מי מאתנו לא זוכר את הרגע של הפסקת העשר בבית הספר? את פתיחת הילקוט, החיפוש אחר הקופסה או השקית, ואת הביס הראשון שנלקח רגע לפני שיוצאים לחצר. אלא שכמו הרבה דברים, גם הפסקת העשר עברה מהפכה. אם פעם הדילמה הסתכמה בסנדוויץ שוקולד או גבינה, היום קופסאות האוכל של הילדים נראות לעיתים כמו מנות שף קטנות – הן מושקעות, צבעוניות ומעוצבות למשעי.
אך למרות כל הטרנדים והרעיונות החדשים, הכריך נשאר אחד מסמלי הילדות הפשוטים והעקשניים ביותר: משהו שמחכה בתיק, נשלף בדיוק ברגע הנכון, ומספיק ביס אחד ממנו כדי להחזיר אותנו לשנים הנוסטלגיות ההן.


אז מה חיכה בילקוט של מי שלימים הפך לשף? מה היה הכריך של רז רהב בהפסקת העשר, ואילו טעמים מהילדות נשארו איתו גם כשהמטבח הפך למקצוע? לרגל פתיחת שנת הלימודים החדשה, ביקשנו ממנו לחזור לרגע אל הילקוט של פעם – ולספר על הכריך שפתח עבורו את הפסקת העשר.

"פיתה היא כיס קטן שמלא ברגש"

כבר בתחילת השיחה, רז פונה בזמן אמת לאביו בקבוצה המשפחתית, מי שהיה אמון על הכנת הכריכים בילדותו, כדי לברר מה בדיוק היה בשגרת הסנדוויצ'ים בבית. האב משיב במהירות: נוטלה, חביתה, סלט ביצים, סלט דגים, סלט טונה, חומוס ומלפפון חמוץ. נראה שהיה מגוון.

גלריה
רז רהברז רהב
רז רהב. אביו היה אמון על הכנת הסנדוויץ'
(צילום: ספיר גורדו)

"חומוס ומלפפון חמוץ זה מה שאני הכי זוכר", הוא מסביר בחיוך. "זה משהו של 'אין זמן, פרוסה ומריחה'. היום קשה לי נורא עם חומוס תעשייתי קנוי שעבר קירור. מבחינתי זה מוצר שאסור לאכול. אבל בתור ילד אכלתי חומוס עם מלפפון חמוץ במלח - ומי שמכין בחומץ - שיזדהה ויפסיק".
"כריך מסמן את הבית ואת המשפחה. כריך השאריות של יום ראשון, למשל, ייצג את ארוחת שישי המשפחתית שכולם אכלו יחד. יש בזה גם עניין של צמצום בזבוז מזון, אבל בתור ילד זה פשוט סימן שדואגים לי ושומרים עליי"
"בסיטואציות שבהן הכריך נמעך בתחתית התיק, זה תמיד היה שוקולד", הוא אומר. "אבל הכי ציפיתי לימי ראשון: אבא היה לוקח את השאריות מארוחת שישי, כמו שיפודים שנשארו, חותך לביסים גדולים מדי לילד בן 10, ודוחף הכול לתוך פיתה. מבחינתי כריך בית ספר זה תמיד פיתה".
אז אני מבינה שלא השתתפת כלל בהכנת הכריכים. "איזה, הייתי ישן עד הרגע האחרון. לא הייתי נוכח בתהליך ההכנה בכלל. הייתי במיטה עד שאבא שלי לקח לי את השמיכה, זרק אותה לחדר אחר ודאג שאקום. אבא היה מכין את הכריכים שעתיים-שלוש לפני שהתעוררתי והולך לעבודה, ואנחנו רק לקחנו אותם".
מה כריך בית הספר סימל עבורך? "כריך מסמן את הבית ואת המשפחה. כריך השאריות של יום ראשון, למשל, ייצג את ארוחת שישי המשפחתית שכולם אכלו יחד. יש בזה גם עניין של צמצום בזבוז מזון, אבל בתור ילד זה פשוט סימן שדואגים לי ושומרים עליי.
"במבט קולינרי, כריך השאריות הוא קונספט מבריק. בתור ילד שאלתי 'מה קשור שיפוד פרגית קר וקצוץ?', אבל זה כריך גאוני, טעים, משביע והרבה יותר מזין מנוטלה או חומוס עם מלפפון חמוץ".
"מצד שני", הוא מבהיר, "כריך בית ספר הוא גם סימן מעצבן של השוואות וקנאה. היו לי חברים שבאו עם כסף וקנו בקפיטריה פיתה עם שניצל חם וסלט. קנאתי בהם 80% מהזמן. היו לי תקופות שאכלתי רק את השניצל מהקפיטריה, זרקתי את הכריך מהבית ונהייתי דביבון - עד שהבנתי שזה לא טוב.

