בר הווידאו בירושלים, שנחשב בשנים האחרונות לגיי בר האחרון והיחיד בעיר, ייסגר בסוף חודש יוני אחרי 14 וחצי שנות פעילות. בהודעה שפרסמו בעלי המקום ואנשי חיי הלילה אבי גולדברגר, רועי בר טור וחגי שטרנהיים, נכתב כי הם "מסיימים את הפרק הזה" ונפרדים ממקום שהיה עבורם ועבור רבים אחרים "הרבה יותר מסתם בר". הגורם המרכזי לסגירה הוא רצף השנים של מגפת הקורונה והמלחמות המתמשכות מאז טבח ה-7 באוקטובר.
הבר, שפעל ברחוב יוחנן הורקנוס 1 במרכז העיר, הפך לאורך השנים לאחד המקומות המזוהים ביותר עם חיי הלילה הגאים בירושלים - עיר שבה חיי הקהילה מורכבים וטעונים הרבה יותר מאשר בתל אביב.
"אחרי 14 וחצי שנים, פאב הווידאו סוגר את שעריו", כתבו בעלי המקום בהודעת הפרידה. "בסוף חודש יוני נסיים את הפרק הזה וניפרד מהמקום שהיה עבורנו, ועבור רבים אחרים, הרבה יותר מסתם בר. זה היה מקום מפגש של קהילה, חברויות וזיכרונות". לדבריהם, "זו לא הייתה החלטה פשוטה. השנים האחרונות היו מאתגרות, אבל יותר מכל אנחנו מרגישים שהגיע הזמן להמשיך הלאה".
מאחורי הניסוח המאופק הזה עומדות שנים לא פשוטות לעסקים קטנים ולחיי הלילה בירושלים: מגפת הקורונה, תקופות ארוכות של חוסר יציבות ביטחונית, המלחמה, הירידה בתנועת תיירים והקושי המתמשך להחזיק מקום בילוי עצמאי בעיר. אבל הסגירה של הווידאו אינה רק סגירה של עוד בר. עבור רבים בירושלים, מדובר בסוף של אחד המרחבים האחרונים שבהם הקהילה הגאה בעיר יכלה להתכנס באופן גלוי, חופשי ויומיומי.
התגובות להודעת הסגירה המחישו עד כמה הווידאו היה עבור רבים הרבה מעבר למקום בילוי. "תודה על מקום שהוא בית, מקום שהוא הזיקוק של ירושלים שאני אוהבת", כתבה אחת המגיבות. אחרת סיפרה כי גם אחרי שעזבה את העיר לפני יותר מעשור, עצוב לה לשמוע על הסגירה: "אחד המקומות שהכי אהבתי לצאת אליהם בשלבי היציאה בשאלה שלי. ליברלי וחופשי". מגיבה נוספת כתבה: "כששאלו אותי על מסיבה טובה בירושלים תמיד הייתי עונה 'וידאו' בלי למצמץ. באסה רצינית. אין מקום כזה בעולם".
לצד הכאב האישי, היו גם מי שראו בסגירה סימן רחב יותר למצבה של העיר. "נותר רק לתהות מה יישאר עומד בירושלים?", כתבה אחת המגיבות. אחר כתב: "השריד האחרון לקהילה בירושלים. עצוב ומדאיג. כבר כמעט אין מקומות לקהילה בארץ". מגיבה נוספת סיכמה בפשטות: "הלב כואב. המקום שהיה לי בית כל כך הרבה שנים".
המקום החבוי שבו ירושלים הרשתה לעצמה להשתחרר
בתוך מבנה אבן ירושלמי ישן, מאחורי שער קטן וגרם מדרגות, הווידאו נפתח ב-2012 והפך במהירות לאחד המוסדות הקטנים אך המשמעותיים בחיי הלילה הירושלמיים. בניגוד למועדונים גדולים או למקומות בילוי נוצצים, הוא פעל בקנה מידה ירושלמי כמעט אינטימי שלא רואים מהרחוב: בר קטן, רחבה, מרפסת, מוזיקת פופ ואלקטרו, הופעות דראג ואסתטיקה רטרואית של שנות השמונים.
הווידאו הופיע לאורך השנים במדריכי תיירות גאה ובאתרי תיירות בינלאומיים, שתיארו אותו כגיי בר הייעודי היחיד בירושלים וכאחד המקומות הבודדים בעיר שבהם אפשר היה למצוא חיי לילה להט"ביים מובהקים.
הייחודיות שלו באה לידי ביטוי במגוון הלא שגרתי של האנשים שיצאו אליו: להט"בים, יוצאים בשאלה, חרדים בארון, ערבים, סטודנטים, תיירים מחו"ל וגם מבלים סטרייטים שמצאו בו משהו משוחרר יותר, פחות שיפוטי ויותר פתוח. באתרי תיירות וביקורות בינלאומיים הוא תואר לא רק כבר להט"בי, אלא כמקום בעל תחושת קהילה נדירה בעיר מורכבת כמו ירושלים.
גם מבחינה תרבותית, הווידאו מילא תפקיד רחב יותר מזה של בר רגיל. הוא היה במה קטנה לדראג, למוזיקה, לפרפורמנס ולהומור ירושלמי-קווירי, במקום שבו עצם הנראות של הקהילה הגאה אינה מובנת מאליה. מדריכי תיירות ציינו את הופעות הדראג והמסיבות במקום כחלק מהאופי האלטרנטיבי שלו - שהפך את ירושלים ליותר חופשית ומיוחדת.
