שתינו מנהלות כבר שנים ויכוחים סוערים על בישול, אבל יש אמת יסוד שאי-אפשר לערער עליה: לפעמים (תמיד) כל מה שאנחנו מחפשות זה מישהו שיכין את ארוחת הערב, יקרא לכולם לשולחן, ובסוף גם יפנה וינגב את השיש. ומאחר שאף אחד לא מתנדב לעשות את זה, תבנית אפייה רחבה היא הפתרון שמחזיק אותנו שפויות. גם באוגוסט. גם בחופש הגדול. גם בתחילת שנת הלימודים. אחרי פקקים. לפני בחירות.
בלי טקסים ובלי שלבים מעייפים: מרפדים את התבנית בנייר אפייה ופשוט מסדרים עליה הכול יחד.
מה הכוונה הכול:
הירקות שיש במקרר והם כבר לא במרקם המקור שלהם. גזר גמיש קצת זה מושלם. זוקיני שצריך להוריד לו חלק שחרחר. אחלה. כמובן שגם ירקות טובים אפשר. תפוחי אדמה, אדומים או צהובים (אדומים לדעתנו עדיף כי יהיו פריכים יותר), עוף מהמרק, פולקע מהמקפיא, קציצות מיום שישי, לביבות ירק לבת הצמחונית ששכחה את האוכל.
שדרוגים: כמה תמרים או משמשים מיובשים, ראש של שום, כופתאות לחם וממש בקרוב נרשה גם לשים קישקע, וכשאנחנו אומרות ממש בקרוב אנחנו מתכוונות מחר. מבחינתנו אם יש מזגן אפשר חמין.
ועל כל הטוב הזה אנחנו שופכות שמן זית טוב, ממליחות בביטחון, ושולחות את כל העסק למכת חום עצבנית בתנור.
הסוד היחיד פה הוא לא לסכסך ביניהם בזמנים: הירקות הקשים נכנסים ראשונים כדי שיתרככו ויתחילו להשחים, העוף מצטרף כדי להיצלות כמו שצריך, וירקות עדינים יותר נזרקים פנימה רק לקראת הסוף לצריבה מהירה.
בזמן שזה קורה, החום העז עושה קסם ששום סיר לא יודע לתת: הבצל והשומר מתקרמלים והופכים רכים ומתוקים מדבש, תפוחי האדמה מקבלים קליפה פריכה ושחומה וליבתם רכה, והעוף נצרב עד שהעור שלו מתפצח. בתחתית התבנית נקווים כל המיצים, השומן והתבלינים - רוטב מרוכז, בוהק וממכר שדורש חלה טרייה כדי לבצוע ולנגב ולמצות עד הטיפה האחרונה.
כשהתבנית יוצאת מהתנור - לוהטת, מבעבעת וריחנית - אנחנו מניחות אותה ככה ישר במרכז השולחן. כולם בטוחים שעבדנו שעות (כלומר אף אחד לא חושב, כי מכירים אותנו), אנחנו גורפות את כל המחמאות (זה דווקא כן), ומה שהכי משמח: יש רק תבנית אחת בכיור (ויחזקאל הגדול ויחזקאל הקטן שוטפים, על מי אנחנו עובדות).
עגבניות צלויות, פטה צרובה ולימון
יש מנות שנראות כאילו עבדנו עליהן שעות, ובפועל כל מה שעשינו היה לפתוח את המקרר, להניח דברים על תבנית ולתת לחום של התנור לעשות בשבילנו את הקסם. העגבניות מתפוצצות, הופכות למתוקות ומגירות מיץ שנפגש עם שמן הזית והבצל. גבינת הפטה מקבלת קצוות שחומים ושרופים אבל הלב שלה נשאר חם ורך, והפרוסות של הלימון נחרכות ונותנות מרירות-חמיצות שהופכת את כל העסק לממכר. אל תעזו להגיש את זה בלי חלה טרייה או לחם שחור עבה כדי לנגב את כל הנוזלים מהתחתית.
חומרים:
1 חבילה (200-250 גרם) גבינת פטה טובה ויבשה יחסית, פרוסה
2 סלסילות עגבניות שרי מתוקות (אפשר לגוון בצבעים או להשתמש בעגבניות מגי חתוכות לרבעים)
1 בצל סגול גדול, קלוף ופרוס לרצועות עבות
1 לימון צהוב שטוף היטב, פרוס דק עם הקליפה (ללא חרצנים)
1/2 כוס שמן זית איכותי
1 כפית שטוחה צ׳ילי אדום יבש גרוס (או יותר, תלוי בסיבולת)
1 כפית מלח גס (שימו לב: הפטה מלוחה מעצמה, אז בעיקר על הירקות)
1 כף דבש או סילאן
חופן נדיב של עלי בזיליקום טריים
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום גבוה (210 מעלות). מרפדים תבנית אפייה רחבה בנייר אפייה.
