"זה הטעם של הדבר האמיתי, נשבעת לך, אחד לאחד", שיקרנו לעצמנו, ואז לבנות שלנו, ואז לנכדות.
הוצאנו את הסופגניות האפויות מהתנור, וכולנו הינהנו בהסכמה נלהבת מדי.
"לגמרי", מילמל מישהו בפה מלא, "מי צריך שמן עמוק בכלל?"
זה היה רגע קלאסי של הדחקה קולקטיבית, כמו כשאת משכנעת את עצמך שנעלי עקב זה נוח, או ששבוע עם ילדים קטנים בחו"ל זו "חופשה".
עזבו קלוריות. באמת. כבודן במקומן מונח (בישבן. גם בבטן).
אבל מה עם המחיר? מה עם הריח?
אותו ענן שמן עקשן שמטייל בין חדרים, נדבק לשיער ולמצעים, ומגיע איכשהו עד הכביסה המתייבשת?
חייבת להיות דרך אחרת.
שיטה ביתית סבירה להכין סופגניות במחיר אנושי, בלי שני ליטרים של שמן ובלי ויתורים על התענוג.
בשביל מה אנחנו סטארט-אפ ניישן אם לא בשביל זה?
ובשם הציונות (והריח, והג׳ינס), העמדנו בצק סופגניות עשיר, מתקתק וקטיפתי, ושלחנו אותו לשני מסעות שונים לגמרי: באחד טיגון בשמן עמוק, ובשני טיגון באייר-פרייר, יעני באוויר חם.
והתוצאה?
הפתעה מוחלטת.
המכשיר הזה שהחל מחלחל למטבחים שלנו לפני כעשור - ובשנים האחרונות כבר מדובר בהצפה ולא בחלחול - מצליח לעשות דברים בלתי נתפסים בסוגיית הפריכות המיוחלת, ללא שימוש בשמן עמוק. נכון, זה לא זהה. הסופגניות באייר-פרייר יוצאות גבוהות יותר, אבל הבצק שלהן פריך מבחוץ ורך ואוורירי מבפנים, טעמו מפותח, מקורמל וקלוי, והוא יודע לצופף שורות כדי לקבל לתוכו ריבה או קרם גם בכמויות מרשימות.
האייר-פרייר הוליד תוצאה טובה בהרבה מהתנור - בלי תחושה של פשרה, של לחמנייה עם ריבה, אלא יותר של בריוש פריך וענני במקביל.
הבאנו לכם כאן את שתי האופציות. מוזמנים לבחור ולנסות.
העיקר? הנה יש כאן אפשרות להכין סופגניות בשקל וקצת ליחידה בלי לטגן בבית.
בצק בסיסי לסופגניות
חומרים:
500 גרם קמח לחם
1 כף שמרים יבשים
1/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
1 חלמון
1 ביצה שלמה
50 גרם חמאה רכה (או 3 כפות שמן קנולה לגרסה פרווה)
1 כוס חלב פושר (או חלב חלופי לגרסה פרווה)
קורט מלח
שלבי הכנה משותפים לשתי האופציות:
1. מעירים את השמרים: שמים אותם בקערת המיקסר עם חצי מכמות החלב, כף אחת מהסוכר וכף אחת מהקמח ומערבבים. שמים במקום חמים וממתינים 10 דקות עד שהתערובת מבעבעת ומקציפה.
2. בקערת מיקסר עם וו לישה מניחים את הקמח, תערובת השמרים, הסוכר, הביצים, החמאה, החלב והווניל.
3. לשים כ-8 דקות עד שנוצר בצק גמיש ורך שנפרד מדפנות הקערה.
4. מוסיפים את המלח ולשים עוד דקה.
5. מעבירים לקערה משומנת, מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח.
6. מוציאים אוויר, יוצרים כדורים (לטיגון של כ-20 כדורים, לאייר-פרייר - אפילו 30).
7. מניחים על נייר אפייה לתפיחה נוספת (טיגון חצי שעה, אייר-פרייר 10 דקות).
גרסת טיגון קלאסית:
הכנה:
1. מחממים שמן עמוק (כ-170–175 מעלות, לא רותח מדי).
2. מטגנים כל צד כדקה-שתיים עד שהבצק זהוב-שחום.
3. מוציאים לצלחת גדולה מרופדת בנייר סופג.
4. ממלאים בריבה או בקרם ומפזרים אבקת סוכר.
