בשיתוף תנובה
תנובה - סרניקי
(צילום: ירון שרון, במאי: אסף קוזין, עריכה: אסף אושי)
"המתכון הזה מזכיר לי את הילדות", מספרת יהודית בחיוך. "ביום שאימא הייתה מכינה אותו, זה היה יום חג". משפחתה עלתה לישראל בשנות השמונים, והוריה, שורדי שואה, נשאו איתם סיפורי חיים לא פשוטים. אבל בתוך שגרת החיים העמוסה, הסירניקי היה עבור יהודית רגע קטן של פינוק, בית ואהבה ללא מילים. "אימא שלי עבדה רוב הזמן ולא תמיד הייתה יכולה לעצור ולאפות לנו", היא נזכרת. "אבל כשהיא כבר הייתה מכינה את זה, הרגשתי שהיא עושה בדיוק את מה שאני אוהבת".
מאז, הסירניקי נשאר חלק בלתי נפרד מהבית של יהודית. היום היא כבר מכינה אותו לילדים ולנכדים שלה, בדיוק כמו שאימא שלה הכינה. "זה הזיכרון הטוב שתמיד רוצים לחזור אליו", היא אומרת. ובכל חג שבועות, בין שלל המאכלים שעל השולחן, הסירניקי הוא תמיד הראשון להיאכל.
הסיפור של יהודית והסירניקי המשפחתי הוא חלק מהמסע שיצאנו אליו השנה במסגרת חגיגות 100 השנים של תנובה. מאז ימי היישוב, הרבה לפני קום המדינה, תנובה מלווה את הבית הישראלי – ברגעים הקטנים של היום־יום וגם בחגים שמפגישים משפחות סביב אותו שולחן. השנה הוזמנו משפחות מכל רחבי הארץ לשתף במתכוני השבועות שעוברים אצלן מדור לדור, יחד עם הזיכרונות, הסיפורים והטעמים שנשמרו לאורך השנים.
"כשמכינים ביחד, הטעם תמיד טוב יותר"
הסירניקי מתחיל במרכיבים פשוטים: קמח, ביצים, סוכר וגבינה. "וכמובן גבינת כנען של תנובה", מדגישה יהודית. את הביצים היא טורפת ידנית, בדיוק כמו פעם. "אני לא משתמשת במיקסר, כי פעם לא היה לנו", היא מחייכת.
את הגבינה היא מפוררת בעזרת מזלג כדי שלא יישארו גושים, מוסיפה את הביצים, הסוכר והקמח ומערבבת עד שמתקבלת עיסה רכה וזהובה. "זה צריך לצאת יפה ואחיד", היא מסבירה תוך כדי העבודה. אחר כך מחממים מחבת עם שמן, מרטיבים מעט את הידיים - כי הבצק דביק - ומתחילים ליצור את הסירניקי אחת אחרי השנייה.
יהודית מאמינה שהקסם האמיתי נמצא דווקא בהכנה המשותפת. "גם הילדים יכולים להצטרף ולעזור", היא אומרת. "וכשמכינים ביחד, הטעם תמיד טוב יותר".
טעם של זיכרון מתוק
אחרי הטיגון, הסירניקי מוגש חם לשולחן לצד שמנת של תנובה וריבת דובדבנים ביתית שיהודית מכינה בעצמה. ואז מגיע הרגע שהיא הכי אוהבת - לקרוא לילדים ולנכדים לטעום. "תתכבדו, רק אל תאכלו את הכול", היא צוחקת.
עבור יהודית, הסירניקי הוא הרבה יותר ממאכל של שבועות. הוא זיכרון של אימא, של בית ושל רגעים קטנים שנשארים בלב. "עברו שנים, אבל המנה הזאת נשארה איתי ואני איתה", היא אומרת. "זה לא רק אוכל, זה משהו שמחבר אותך לזיכרונות".
החלום שלה הוא שגם הדורות הבאים ימשיכו את המסורת. "אני מאוד מקווה שגם הנכדה שלי תכין את זה יום אחד לילדים שלה, ותספר להם את הסיפורים, כמו שאני מספרת על אימא שלי".
את המתכון של יהודית לסירניקי החגיגי, לצד עשרות מתכונים וסיפורים נוספים שעוברים במשפחות ישראליות מדור לדור, תוכלו למצוא במוסף החגיגי לשבועות. לחצו כאן
בשיתוף תנובה
