לפני שבועות ספורים החליטה השפית, המסעדנית והכדורסלנית לשעבר מיכל אפשטיין להפוך את הייצור בקונדיטוריה שלה לכשר. לכאורה החלטה עסקית-טכנית: לאורך השנים הגיעו לאפשטיין, בעלת רשת Eats ומסעדת הבייגלס שמירז, פניות מחברות ולקוחות שרצו להזמין ממנה, אבל נתקלו במגבלת הכשרות. מכיוון שמדובר בקונדיטוריה חלבית, המעבר לכשרות לא דרש ממנה להפוך את המטבח על פיו, והתהליך אפילו היה שקוף ללקוחות. אלא שבישראל של 2026, אפילו עוגה כבר לא מצליחה להישאר רק עוגה.
"פירסמתי פוסט שאנחנו מכשירים את הקונדיטוריה וקיבלתי המון תגובות, רובן מדהימות, אבל היו גם תגובות שהיו אפס הבנת הנקרא של אנשים, שהחליטו שה-Eats כשר ומחרימים אותנו על זה", מספרת אפשטיין. "הסברתי שהוא לא כשר והוא פתוח בשבת, וכל המהלך של הכשרת הקונדיטוריה הוא כי לאורך השנים קיבלנו פניות מחברות שרוצות להזמין מאיתנו לאירועי חברה, למשל, אבל זה נופל על כשרות, ומכיוון שהקונדיטוריה חלבית אז אין שום שינוי דרמטי. הרגשנו שזה יכול להיות צעד עסקי טוב ובעיניי גם מאוד מחבר ומאחד, ואם אני יכולה להיות נגישה גם לחתך אוכלוסייה נוסף של שומרי כשרות, אז למה לא? לא עזר כמה שהסברתי ש-Eats נשאר לא כשר ושום דבר לא השתנה".
אילו תגובות קיבלת?
"מישהו כתב לי שאני נכנעת לכפייה דתית. והיו גם הודעות כמו 'כסף זה לא הכול בחיים'. מי שכתב את זה לא מכיר אותי, כי הלוואי שהייתי יותר מכוונת לעשות כסף ולשרוד בתחום הזה. ישראל של 2026 זזה ימינה, והיום אתה לא צריך להיות דתי בשביל לשמור כשרות. הרגשתי שהמילה 'כשר' הפכה להיות מילה פוליטית: אם אתה אוכל כשר אז אתה תומך במשתמטים ואם אתה לא אוכל כשר אתה שמאלני בוגד. לא האמנתי כמה כולם פה על הקצה ואיך הכול בסוף פוליטי. היו כאלה שגם התנצלו וכתבו לי שהם לא מחרימים בסוף. אבל התגובה האינסטינקטיבית של חלק לא מבוטל מהמגיבים הייתה לפלג, לשפוך רוע ולעשות הכללות. לא התחברתי לזה".
ומה ענית לקיצונים?
"ניסיתי לשמור על איפוק ועניתי לכל אחד שכתב לי, חוץ מההזויים שקיללו ואותם חסמתי. גם אני חיה במדינה הזאת ומופעלת ממה שקורה בממשלה ורותחת על הכנסת והמקום שלי להשפיע זה ביום הבחירות בקלפי. איך החרם שלכם יעזור למצב המדינה? אבל אני שלמה עם עצמי".
אפשטיין בסניף של Eats
(צילום: יובל חן)
אפשטיין, שהגיעה לעולם האוכל אחרי קריירה ארוכה ככדורסלנית מקצוענית, מכירה היטב את האינסטינקט התחרותי. לפני שהפכה לשפית, מסעדנית וכוכבת ריאליטי, היא הייתה אחת הכדורסלניות הבולטות בישראל. אחרי 18 שנים היא פרשה, והחליטה לפנות לתשוקה הישנה שלה, אוכל. היא השתתפה ב"מאסטר שף" (כולל זכייה במקום ראשון בעונת VIP), הקימה את בתי הקפה של Eats, פתחה את מסעדת הבייגל'ס שמירז ונראה שעד עכשיו היא לגמרי קולעת. בת הזוג שלה, אדווה, נכנסה כשותפה שלה בעסק ויחד הן מגדלות שלושה ילדים, אחד מזוגיות קודמת של בת הזוג ועוד שניים משותפים.
אז למה באמת לא להפוך את Eats לכשר וזהו?