2. מניחים את פרוסות הפטה יחסית במרכז התבנית.
3. מסביב לגבינה מפזרים את עגבניות השרי, רצועות הבצל הסגול ופרוסות הלימון הדקות בשכבה אחת לא צפופה מדי.
4. יוצקים את שמן הזית בנדיבות מעל הגבינה ומעל כל הירקות. זולפים מעט דבש (במיוחד על הלימונים והעגבניות) ומפזרים מלח גס ואת הצ׳ילי היבש מעל הכול.
5. שולחים לתנור ל-30-25 דקות, עד שהעגבניות מתבקעות ומשחימות, הבצל רך עם קצוות חרוכים, וגוש הפטה מקבל צבע שזוף ויפה מלמעלה.
6. מוציאים מהתנור, מפזרים מיד חופן של עלי בזיליקום טריים מעל התבנית הלוהטת ומגישים ישר לשולחן.
כרעיים, תפודים, שומר וזעתר
יש ויכוח נצחי סביב שומר, אבל צלייה ארוכה בחום גבוה משנה לו לחלוטין את האופי: האניסיות החדה נעלמת, והוא הופך למתוק, דבשי ורך. כשהוא יושב בתבנית אחת מתחת לעוף וליד תפוחי אדמה, הוא יונק את כל המיצים, הלימון והשומן, והעסק כולו מקבל צבע שזוף ועמוק.
חומרים:
4 כרעי עוף (או 4 ירכיים ו-4 שוקיים), נקיות ויבשות
4 תפוחי אדמה בינוניים עם קליפה בהירה, חתוכים לשמיניות לאורכם
3 פקעות שומר טריות ויפות, חתוכות לאורכן לשישיות או יותר (תלוי בגודל)
1 בצל סגול גדול, קלוף וחתוך לפלחים עבים
1 ראש שום שלם, חצוי לרוחבו
1 לימון צהוב גדול, פרוס דק (ללא חרצנים)
1/2 כוס שמן זית איכותי
מיץ סחוט מלימון שלם (בערך שליש כוס)
1 כף גדושה זעתר יבש (או אורגנו טרי)
1 כף מלח גס
1 כפית פלפל שחור גרוס
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום גבוה (210 מעלות טורבו). מרפדים תבנית אפייה רחבה ועמוקה בנייר אפייה.
2. מסדרים בתחתית התבנית את תפוחי האדמה, השומר, הבצל הסגול, פרוסות הלימון וחצאי ראש השום.
3. מניחים את חלקי העוף בין הירקות ומעליהם, כשהעור פונה כלפי מעלה.
4. יוצקים מעל הכל את שמן הזית ומיץ הלימון. מפזרים בנדיבות ובאופן אחיד את הזעתר, המלח הגס והפלפל השחור, ומעסים בידיים קלות כך שהכל יהיה עטוף היטב בשמן ובתבלינים.
5. שולחים לתנור ל-50-60 דקות, עד שהעוף שחום מאוד ופריך, תפוחי האדמה רכים וזהובים, והשומר מקורמל בקצוות.
כרובית, בטטה וכרוב בטחינה
בלי שלבים מקדימים, בלי קערות ביניים ובלי להעמיד סיר של מים חמים. חותכים גס מה שיש במקרר, שופכים שמן ותבלינים ישר על התבנית, ושולחים לחום הכי חזק של התנור.
חומרים:
1/2 כרובית, מפורקת לפרחים
1/2 כרוב (לבן או ירוק), חתוך לפלחים עבים
1 בטטה, קלופה וחתוכה גס
1 בצל סגול, חתוך לשמיניות
1/3 כוס שמן זית
1 כפית פפריקה מתוקה (או מעושנת)
1/2 כפית כמון
1 כפית מלח גס
להגשה: טחינה גולמית ולימון סחוט
הכנה:
1. מחממים תנור לחום גבוה (210-220 מעלות טורבו). מרפדים תבנית רחבה בנייר אפייה.
2. זורקים פנימה את כל הירקות, יוצקים את שמן הזית, מפזרים את הפפריקה, הכמון והמלח, ומערבבים בידיים ישירות בתבנית. משטחים לשכבה אחת.