הדבר הכי חשוב בטיגון סופגניות זה לעבוד עם שמן הרבה פחות חם ממה שחשבתם. 170 מעלות גג. תזמינו בעלי אקספרס מדחום מתאים לשמן ותגלו ביום אחד איך משיגים את הפס הבהיר הנכסף בסופגנייה.
גרסת אייר-פרייר:
נדרשו לנו כמה ניסיונות לדייק את הפרמטרים שמתאימים לאייר-פרייר שלנו, ממליצות גם אצלכם לשחק עם כמה כדורי בצק.
המסקנות החשובות:
1. החום לא יכול להיות חזק מדי. אחרת הן נאפות ומתייבשות מבחוץ ונשארות חיות מבפנים. כמו בטיגון.
2. הכדורים צריכים להיות קטנים יותר. ירדנו עד 40-35 גרם לכדור. מה לעשות שמגירות הפרייר מכתיבות את הגודל?
3. האייר-פרייר מאפשר לסיים את ההתפחה השנייה בתוכו. ככה תדעו שלא התפחתם מדי בחוץ והסופגנייה תתפנצ׳ר או תקבל טעם לוואי. לכן ההתפחה השנייה היא קצרה מאוד.
4. עדיין כדאי להעביר עם נייר אפייה קטן לתוך המכשיר ולא לתפוס את הבצק.
5. ניסיונות לשטח לדסקית עלו בתוהו. אל תתאמצו.
6. מבחינת חיי מדף - גם לזו המטוגנת בבית וגם לזו המטוגנת במכשיר יש חיי מדף קצרים יותר מסופגנייה קנויה. אנחנו לא שמים משפרי אפייה. בערב, 8 שעות אחרי, הסופגניות היו כבר פחות אטרקטיביות. אנשי הבצק לא התרגשו ובלסו אותן גם ככה.
הכנה:
1. מסדרים את הכדורים להתפחה שנייה על קוביות של נייר אפייה. מתפיחים התפחה קצרה -8-5 דקות.
2. מרססים את הכדורים בשמן או מברישים בעדינות בשמן או בחמאה נמסה.
3. מחממים את האייר-פרייר לחום בינוני (170 מעלות).
4. מניחים בתא האייר-פרייר על נייר אפייה מנוקב (או ישירות בסלסילה אם לא נדבק).
5. אופים כ-7 דקות, עד להזהבה. אם המכשיר לא יודע לחמם את הבצק מלמטה, הופכים את הסופגניות באמצע הדרך בזהירות.
6. ממלאים בריבה או בקרם ומפזרים אבקת סוכר.
לביבות תפוחי אדמה ובטטה
בסדר, אפשר בלי הבטטה. אנחנו מוצאות שהתוספת הקטנה שלה היא כמו תבלין מתקתק למקרה שלא נפלתם על התפודים הטובים ביותר במשק.
גם פה, אפשר לקחת את הבלילה ולטגן בשמן או לטגן באייר-פרייר. רק חשוב להתחיל אחרי סינון מסיבי ולעבוד מהר לפני שתפוחי האדמה משחירים.
חומרים:
2 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים
1 בטטה בינונית, קלופה
1 בצל קטן
1 ביצה
3 כפות קמח (או קמח מצה אם רוצים גרסה חגיגית)
1/2 כפית אבקת אפייה
מלח, פלפל שחור גרוס
שמן לטיגון או למריחה
הכנה:
1. חותכים את תפוחי האדמה לאורכם לארבע, כך גם את הבצל והבטטה.
2. במעבד מזון או בפומפייה מגררים את הירקות דק ומעבירים ישר למסננת. מועכים היטב כדי להיפרד מכמויות של נוזלים שמפריעים בטיגון.
3. מעבירים לקערה ומוסיפים קמח, מלח ופלפל, ביצה ואבקת אפייה.
4. לטיגון רגיל: מחממים מחבת איכותית עם שמן בגובה 1.5 ס״מ. מעבירים כף בלילה לתוך השמן הרותח ועם מרית מתאימה משטחים את הלביבה ומסדרים קצת, אם יש לה קצוות רופפים. מטגנים כ-4-3 דקות מכל צד ומעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג.
לטיגון באייר-פרייר: מסדרים נייר אפייה על משטח הטיגון ועורמים עליו תלוליות של בלילה. משטחים עם כפית מעט ומורחים או מתיזים שמן זית מלמעלה בנדיבות. מטגנים ב-180 מעלות ל-8 דקות או בהתאם למכשיר שלכם. אם צריך הופכים פעם אחת באמצע (שוב תלוי בפיזור החום של המכשיר).