"Eats לא היה כשר ואני לא רוצה שיהיה כשר. לא לקחתי לאף אחד את הקפה והמאפה בשבת בבוקר, זה עדיין קורה. שמירז היתה כשרה כבר מהיום הראשון, ואני יכולה להגיד לך שהלקוחות שם זה ארץ ישראל היפה. יש לי שם היפסטרים תל-אביבים ונשים עם כיסוי ראש, גברים עם כיפות סרוגות ומשפחות תל-אביביות. יש שם אנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ. אני מרגישה שליחות לקרב בין אנשים דרך האוכל שלי, שיתאים לכולם — בין אם אתה ימני ובין אם שמאלני או חרדי או חילוני. יש לי זכות גדולה לעשות את זה. חשוב לי להיות הקול השפוי שמראה שיש דרך אחרת. אני חושבת שהתגובות שקיבלתי הן מראה למה שקורה במדינה, לסובלנות שיש לנו כלפי האחר ואיך אפילו שיח על עוגות הופך לפוליטי".
עסק עם תינוק בידיים
אפשטיין (45) נכנסה לעולם המסעדנות בגיל 36, וכשהבן הבכור היה בן שנה היא פתחה את Eats עם תינוק בידיים. "ביום חתימת החוזה בשדרות בן-גוריון פתאום ירדו לי המים והפכתי להיות אמא. לא ויתרתי לעצמי בשום דבר, גם כשהיה קשה. שנתיים אחרי הסניף הראשון בבן-גוריון פתחתי את הסניף השני בשינקין ושלושה חודשים אחרי זה פרצה הקורונה ותוך כדי ילדתי את הבת השנייה שלי. ככה אני, תוך כדי עסקים יולדת ילדים".
נשמע שפיצחת את השיטה.
"היו לי המון רגשות אשמה שאני לא רואה את הבן שלי מספיק. אני זוכרת את עצמי קוצצת ירק ובוכה. זה היה קשוח עבורי, אבל ההורים שלי עזרו, והכי עזרה לי הידיעה שזה זמני ועכשיו נותנים בראש. האמנתי בעצמי ובהחלטה הזאת, ובעיקר סמכתי על עצמי שהוא יהיה בסדר. היום כבר הצלחתי למצוא איזון בין העבודה לחיים. כשאומרים היום שזה או קריירה במטבח או אימהות זה ממש לא נכון, זה מיושן. אפשר גם וגם, רק יש מחיר וצריך להבין מה המחיר. לא הסכמתי להיות הקרייריסטית שמוותרת על ילדים וגם לא האמא שמוותרת על הקריירה. ההישג הכי גדול שלי זה היכולת להיות אמא ולג'נגל בין הקריירה לאימהות. בסוף אני רואה את הילדים שלי יותר מהחברות ההייטקיסטיות שלי".
"לימדתי את עצמי הכול"
אפשטיין מספרת שניסיונה בעולמות הספורט זלג לעיסוק בקולינריה. "אני נכנסת עכשיו לשנה הרביעית שלי במסעדנות ובקריירה החדשה. עד לא מזמן כל המהות שלי הייתה ספורט. יש לי המון ערכים שאני מביאה איתי מהספורט וזה עזר לי. בהתחלה ניהלתי את Eats כמו קבוצת כדורסל, שמתי את האגו בצד ועשיתי כל מה שצריך בשביל לנצח. לא ידעתי מה זה לכתוב תפריט, מה זה מטבח מקצועי ומה זה לנהל עסק. לימדתי את עצמי הכול, ואני שואפת למצוינות ולהתמדה, כמו בספורט. לקחת מקום ראשון במשחק זו התחושה הכי טובה שיש".
ומשמעת עצמית?
"אחרי שנכנסתי למסעדנות עשיתי שינוי אישי פנימי ועברתי תהליך שבעקבותיו ניסיתי להתחבר לעצמי ושם למדתי המון. אני מרגישה שעולם המסעדנות והקריירה הזאת הם התיקון שלי מעולם הספורט, כי לא חשבתי שהיו לי אז את הכלים הרגשיים והמנטליים למצות את הפוטנציאל שלי ככדורסלנית".