3. צולים בתנור 45-455 דקות, עד שהבטטה רכה והקצוות של הכרוב והכרובית שחומים וקריספיים.
מוציאים, זולפים מיד טחינה גולמית ומיץ לימון מעל הכול, ומגישים.
הדבר החשוב ביותר כשזורקים חומרים לתבנית והופכים אותם לארוחת ערב הוא צלייה הגונה ומושקעת. במקום השני - תיבול נדיב ואסרטיבי. מלח בנדיבות, גם פלפל. תקפידו על אלו ותמיד תצליחו.
מתכון ללא מתכון (1)
סלמון עם איולי ברברה, ברוקולי וקוביות חלה מתובלות: על תבנית אחת מפזרים ברוקומיני, פרוסות חצויות של חלה או לחם אחר שנשאר לכם, ופילה סלמון - נתח אחד גדול או פרוסות. מערבבים מיונז בנדיבות עם ברברה אתיופי, קליפת לימון מגוררת ומלח ומורחים עם מברשת בכמות נדיבה ממש את הסלמון והברוקומיני ואת פרוסות הלחם. שולחים לתנור חם (180 מעלות) לרבע שעה או עד שהסלמון מוכן מבפנים.
מתכון ללא מתכון (2)
שרוול של שפונדרה עם העצם, קוביות תפוחי אדמה, מלח ופלפל בנדיבות, לא צריך שמן. אורזים הכל היטב בנייר אלומיניום (אם אתם מאלו שחוששים ממנו - יכולים לייצר שכבת מעבר של נייר אפייה), תנור בחום נמוך
הבסיס הכי מפתיע לארוחה בתבנית
שקית שלמה של חגיגה ירוקה של סנפרוסט (מהמוצרים היחידים שמצדיקים את המחיר השערורייתי שלהם. אנחנו בוחרות סופר אחרי שאנחנו מבררות כמה עולה בו חגיגה ירוקה), מפוזרת על תבנית מרופדת בנייר אפייה, עם זילוף משמעותי של שמן זית ומלח. צולים בחום בינוני (170 מעלות) עם תוספות נוספות, אפשר עוף או טופו או קציצות או כלום, הכלום מעולה באחריות, 20-15 דקות. חשוב שהחגיגה הירוקה תתייבש קצת ותקבל פריכות בברוקולי בעיקר.
יחסית (150 מעלות) ולפחות שלוש שעות בתנור.
מחבתות, מחבתות
אנחנו מתחננות, לא נרות ריח בחג הזה. לא שלט שכתוב עליו "מטבח". לא מארז קרם גוף וסבון. מחבת טובה עם ציפוי אל-דבק, אולי אפילו שתיים. לאחרונה אנחנו חורשות על המחבתות של נירוסטה עם הציפוי הקרמי של מגנוס, שמוטמע לתוך המחבת עצמה ולכן מתעקש לא להתקלף לא חשוב כמה אנחנו מתעללות במחבת, ואנחנו מתעללות (אומלט הגבינה הקבוע שלנו מסרב להידבק לתחתית ומתהפך בקלות). אין אף פעם יותר מדי מחבתות אל-דבק, אבל יש יותר מדי נרות ריחניים.
לסט של שלוש מחבתות בגודל 20-24-26 תשלמו 599 שקל.
פפריקה מעושנת
המדור התאהב בפפריקה מעושנת מאז שהוא חזר מספרד. היא הבסיס לפאייה נהדרת, אבל גם מקפיצה בשנייה כל תבנית כזאת עם ירקות מנומנמים. השיא? עם לימון או ליים על מלון ספרדי טרי חתוך. תודו לנו אחרי זה, ומוזמנים לכתוב לנו כמה אהבתם. אנחנו שמחות לשמוע.
* בשבוע שעבר, במתכון הנפלא של העוגיות המגולגלות של סימה לחיאני, לא היה ברור שאפשר להמיר 200 גרם מתוך 300 גרם מרגרינה, בחמאה. כלומר להשתמש בכל זאת ב-100 גרם מרגרינה ו-200 גרם חמאה. כמו כן, סימה תיקנה אותנו שהיא משתמשת במרגרינה רכה ולא נמסה. ויש בכך היגיון. אולם אנחנו הכנו עם מרגרינה נמסה מספר פעמים ובכינו מאושר ומכאב שכן אי-אפשר להפסיק לאכול את העוגיות האלו, לא חשוב כמה ניסינו.