שדרוגי מילויים לסופגניות
ריבת תות קנויה זה יופי, אבל הנה עוד כמה אופציות מתוחכמות יותר:
• 1 חבילת מסקרפונה וניל עם קליפה מגוררת מליים אחד.
• 1 שמנת מתוקה מוקצפת עם שקית אחת של אינסטנט פודינג וניל ו-2 כפות גדושות חמאת פיסטוק או חמאה של אגוזים אחרים. אפשר גם חמאת בוטנים. נגיעה של מלח היא חובה פה.
• משדרגים את ריבת התות ומוסיפים לה קצת שומשום שחור ופלפל שאטה.
• מקציפים 1 שמנת מתוקה לקצפת חזקה, מוסיפים לקצפת או 3 כפות טחינה גולמית ו-2 כפות סילאן או 1/4 כוס שערות חלבה ומקפלים ביחד.
• אם אתם מעל גיל 8, לא ממלאים סופגניות בנוטלה.
• מקררים קרם קוקוס טוב-טוב ואז מקציפים אותו עם 2 כפיות קקאו, קצת מלח ו-100 גרם אבקת סוכר. מוסיפים בסוף, אם רוצים, קוקוס טחון קלוי.
שדרוגי לביבות:
* מניחים קובייה קטנה של קממבר במרכז של כל לביבה ומכסים בעוד קצת בלילה.
* מגישים עם יוגורט מעורבב עם שמנת של פעם, מלח וקליפת לימון מגוררת מלמעלה עם פלפל שחור.
* ממירים את הקמח הרגיל בקמח שקדים לגרסה ללא גלוטן ועם טעם עמוק.
* מוסיפים פטה מגוררת לתערובת.
צווי הנינג'ה
Ninja Double Stack XL
הרבה מכשירים מסתובבים היום בשוק, אבל אצל בנות רוסו יש רק גרסאות שונות של נינג׳ה. מישהו שם בחברה הזאת יושב ומצותת לקבוצות של בשלנים ביתיים וכל הזמן חושב איך אפשר לפתור לנו את הבעיות הכי יומיומיות. גם אנחנו, פיינשמקריות שהפכו את המטבח הביתי למטבח חצי מקצועי, שקונות את המכשירים שיש בכל המסעדות, נשבות בכל פעם מחדש בקסם הנינג׳ה. יש לנו בקנה סיר אחד ותיק שלהם, המשלב סיר לחץ, בישול איטי, צלייה וטיגון באוויר חם, אפייה וספונג׳ה. הוא באמת עושה הכול. אבל לכבוד חנוכה התנסינו בגרסה החדשה והמשוכללת ביותר של אייר-פרייר דו-קומתי של נינג׳ה. שתי מגירות (אנחנו לא רבניות - אבל ייתכן שיש פה נוחות למפרידים?), עם שליטה מלאה בטמפרטורה ובזמנים של כל אחת, שמאפשרות לטגן ערימה ענקית של לביבות במקביל, או להכין עוף וירקות צלויים ככה שיהיו כולם מוכנים בול ביחד, כאילו שכרנו על הדרך גם צ׳קר מקצועי שמנצח על הכל.
כיאה לנינג׳ה, החלקים נכנסים למדיח וההפעלה אינטואיטיבית עם הוראות בעברית. וכיאה לנינג׳ה, חוברת המתכונים שמגיעה עם המכשיר לא הולמת את ביצועיו המדהימים. אבל לא אכפת לנו. אחרי עשרות סופגניות, סיגרים מבצק פילו במילוי תרד וקצת בשר, הום-פרייז מתובלים פריכים למשעי וירכיים בתערובת של פפריקה ולימון פרסי, אנחנו רק מחכות לדחוף דברים למגירות ולראות מה קורה. לא צריכות שום השראה ואף מתכון מבחוץ.
מה אפשר לעשות במכשיר? טיגון באוויר חם, העמקת פריכות, ייבוש (בחום נמוך), אפייה של לחמים ועוגות, חימום מחדש בלי אפקט המיקרו ובלי לחמם תנור 20 דקות קודם.
מה אי-אפשר לעשות? נתחים גדולים של דג. כביסה.
החיסרון: המכשיר גדול אפילו ביחס לנינג׳ה.
היתרון: יש בישראל גם משפחות גדולות. זה בשבילכן.
המחיר: 1,249 שקל ויש לכם חבר אמת.