"קראתי את כל מה שהלך סביב חילופי השופטים ב'משחקי השף', וגיחכתי"
(צילום: רשת 13)
הקריירה ככדורסלנית עימתה אותה גם עם הצדדים הפחות יפים של עולם הספורט. אי שם בתחילת שנות האלפיים, בקולג' בארצות-הברית, קרה הדבר שצילק אותה עד היום. "עברתי התעללות רגשית, נפשית ומילולית ברמה הכי קשה שיש", היא משתפת. "הייתי בת 22 והייתי השחקנית הכי טובה בקבוצה, אבל אחת המאמנות מיררה לי את החיים. התביישתי במה שקורה ופחדתי שלא יבינו אותי. הייתי רחוקה מהבית, מהמשפחה ומהחברים והייתי מאוד בודדה ומושפלת. זה היה הכי גרוע שיכול להיות, היא הקטינה אותי והשפילה אותי. זה היה נורא. ספורטאי מחזק את הגוף והשרירים, אבל מהנפש מתעלמים וזה יותר חשוב מהכול".
ומה עשית?
"חזרתי באמצע העונה ולא סיפרתי לאף אחד מה קרה לי ועם מה התמודדתי. שידרתי הכול בסדר אבל הנפש שלי חזרה מצולקת. זה השפיע על היכולת שלי ועל כל דבר שעשיתי אחרי זה. זה יצר אצלי ניתוק רגשי גדול והדרך להתמודד עם זה הייתה לא להתמודד. הייתי בפוסט-טראומה, לא רואים את זה ומבחוץ הכול כאילו רגיל, אבל בפנים זה קשה. עברתי שם גיהינום, אבל זה עיצב אותי. עברתי תהליך טוב, שאני עדיין במהלכו, והתחלתי להבין הרבה דברים על עצמי ומה מפעיל אותי, כולל דפוסי התנהגות שהיו לי בעקבות המקרה, ואיתם התמודדתי בעולם הכדורסל ופשוט העתקתי אותם לעולם המסעדנות".
את בעצמך השתתפת בריאליטי אוכל. לא מוזר שאין נשים שופטות בתוכניות האלה?
"ברור שאני חושבת שצריך להיות שם ייצוג נשי, כי אני חושבת שיש שפיות מדהימות ומוכשרות שעשו ועושות וראויות לשבת לצידם של השפים האלה. אני לא יודעת למה כל כך מפחדים שם לעשות שינויים ולתת לאשת מקצוע את הבמה לעמוד שם לצד השפים הגברים. קראתי את כל מה שהלך סביב חילופי השופטים ב'משחקי השף', וגיחכתי. אבל בלי קשר לזה, צריך יותר נשים בכל מקום במדינה, בתפקידים בכירים בפוליטיקה ובעסקים. אולי מפחדים לתת לנשים להיות בקדמת הבמה".
איך בעסקים בתקופה האחרונה?
"מורכב מאוד. הקושי התחיל בקורונה ואז מחאות ומבצעים צבאיים ואז 7 באוקטובר, עם כלביא. הרגשתי שממלחמה למלחמה אנחנו מובסים יותר, עייפים יותר ועניים יותר. ההתאוששות קשה, זה טרלול אחד שלם ואנשים לא מבינים כמה קשה לעסקים להתאושש מזה. שאלה כמו 'מתי המלחמה הבאה' נכנסת לתוכנית העסקית, היום אני לא חותמת חוזה בלי סעיף של כוח עליון. גם כאמא לילדים אני מנסה להבין מה יהיה פה. אני אופטימית ורוצה להאמין שיהיה טוב ושתמיד אחרי החושך בא האור".
ומה הלאה?
"יש לי הרבה חלומות. את שמירז אנחנו יודעים לשכפל ונפתח סניף מחוץ לתל-אביב. גם את Eats אני רוצה לפתח. והלוואי שאמשיך ליצור ולהאכיל אנשים, כי זו הזכות הכי גדולה שיש".
עם כל זה, נשאר לך זמן לספורט?
"אני עושה ספורט פעמיים-שלוש בשבוע. הייתי רוצה לעשות כל יום, אבל אני לא שם כי אין לי זמן ולא כי אני לא רוצה. גוף ונפש זה הדבר הכי חזק שיש לאדם, וחשוב לי להתאמן ולשמור על עצמי. בסוף אני גם שפית וגם מסעדנית וגם אמא וגם בת זוג וגם ספורטאית לשעבר. אני לא צריכה לבחור, ואני יכולה להיות הרבה דברים בו-זמנית, העולם החדש הוא גם וגם. נכון, זה קשה, אבל אני לא מוותרת. עם השנים למדתי להיות סלחנית לעצמי ואני מבינה שכרגע גם פעמיים בשבוע לעשות ספורט זה ממש בסדר".