רז רהברז רהב
רז רהב. "כריך מסמן את הבית ואת המשפחה"
(צילום: ספיר גורדו)

"בכלל, אוכל שמביאים מהבית מעורר הרבה עניינים: ריחות, מוזרויות של אחרים. כמו שלא פותחים קלמנטינה או סלמי באוטובוס, כך גם כריכים לבית ספר. אתה מגלה שלאנשים יש 'שטיקים' בלתי נסבלים או דווקא מגניבים, ואתה אומר: 'יואו, אני רוצה ביס'. בסוף כריך של ארוחת עשר זה ביס של רגש. כל משפחה, כל ילד וכל הורה זה רגש אחר. פיתה היא כיס קטן שמלא ברגש, ואי אפשר להגיד מה טכנית נכון או לא נכון. איך שעשו את זה - עשו את זה".
איך תיראה שגרת הכריכים כשתכין אותם לילדים שלך בעתיד? "כשטבח מכין כריך זה קורה מהר, אבל כשאכין כריכים לילדים שלי, אני מקווה מאוד שיהיה לי את הזמן בלילה לעשות את זה מסודר ולא בבוקר בלחץ.
"זה כמו לחנות את הרכב בבית: עדיף להיכנס ברוורס בערב כשאין לחץ, כדי שבבוקר, כשתמהר, תוכל לצאת ישר עם האף קדימה. אותו דבר עם כריך - עדיף להשקיע את כל תשומת הלב בערב, ולא בבוקר ב'יאללה יאללה' שנגמר בטעות בנוטלה ומלפפון חמוץ".
"במבט קולינרי, כריך השאריות הוא קונספט מבריק. בתור ילד שאלתי 'מה קשור שיפוד פרגית קר וקצוץ?', אבל זה כריך גאוני, טעים, משביע והרבה יותר מזין מנוטלה או חומוס עם מלפפון חמוץ"
מה דעתך על טרנד קופסאות האוכל המושקעות והממותגות של היום? "הגענו לקיצון עם כל הקופסאות הממותגות וההגזמות. בהתחלה הורים רוצים להחצין את האופי שלהם דרך הילדים - להראות לא רק 'דחפתי פה חביתה שגורדון רמזי הכין', אלא גם 'תראו איזה קופסה מטורפת קניתי'.

רז רהברז רהב
רז רהב והכריך המנצח. "אין דבר יותר טוב מביצים"
(צילום: ספיר גורדו)

"אני אומנם לא בעד שקית הניילון המעוכה, וצריך קופסה שתשמור על המזון - אגב, הרבה מזה מגיע מהתרבות היפנית וזה מגניב, אבל לקחנו את זה והוצאנו את זה מגבול הטעם הטוב".
אם היית צריך לבחור כריך אחד ויחיד להכין לילד העתידי שלך - מה הוא היה? "חד-משמעית: סלט ביצים. אין דבר יותר טעים מביצים, ואין דבר יותר טוב שאפשר לשלוח איתו לבית הספר. זה טעים, זה מדהים וזה כל מה שאני רוצה. אם הייתי צריך לבחור כריך אחד - זה היה אך ורק סלט ביצים".

מתכון לכריך סלט הביצים של אבא של רז רהב

הכריך הביתי, הפשוט והמדויק שאבא של רז היה מכין על הבוקר מביצים טריות, ושהפך לזיכרון הילדות האהוב ביותר על השף.
מצרכים:
  • פיתה
  • ביצים קשות
  • מיונז
  • מלח ופלפל שחור
  • נגיעה של שמן זית
  • מלפפון חמוץ במלח (גדול ופרוס)
איך מכינים?
מרתיחים את הביצים עד שהן קשות, מקלפים ומועכים בעזרת מזלג למרקם גס (לא מחית).
מוסיפים מיונז עד שהסלט מגיע למרקם עסיסי ורטוב, אך לא מוצף. מתבלים במלח, פלפל שחור ומעט שמן זית (השטיק הסודי של אבא של רז).
המילוי (שלב הקודש): ממלאים את הפיתה בנדיבות רבה ובזהירות שלא תקרע.
טיפ מהשף: דואגים להגיע עם הסלט עד לפינות ולקצוות של הפיתה. אין דבר מבאס יותר מנגיסה ראשונה או אחרונה של בצק יבש בלבד.
הסיומת: משבצים פנימה פרוסות של מלפפון חמוץ במלח
הצעה לשדרוג: להוסיף שמיר, לא לבשל יותר מ-8 דקות את הביצים ולזכור שבמקרה של סלט ביצים, פחות זה יותר.