"תשים הכול", היינו מבקשים מהמוכר שעבד בסופר השכונתי בכפר-סבא. "הכול", הכוונה כל סוגי הסלטים בפיתה: חומוס מקופסה, טחינה מקופסה, חצילים קלויים, כרוב סגול, חציל במיונז. הכול.
הרבה לפני המזנון של שני, לפני שפיתה הפכה לאירוע מפונפן, היא הייתה ארוחה של אחרי בית הספר, עם אפס Finesse ומאה אחוז שכונה, חברים, הרגלים. הפיתה הייתה מתמלאת, ובודדים הצליחו לסיים אותה. איש לא ספר אז קלוריות ואחוזי שומן, ואיש לא דיבר על אלרגיות ורגישויות. לא נתפתה לקבוע שהיה טוב יותר או פשוט יותר, גם אז היה מסובך, אבל האוכל היה צנוע.
לקראת יום העצמאות - חגיגת המבורגרים ובירה עם בעלי הגראז' ומלכה - אולפן ynet
(צילום: אסף חן)
הרבה עבר על המטבח הישראלי ב-40 השנים האחרונות. הוא מתעצב, הוא מפתח עמדה, הוא מסגל גינונים משלו ולא רק טעמים, הוא קובע את מקומו בזירה העולמית ונכנס אליה גאה, זקוף, מרוצה מעצמו - הרבה יותר ממטבחים ותיקים ומגובשים ממנו. חצוף. ואנחנו מתות על זה.
אבל דברים השתנו בשנה הזאת. ואנחנו תוהות איך יגיב המטבח המקומי למה שקרה. נתחיל מזה שבתוך השבועיים האלו של מִשּׁוֹאה לתקומה, שבועיים של ההפרעה הדו-קוטבית הישראלית בשיאה, נראה שאיש לא רוצה לחגוג, ובצדק. לארגן עכשיו על האש ענק עם מוזיקה בווליום גבוה יהיה אירוע מתריס שמטרתו לפגוע. אבל להיפגש עם חברים ומשפחה, להרים כוסית לשובם הקרוב של החטופים, ולהגיד "אנחנו פה", בלי נפנוף ובלי רמקול, אבל עם החוצפה שלנו לשרוד ולהתחזק - זה נראה לנו חשוב.
וכן, גם להמשיך לשים הכול בפיתה: מזרח, מערב, דתיים, חילוניים, בעד ונגד.
הפעם הבאנו רעיון מחגית ביליה המעולה, הלוא היא לייזה פאנלים - בלוגרית מהטובות, החכמות והעמוקות שיש לפלטפורמות הרשת להציע. היא לא תיתן לכם עוגת נוטלה בספל, אלא מתכונים מגובשים, יצירתיים, מפושטים ולא מאיימים. תמיד עם הטוויסט שלה, עם היד הקלילה ואיזו רוח ישראלית של שורשים וחוצפה שנושבת על הכול.
מגשי שפע היא קוראת להם, ואנחנו לא בטוחות שזה השם הנכון ליצירה היפה והטעימה הזאת שהכנו כל כך הרבה פעמים בחודשים האחרונים. הרעיון הוא נוסחה שבה יש מרכיב עיקרי באמצע תבנית עגולה - זה יכול להיות בשר לבישול ארוך או כרובית או קציצות או צ'וריסוס (ניסינו באיטליה ועפנו!!) או שילוב של כל אלו ביחד, ומסביב מסדרים ירקות בערימות צבעוניות. על פניו זה נשמע לא הגיוני, הרי תרד מתבשל בשנייה ואילו תפוח אדמה צריך 40 דקות בקלות. אבל מתברר שאם לא מסכסכים ביניהם, התרד והתפוד יודעים להעביר זמן משותף בתנור, והם יוצאים ממנו ביחסים נהדרים. והמגש הזה, הצבעוני והסוער, הופך להיות ציור של קרמל וצלייה וירקות ישראליים ששמים במרכז השולחן. בתחתית נקווים הנוזלים שהגירו הירקות והבשר והם טעימים להפליא. לא אכלתם? תכינו איתם אורז מחר.
את היופי והעושר הזה אפשר לאכול בצלחת, או להעמיס הכול לתוך פיתה, עם פטרוזיליה טרייה, קצת חריף וטחינה, ושמישהו יגיד שגנבנו לו את המתכון הזה (חוץ מלייזה, שבאמת גנבנו לה את המתכון הזה ואז נהגנו בו כבשלנו).
מגשפע, או בעצם צלי מפורק
הוא יפהפה, הוא טעים, הוא קל להכנה, אפשר לשחק עם המרכיבים שלו, אפשר להכין אותו צמחוני, אפשר להתאים אותו לעונה, למקרר, לקריזות המשפחתיות. תתכוננו להתאהב (ולמהר לקנות כלי מתאים). אתם גם מוזמנים להציע עוד שמות למתכון.
החומרים לחלק של הבשר:
500 גרם צלעות, חתוכות לקוביות
500 גרם אסאדו עם עצם, חתוך לפי העצמות
3 כפות שמן זית
1 כפית מלח גס או אטלנטי
1/2 כפית פלפל שחור
1 כף פפריקה
100 גרם רכז עגבניות
1/2 כפית כמון
החומרים לחלק של הירקות:
1 דלעת ערמונים
2 בצל סגול קלוף
1 בטטה קלופה ופרוסה
2 תפוחי אדמה לא קלופים, פרוסים עבה
150 גרם עלי תרד נקיים
ראש שום חתוך באמצע לרוחב
כמה עשבי תיבול כמו מרווה או רוזמרין
1/3 כוס שמן זית
מלח ופלפל בנדיבות
1 כוס ציר בקר/ירקות/עוף או סתם מים רותחים גם בסדר
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום גבוה של 200 מעלות.
