יום אחד שמתם לב שהילד שלכם פתאום מתחיל לחזור על הברות, להיתקע בדיבור ולהתאמץ כשהוא מדבר. בזמן שהוא ממשיך כרגיל את חייו, מפלס הלחץ שלכם עולה, בלי לשים לב, אתם מעבירים את הלחץ הזה אליו.
גמגום התפתחותי, מופיע אצל 5% מהילדים בגיל הרך. אצל 80% מהם תקופה זו חולפת והגמגום יחלוף. רק אצל 1% מכלל האוכלוסייה, הגמגום נשאר (גמגום כרוני). ובכל זאת, התופעה שמתרחשת בסמוך לרכישת השפה, גורמת להורים למצוקה, דאגה ובלבול רב.
2 צפייה בגלריה
אם הילד לא רוצה לדבר בנוכחות זרים - אל תלחצו עליו
אם הילד לא רוצה לדבר בנוכחות זרים - אל תלחצו עליו
אם הילד לא רוצה לדבר בנוכחות זרים - אל תלחצו עליו
(צילום: shutterstock)
אז מה עושים כשיום אחד הילד מתחיל לחזור על מילים, על הברות, להיתקע על צלילים או אפילו מנסה להפיק צליל ומתקשה להוציא אותו? הורים רבים סבורים בטעות, שיש להתעלם מהגמגום עד שיחלוף. גישה זו אינה נכונה, ואף-על-פי שאין הדבר אומר שחייבים לרוץ לטיפול מיד עם הופעת הגמגום, יש דרכים להתייחס לגמגום כדי לעזור לילד או לילדה.
1. לנשום עמוק: גם אם אתם מאוד מודאגים, לא כדאי לשדר זאת לילד כי אז איך אפשר לעזור לו?
2. סבלנות: חשוב להקשיב לילד בסבלנות רבה. לשדר לו שיש לנו את כל הזמן שבעולם כדי לשמוע אותו, גם אם זה ייקח זמן.
3. לא להשלים מילים: גם אם ממש קשה, חשוב לא להשלים לו את המילים או את המשפטים. לחילופין, כשהילד גדול יותר, ניתן לנהל שיחה פתוחה על כך, ולשאול אותו אם הוא מעונין בכך. השלמת מילים עלולה לגרום לילד לתסכול ולהימנעות מדיבור.
4. לעודד: מה קורה אם הילד אינו מצליח להשלים את המשפט? במקרה כזה, יש לעודד אותו להמשיך ולתקשר על ידי מתן בחירה בין שני דברים. למשל: "את/ה רוצה חביתה או כריך?", "נשחק בלגו או בקוביות?"
5. רוגע: עצות כמו: "תנשום עמוק", "תגיד עוד פעם", לא יסייעו לילד במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, הן יגרמו לילד תחושת כישלון. לעומת זאת, שמירה על שיח רגוע, בעוצמת קול נעימה והמעטה בשאלות מורכבות ובוחנות, ייצרו סביבה נוחה יותר לתקשורת.
6. דיבור ליד אנשים: אל תכריחו את הילד לדבר בנוכחות זרים אם אינו מעונין בכך. מאידך, כאשר הוא מספר משהו מיוזמתו, עודדו אותו מאוד, גם אם גמגם תוך כדי כך.
7. המסר חשוב: שדרו לילד/ה כי מה שחשוב הוא המסר עצמו ולא כיצד הוא נאמר.
קראו עוד:

מתי בכל זאת יש לפנות להתייעצות עם קלינאית תקשורת?

