צפו: המונה טועם מצא דוכן אוכל עם מחיר אחד בלבד
(צילום: משי בן עמי)
מושב זיתן נמצא בצד של כביש 1. אחרי שנכנסים ללוד מהכניסה הישנה ולפני שממשיכים לתוך העיר, פונים ימינה לכיוון זיתן. זה מושב קטן, וזו לא הפעם הראשונה שאני מוצא מה לאכול שם. אני מכיר דרך עוקפת שעוברת דרך המושב ובתוכה כמה מסעדות ודוכני אוכל.
בשבוע שעבר חזרתי עם המונית מנסיעה לירושלים על כביש 1 שהיה פקוק לכיוון תל אביב. ברגע אחד החלטתי לברוח ולהתחמק מסביב לכביש, לפחות לדלג על הפקק. כמעט נכנסתי ללוד מהכניסה הישנה ואחרי הגשר פניתי ימינה לכיוון אזור התעשייה. המשכתי לתוך מושב זיתן, על הכביש שמתעקל מסביב לאזור. חזרתי חזרה לכביש 1 ליד אור יהודה, ואחרי שפניתי שמאלה למושב, ראיתי את בית הכנסת הגדול של העדה הטריפוליטאית. שנים לא הייתי כאן.
אחרי שפניתי בצומת, ראיתי שלט של טוטו ולידו דלפק של אוכל מהיר. באותו הרגע החלטתי לעצור על הדרך, כמו שאני רגיל לעשות תמיד, ולהסתכל קצת על בית הכנסת הגדול. הרגשתי שתקף אותי מין געגוע ברור ומיידי באותו שוונג של הרגע והחלטתי להיכנס לאכול משהו.
בדרך כלל בדלפקים של אוכל מהיר כתוב בחוץ מה יש לאכול. כאן היה תלוי שלט שידע ימים טובים יותר. בשלט היו חסרות אותיות אבל הצלחתי להבין שכתוב שם 'קוסקוס טריפולטאי', מה שבדרך כלל אומר שמדובר במפרום - מרק ירקות עשיר מאוד על ציר עוף מעולה, ועם הרבה דלעת. אוכל במלוא מובן הצלחת, עם בישולים בטעם של בית. הורדתי את רמת הציפיות ונכנסתי מתחת לסככה.
ועכשיו בקשה לא שגרתית: מישהו מוכן כבר להרים קצת את הסוכך? הגובה שלו נמוך מהגובה הממוצע ופעמיים נגחתי את הראש, גם בכניסה וגם ביציאה ממפגש הדקל.
כוכי, האישה מהעבר השני של הדלפק, הסתכלה עליי. הייתי בטוח שהגעתי רק לסגור פינה עם בגט ראוי ולהמשיך הלאה לנהוג לשומקום, כמו בכל יום. הדוכן נראה כמו דוכן של אוכל זריז, אבל מעל הזכוכית יש כלים חד-פעמיים של ארוחה מלאה. כוכי הסבירה לי, כמו שהיא מסבירה כל היום למי שמגיע למקום לא בטעות, שמה שכתוב על השלט נכון ועוד איך ובתיאבון - כל מה שאתה רוצה מהתפריט היומי הלא קטן, תקבל בצלחת אוכל ענקית במחיר של 45 שקלים. נכון שאני חוצה כאן את רף המחיר העליון שלי, אבל גם לי מותר להישבר לפעמים.
פעם ראשונה שהגעתי לכוכי הייתה לסיפתח של שבוע טוב, ביום ראשון. כוכי מכינה כל יום את מה שבא לה באותו היום, היא פתחה דוכן אוכל עם תפריט במחיר אחיד - תזמינו מה שאתם רוצים ממה שמוכן באותו היום ותשלמו רק 45 שקלים. המחיר לא עולה ולא יורד בשביל אף אחד - זו מסעדה של מחיר אחד.
גן עדן של בשר טחון
אכלתי צלחת עם אורז שעשוי אחד אחד, עם אפונה, סופריטו תפוחי אדמה ועוף וסלט משוויאה בצד. אם תבקשו חריף, כוכי תחתוך פרוסות פלפל ירוק חריף במיוחד בשבילכם. אחרי הפעם הראשונה אצל כוכי, חיכיתי בסבלנות עוד כמה שבועות עד שהצלחתי ליפול על יום שלישי. בכל שבוע, כמו אותה מסורת קבועה של קוסקוס באמצע השבוע, יום שלישי זה יום של קוסקוס - במקרה הזה קוסקוס טריפוליטאי שבא עם מפרום תפוח אדמה במעטפת, ובתוך תפוח האדמה מתגלה גן עדן של בשר בקר טחון מתובל בכבדות.
כוכי מניחה בעדינות בכל מנה שני מפרומים, שחס וחלילה לא תצאו רעבים. שני מפרומים מעל מערום הקוסקוס, בצד הרוטב של המפרום, מלפנים חתיכת דלעת מבושלת שאפשר לחלוף בתוכה עם המזלג, ומאחורי המפרום בלי בושה - חתיכת כרוב מבושל במרק רוטב של הקוסקוס. פירקתי כל עלה מהכרוב ואכלתי אותו בנפרד. מדובר בצלחת לא קלה בכלל. בכל ביס הגנבתי עם המזלג חתיכה של שומר מסלט המשוויאה החמוץ-חריף בדיוק כמו שצריך.
צללתי אל תוך הצלחת בלי להתבלבל, עם הצוואר פנימה לכיוון השולחן. התחלתי את הארוחה מנומס ואחרי דקה איבדתי את הבושה. בכל ביס חפנתי קוסקוס על המזלג יחד עם עוד חתיכה של מפרום, שגם אותו אפשר לחצות עם המזלג. לא יכולתי לעצור את עצמי וסיימתי את כל הצלחת, כולל ניגוב עם הצד של המזלג על כל פירור של קוסקוס. החזרתי לכוכי צלחת כמעט שטופה.
יש משהו מנחם בקוסקוס מפרום, וגם מרדים מאוד. זו מנה של בית שבמקרה הזה כולנו יכולים ליהנות ממנה, כמו לבוא לביקור ביתי. אז במקום שיעבדו עליכם עם ארוחות מהונדסות במחירי יוקרה, עדיף לשלם קצת מעל הסף שהקצבתם לעצמכם, לאכול, לשבוע ולחייך כי היום אכלתם טוב.
