הדאגות לא פגו, הריצות למקלטים הן עדיין חוויה טרייה בזיכרון, אבל לצד האזהרות והחשש מהפסקת אש נוספת שלא תביא שום פתרון ארוך טווח לתושבים - היה אפשר לחוות בסוף השבוע בצפון גם רגש נוסף: הקלה מהחזרה לשגרה.
כבר ביום שישי בבוקר, שמונה שעות לאחר כניסת הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, בנהריה - כתשעה קילומטרים מגבול לבנון - העיר נראתה כמתאוששת ממלחמה בת קרוב לחודשיים. בליל חמישי, שעה לפני שחיזבאללה נעתר לעצור את האש לעבר יישובי הצפון, פגעה רקטה בסמוך לבנייני אחד הרחובות בלב העיר וזרעה אחריה הרס ופצועים בגוף ובנפש. והנה שגרה. בוקר יום שישי, היה גם יום חג מרגש במיוחד לסיוון איציק, שפתחה את שערי הפטיסרי החדש "הלב של סיוון". הוא נפתח במגדל המים הישן שמשמש גם כגלריית אמנות. בעבר היה המקום מוצב משטרתי, גגו שימש לתצפיות מפני חדירת אויב, ובמרתפיו היה 'סליק נשקים' של אנשי ההגנה.
"כמה בכיתי אתמול ודאגתי, הייתי בטוחה שאהיה פה היום לבד", סיפרה סיוון כמה שעות לאחר הפתיחה. בית הקפה-מסעדה שלה מלא באנשים שחוגגים את השקט על קוראסון חמאה ומאפה קינמון טרי. בשעה 12 כבר נגמרו כל המאפים המיוחדים מעשי ידיה. "אתמול מצאתי את עצמי רצה שוב ושוב מהבצק למקלט ואחרי כל מטחי הטילים והכטב”מים כבר לא הייתי בטוחה שהיום בבוקר המציאות תראה כך", היא משתפת. "לא דמיינתי אפילו שייגמרו לי כל המאפים והעוגיות".
את החלום שלה, לפתוח עסק קטן בעיר נהריה שבגבול הצפון, בתקופה שבה רבים מהעצמאים קורסים בהמתנה למענים הממשלתיים הכלכליים שהובטחו להם, יהיו מי שיראו כמטורף. בחודש אוקטובר האחרון התפטרה מעבודתה ברפא"ל, לאחר יותר מ-14 שנים, והחליטה שזו העת להגשים חלום שהמתין לה. "זה היה מפחיד מאוד אבל אני אישה אמיצה והחלטתי שאני מתפטרת ומקימה את 'הלב של סיוון'", היא משתפת. "אחרי שהתפטרתי ישר נכנסתי לעניינים ובהתחלה חשבתי שתהיה לי עגלת קפה קטנה, אבל הגיעה אליי ההזדמנות הזאת לקחת מקום גדול ומשמעותי לעיר, ולעשות צעד גדול. אני מרגישה שהפסקת האש הזאת נשלחה עבורי".
את רעש הקיטור ממכונות האספרסו והמולת האורחים במתחם שלא רחוק משפת הים והגעתון מחריש פתאום מסוק צבאי שחולף מעלינו וכמעט נוגע בכיפת מגדל המים. כמה שעות אחרי הביקור בבית הקפה יותר לפרסום על הלוחמים הפצועים שהיו בו ונפגעו כשעלו על מטען בדרום לבנון. במעשיהם הבטיחו את החיים והחגיגות כאן. "התחושות מעורבות מאוד", משתף יניב באבא, תושב העיר זה 52 שנים. "אנחנו מתים לחזור לשגרה מצד אחד, ושיהיה פה שקט, אבל רוצים לחיות פה וליהנות ושיהיה בטוח. עברנו פה את מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ועד עכשיו ובאמת לא נעים, אבל אנחנו נשארים פה, זה הבית שלנו".
אדלה אייל, מוותיקות העיר, גרה לא רחוק מכאן. בתה אורלי ניצלה את ההזדמנות הראשונה של שקט כדי לשוב ולבקר בבית אמה כשאיום הטילים הוסר ממנו לעת עתה. "עם כל מה שכרוך בהפסקת האש והטענות בעד ונגד, זה פשוט יום מדהים", היא משתפת בהתנצלות. "להתעורר בבוקר ולא לחשוש מאזעקה ושהבת שלי תוכל סופסוף לבקר אותי ללא סכנה זה כל כך משמח. היה מאוד קשה פה בחודשיים האחרונים במיוחד ואני מקווה שיהיה שקט. קטונתי לדעת מה יהיה ומה נכון היה לעשות וכיצד לסיים את המלחמה, אבל אני רק יכולה לקוות לימים טובים ושהחיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום. כל זמן שהמלחמה ממשיכה, אנחנו מאבדים אנשים והחיילים שלנו נקראים עוד ועוד למילואים. אני חושבת עליהם בבוקר הזה ועל העסקים הקטנים שצריכים לקום מהמשבר הזה ועל התחלות חדשות, כמו זו של סיוון".
אורלי הלחמי, בתה של אדלה מצטרפת לשיחה ומציגה את החולצה שבחרה ללבוש הבוקר: "תראה, לבשנו לבן. בתחושה שלנו, היום זה יום חג. ואפילו דאגו שנוכל לחגוג את יום העצמאות בלי אזעקות וירי", היא אומרת. "נהריה תמיד הייתה עיר כזאת, תמיד ידענו לחגוג פה בהפוגות ולבחור בחיים".
אבל המצב הביטחוני מורגש היטב, בכל יישובי הצפון. אתמול בלילה שמי קריית-שמונה ויישובי האזור הוארו בפצצות התאורה ופס הקול הקבוע של כוחות צה"ל נלחמים ומפגיזים, לצד רעש מסוקי פינוי הפצועים, נשמע שוב - כאילו אין הפסקת אש. "על איזו הפסקת אש מדברים איתנו? אתם לא מתארים לעצמך מה קורה פה", סיפר שמעון עמר, תושב העיר. מחר בבוקר הוא שוב בחוסר ודאות לאיזה בוקר תתעורר העיר ואם יהיה מסוכן גם אז לפתוח את דוכן הפלאפל המפורסם שלו. "אני מבין שהכול זמני ועוד שבוע או שבועיים או חודש תחזור המלחמה. ככה זה לא ייגמר אף פעם". לקראת חג העצמאות בהמשך השבוע, מרגיש עמר, שהוחלפה פה הריבונות: "מחר אנחנו הכוכב ה-51 על הדגל האמריקאי. רק עוד כוכב. עצוב להגיד את זה. אנחנו לא קובעים. אף אחד לא אומר לנו כלום, אנחנו שומעים רק מטראמפ שמחליט עלינו. איזה מין חיים אלו? איך חוזרים ככה מחר לבתי הספר ולעסקים ולמציאות הזאת שוב?"
היום יעלו תושבי קריית-שמונה להפגין בירושלים למחות נגד הממשלה שלתחושת רבים מהתושבים הפקירה אותם, גם במלחמה וגם בהפסקת האש. "קוראים לנו בכיינים", אמר ראש עיריית קריית-שמונה אביחי שטרן. "רומזים שאנחנו מנסים לנצל כלכלית את המדינה. אומרים שנתנו כסף ליישובי הצפון. שולחים את הדוברים שלהם למסמס את האמת, אבל אנחנו חיים את האמת הזו. חיזבאללה חי ומאיים, והכסף לא הגיע".
פורסם לראשונה: 00:04, 19.04.26