במקרה שהילד מביע מצוקה, תסכול, מפחית בדיבור, נמנע יותר מבעבר לתקשר, כגון:
  • אם הגמגום מחמיר כך שהילד נאבק עם הגמגום בתנועות נלוות כמו הסתרת הפה עם היד, הטיית הראש הצידה וכו'.
  • אם הגמגום נמשך מעל לתקופה של בין שלושה לשישה חודשים.
  • אם אתם מרגישים בלבול או צורך להבין טוב יותר, כיצד להתמודד עם המצב, ולתקשר עם הילד בטבעיות.
  • בכל מקרה בו אתם חשים שבנוסף לגמגום יש קושי שפתי או קשיים בהגייה.
2 צפייה בגלריה
חשוב להקשיב לילד או לילדה בסבלנות רבה
חשוב להקשיב לילד או לילדה בסבלנות רבה
חשוב להקשיב לילד או לילדה בסבלנות רבה
(צילום: shutterstock)
בהתייעצות עם קלינאית תקשורת בעלת ניסיון בתחום הגמגום (וזהו תנאי חשוב ביותר), תוכלו לקבל מידע על גמגום ותוכלו לדעת האם יש צורך רק במעקב, בהדרכה או בטיפול.
בגילי טרום בית ספר יש מגוון שיטות לטיפול בגמגום. כל טיפול צריך להתייחס באופן הוליסטי לתחושות ולחששות של הילד/ה וסביבתו, כולל המשפחה והמסגרת החינוכית בה נמצאים הילד/ה.

ומה לגבי ילדים גדולים יותר?

היות וילדכם מבלה שעות רבות בבית הספר (או בזום בשלב זה), אל תהססו לפנות למורה ולשוחח איתה על הגמגום. לעיתים מורים אינם מכירים את כל העובדות על הגמגום, דבר המקשה עליהם להתמודד עם הקושי של הילד, ובפעמים אחרות הם אינם ערים לכל המורכבות הרגשית שהילד חווה.
אם הילד מעוניין בכך - עזרו לו ליזום ביחד עם המורים שיחה או הרצאה על גמגום בכיתה. שיח פתוח על הנושא משחרר את הילד מהצורך להסתיר את הגמגום ומשפר את יחס הילדים אליו.
מספר עצות להורים לילדים/נערים שמגמגמים:
1. אל תכפו או תלחצו על הילד ללכת לקבל טיפול, במיוחד במקרים בו לא ניכר שהגמגום מפריע לו. אם וכאשר הוא ירגיש שהוא מוכן, הוא יגיד לכם.
2. אם החלטתם ללכת לטיפול, חשוב מאוד לזכור שבמקרים בהם הגמגום הוא כרוני (גם אם הוא מופיע ונעלם לסירוגין), מטרת הטיפול תהיה למנוע את המאבק בגמגום ובכך לגרום להקלה. חשוב מאוד לתאם ציפיות עם המטפל ועם הילד.
3. הכירו את הגמגום ומצאו מידע ממקורות אמינים – ידע זה כוח.
4. אתם לא אשמים בגמגום של הילדים שלכם. אל תנסו לחפש סיבות כמו גנטיקה או חוויות רגשיות.
5. התחברו עם הורים אחרים לילדים מגמגמים ואף הפגישו את הילדים עם ילדים שמגמגמים אחרים. ביחד זה לעולם לא לבד וזה הופך את ההתמודדות להרבה יותר קלה. כך תוכלו גם להחליף חוויות ועצות מועילות.
6. נהלו עם ילדכם שיחה פתוחה על הנושא, כמובן במידה והוא פתוח לכך. נסו לבדוק איך הוא מרגיש ואיך הוא מתמודד בבית הספר ונסו לעודד אותו לחקור בעצמו, אך זכרו את הסעיף הראשון.
7. והכי חשוב! תהיו שם בשבילו ותקבלו אותו כמו שהוא, זה יעזור לו לקבל את עצמו ויסייע לו מאוד בהמשך חייו. זכרו שאולי לעיתים נדמה שזה תופס את רוב תשומת הלב, אבל לילד שלכם יש עוד המון דברים טובים וכדאי לעיתים להאיר לו אותם.
הכותבת היא קלינאית תקשורת, בעלת ניסיון בטיפול בגמגום ויועצת מקצועית לאמב"י – ארגון מגמגמים בישראל. מחר (ה') יציינו ברחבי העולם את יום המודעות הבינלאומי לגמגום. אמב"י יקיים מפגש זום מיוחד עם הקרנת הסרט "הגמגום היפה שלי"