2. שמים את הבשר בקערה ומערבבים עם התיבול שלו.
3. מרפדים קסרול או תבנית עגולה גדולה או תבנית צלייה עמוקה מלבנית (כן אנחנו מרשות גם מלבנית) בנייר אפייה. מסדרים את הבשר המתובל במרכז.
4. מכינים קערה עם שמן הזית, המלח והפלפל.
4. חותכים את דלעת הערמונים באמצע, מרוקנים את הגרעינים וחותכים ל-6. טובלים בקערת שמן הזית, מערבבים ומסדרים לצד הבשר.
5. חותכים את הבצלים ל-6 (מנסים שלא יתפרקו), טובלים בקערת שמן הזית ואז מסדרים ליד הבשר. חוזרים על הפעולה עם הבטטה, ואז עם תפוחי האדמה.
6. לגבי התרד: אפשר לשים אותו ככה שלם וטרי, ואפשר לתת לו בישול של דקה במחבת עם 3 כפות מים. היתרון: הוא תופס פחות מקום. חוץ מזה אין לכך משמעות.
7. מניחים את ראש השום החתוך מעל הכל, כשהצד החתוך כלפי מעלה.
8. יוצקים מעל כוס של ציר או מים רותחים.
9. מתבלים שוב במלח ובפלפל.
10. אורזים היטב באלומיניום (אם במקרה יש מכסה תואם זכיתם) וצולים שעה. מורידים לחום נמוך של 130 מעלות וצולים עוד שעתיים.
11. לפני ההגשה מורידים כיסוי, מחזירים לחום עליון הכי חזק ל-8 דקות.
מגשפע צמחוני
אפשר להיצמד למתכון המקורי, אבל במקרה הזה אי-אפשר להתפשר על ציר הירקות. אנחנו מרשות להשתמש גם בציר המוכן מאבקה. יש היום גרסאות טובות בשוק שלא מבוססות על מלח, סוכר ומונסודיום גלוטמט.
חומרים לקציצות הצמחוניות:
1 כוס עדשים מבושלות (אפשר ארוזות של "טעם הטבע")
1 כוס אורז מבושל או קינואה
1/2 כוס פירורי לחם או לפי הצורך
1/4 כוס זרעי פשתן טחונים מעורבבים ב-1/4 כוס מים. אפשר להמיר את כל הניג'וס הזה בביצה אחת.
1/2 בצל מגורר על פומפייה
1 שן שום כתושה
3/4 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
אפשר: 1/2 כפית פפריקה ו-1/4 כפית כמון לטעם יותר בשרי
הכנה:
1. מערבבים היטב את כל החומרים בקערה. אם התערובת דלילה מדי ואי-אפשר לגלגל אותה, מוסיפים עוד פירורי לחם.
2. מכדררים את התערובת לכדורים בגודל כדור פינג-פונג ומסדרים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
בעיקרון אין בעיה להשתמש בקציצות ככה, לזרוק אותן ישירות לתוך רוטב לבחירתכם או לטגן אותן. בתוך תבנית השפע שלנו, הן עלולות להימעך ולאבד את צורתן. כדי לפתור זאת, כדאי לסדר את הירקות בתבנית בשלב הראשון ואז לפזר את הקציצות במקומות שונים על התבנית ולא להעמיס אותן זו על גבי זו.
אפשרויות גיוון:
1 שומר, 2 סלקים בינוניים קלופים, כרישה בינונית, חצויה ושטופה, 1 קלח תירס סופר-מתוק (כמו תירס גילי), 1/2 כוס עגבניות שרי, 1 כוס פרחי כרובית, 2 פלפל שושקה, 1 פלפל חריף. אפשר להמיר ירק בירק, אפשר להוסיף למה שיש, אפשר להתאים, להכפיל או לחלק.
שעת השין
מתוך ה-X של שר המדע והטכנולוגיה לשעבר יזהר שי, ששכל את בנו ירון אורי שי, בקרב בכרם שלום ב-7 באוקטובר:
"בכל יום שישי הוא מגיע אלינו הביתה, החל מהשבת הראשונה שאחרי 7 באוקטובר.
הוא מגיע בכל יום שישי לקראת הצהריים. לא מצלצל, לא מודיע שהוא מגיע, כאילו לא רוצה להפריע בהכנות לקראת שבת. תולה על השער שלנו שקית גדולה עם מאכלים למשפחה שלמה, בשקט ובצנעה, נוסע לו לדרכו ושולח לנו הודעה על המטעמים להם זכינו בשבת הזו.
ובכל פעם מחדש הוא מחמם לנו את הלב, מרגש אותנו עד דמעות, נותן לנו את התחושה המיוחדת הזו שאנחנו לא צועדים לבד.
אוהבים אותך ש', כולנו נוקיר לך תודה תמיד, עד עולם, על מי שאתה ומה שהיית בשבילנו בתקופה הכל כך משמעותית הזו. נוני מחייך אליך אי שם למעלה, אני יודע. שבת שלום!"
אין מחווה יפה יותר מסיר קציצות או מאכל ביתי שהכנתם למישהו ברגעים הקשים של החיים. אי-אפשר להסיר מאף אחד את משא הכאב והשכול, אבל אפשר להגיד לו שאנחנו לצידו במסע הזה. וזה בדיוק מה שש' עושה למשפחת שי, בצנעה, בסתר. ואנחנו מעריצות.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.24
