן יכול להוכיח שוב ושוב, אבל אם בנאדם פנה אליי אז או שהוא אכל אצלי, או שהוא התחבר לווייב שאני משדר. ברגע שמישהו מבין אותי ומחובר אליי אפשר לעשות דברים ביחד. אני מבשל מה שאני אוהב לאכול, מה שלמדתי מאמא וסבתא שלי וממקומות שנותנים לי השראה. אני לומד מהרבה מאוד אנשים ומקומות, אבל בסוף זה אני ומה שאני מכין".
"אימהות יהודיות ניסו לשדך לי"
לפני כמה חודשים פקיאל ארז מזוודה ונסע בכיוון אחד – ארה"ב. הוא נחת בניו יורק ומשם המשיך גם למיאמי. "עבדתי קשה מאוד בשנה האחרונה בארוחות הקונספט, ורציתי מאוד לעשות מסע אישי של פלז'ר ומפגשים. זה משהו שרציתי לעשות כבר מזמן, אבל כל פעם קרו דברים גדולים ממני וזה לא קרה. הפעם נסעתי, וזה היה מהמם. ניו יורק חיבקה אותי, ופגשתי המון אנשים מהקהילה היהודית בכל מיני מסגרות. יצא לי גם לבשל שם רק בשביל הכיף והחוויה למכרים וחברים והתגובות היו מהממות. זה עשה לי חשק להסתובב שם ואפילו לצלם שם איזו סדרת קונספט. אהבתי את זה מאוד שאני אנונימי בעיר הגדולה, אף אחד לא מכיר אותי באמת ואני צריך להוכיח את עצמי מאפס, זה היה אתגר וחוויה. הלכתי לארוחות שישי אצל אנשים שלא הכרתי, וזה יצר מפגשים מאוד מיוחדים. פגשתי אנשים מתפוצות שונות, והרבה אימהות יהודיות ניסו לשדך לי את הבנות שלהן...".
והסכמת?
"אני בן 33 ומאוד רוצה להכיר בת זוג ולהקים משפחה, אבל שם היה קשה להתחייב למשהו כי ידעתי שאני חוזר לארץ. הייתי תקופה מאוד ארוכה, מכוון מטרה למצוא את הבחורה הנכונה בשבילי, אבל הבנתי שלא עוזר לי לחפש, שככל שאני מחפש אני לא מוצא את הדבר המדויק. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה יותר להיות בנקודה שבה אני מחפש כדי למצוא. אני כן מאוד ער לזה שאני רוצה למצוא, אבל אני לא עכשיו הולך ומחפש.
"נלחמתי הרבה זמן להוכיח שאני לא רק בן אדם שנראה טוב. כל הזמן היו אומרים לי 'אתה חתיך, אתה חתיך', וואלה לא רוצה שיגידו שאני חתיך, אני רוצה להיות מוערך בגלל שאני חכם, בגלל שאני רגיש, בגלל שאני מוכשר, אז גם הייתה לי עבודה אישית מאוד גדולה על זה. עשיתי למשל את הטרנד שאני מבשל מתכונים ל'זאת שתהיה אשתי'. הפסקתי אותם כי זה הביא עליי משהו שאי אפשר להתמודד איתו - המון המון בחורות ששולחות לי הודעות בפרטי, והרגשתי שזאת לא הדרך הנכונה".
למה לא בעצם? היום אנשים מכירים בהמון דרכים שונות.
"בשביל שבחורה תכניס לחיי את מה שאני חושב שצריכה להכניס, היא צריכה להיות משהו מאוד מיוחד וספציפי ואני לא חושב שהבחורה הזו היא בחורה שרואה סרטון שלי באינסטגרם ואומרת, יואו, 'הוא אמר כשתהיה אשתי אני אכין לך את זה, אני אשלח לו הודעה באינסטגרם'. לא נראה לי שזה יתאים, אבל אם אלוהים רוצה לשלוח לי אותה בדרך הזו, בכיף".
אז אחרי שהתחברת לניו יורק ופגשת אנשים, מה השלב הבא?
"הקונספט הזה רק ילך והתפתח ויהפוך להיות משהו הרבה יותר גדול עם הרבה יותר אנשים עם הופעה יותר גדולה. אני עכשיו במחשבות איך אני עושה את זה בהיקפים יותר גדולים, בישראל וגם במקומות אחרים בעולם. אני לא אפתח מסעדה בארץ, אבל אני פתוח להמון דברים אחרים - אירועים, ייעוץ קולינרי למקומות, אירוחים ועוד הרבה".
נראה שאתה צריך להחליט מה תעשה כשתהיה גדול.
"יש הרבה כיוונים, ואני צריך להבין מה נכון לי. יש לי ביקוש עכשיו בספרד, ביוון, בצרפת, ואני מנסה לג'נלגל בין הדברים וגם להיות בישראל רוב הזמן עם המשפחה והחברים. בשנה וחצי האחרונות זרמתי עם הדברים ועשיתי הרבה ארוחות תוך כדי תנועה, גם למילואמיניקים וגם למפונים, ואני באמת מאמין כשאתה נותן מכל הלב - הדברים חוזרים אליך בגדול".
