"את ההבנה שילדתי בשבוע מוקדם מאוד הבנתי רק כשהייתי בהתאוששות אחרי ניתוח קיסרי חירום בהול", מספרת ברכה טואטי (39) מאשדוד, אמא של שילת, ניתאי ונריה שנולד בשבוע 25 במשקל 850 גרם וכיום הוא בן חמישה חודשים. "הגעתי למיון עם חברה כי בעלי היה בבידוד וזה היה מאוד מלחיץ לעבור את הכול בלעדיו".
נובמבר הוא חודש המודעות לפגים, ולדברי ברכה, תקופת הקורונה מגבירה את האתגרים: "שבוע לפני הלידה הייתי מאושפזת במחלקת היריון בסיכון. דיברו איתי על אפשרות ללידה מוקדמת וערכו לי סיור בפגייה. לא ממש הבנתי את ההשלכות ומאוד רציתי לקוות שלא נגיע לשם. בסופו של דבר היינו בפגיית אסותא באשדוד 67 ימים", היא מספרת.
בואי נחזור רגע לתקופת ההיריון בזמן קורונה. מה עבר עליך?
"היריון בתקופת הקורונה הוא מלחיץ ולא פשוט. כמעט את כל הבדיקות נאלצתי לבצע לבד. תחילת ההיריון הייתה בזמן הסגר הראשון ומיקי, בעלי, נאלץ להישאר בבית עם שני הילדים הגדולים יותר.
"החששות והפחדים היו גדולים מאוד. גם מגפה עולמית שקיימת וגם היריון לא פשוט, למצוא סידור לגדולים מהרגע להרגע כשאין ברירה וצריך להגיע דחוף למיון. השתדלנו לחשוב מחשבות חיוביות ולהיות אופטימיים שהכול יעבור בשלום".
"היריון מלחיץ ולא פשוט""היריון מלחיץ ולא פשוט"
"היריון מלחיץ ולא פשוט"
(צילום: נעמה הלל מלמד)
מיקי: "האתגר העיקרי היה בתקופה שבה הילדים נחשפו לחולה קורונה בגן ובבית ספר וחלה עליהם חובת בידוד. משיקולים של ההיריון בסיכון קיבלנו החלטה שברכה תישאר אצל ההורים שלי, וכך היה שנשארתי עם שניהם תקופה ארוכה בבית בבידוד ונוצרה מציאות שלא היינו יחד תקופה ארוכה ומשמעותית במיוחד במהלך ההיריון. בנוסף, היה לי קשה לא ללוות את ברכה במהלך בדיקות חשובות במעקב ההיריון".
ההודעה על הלידה הגיעה אל מיקי בשיחת טלפון בזמן שהיה בבידוד עם הילדים. "לפני כניסת השבת ברכה עדכנה אותי שהיא נכנסת לניתוח חירום וזהו, כך שנותרתי המום וללא יכולת להגיע ולהיות עימה ברגעים הללו".
קראו עוד:
מפאת ההגבלות, גיסתה של ברכה הייתה היחידה שליוותה אותה ועזרה לה בהחלמה אחרי הלידה. "מאוד קשה להיות כל הזמן עם המסכה על הפנים במשך כל האשפוז", אומרת ברכה. "בפגייה מאוד תמכו וניסו להקל כמה שרק אפשר".
לדבריה, "כל זמן השהות בפגייה היו לחצים ופחדים מכניסה לבידוד, והחשש הגדול היה איך אצליח להתנהל עם הבאת חלב האם שנלחמתי לשאוב לבני הפג וכמובן שעצם השהייה לבד הפחידה והעיקה עליי מאוד. בסופו של דבר נאלצתי לשחרר את נריה לבד מהפגייה מכיוון שמיקי נכנס לבידוד נוסף עם הילדים, וגם זה לא היה קל בכלל".
יש פחד בפגייה מכניסה לבידודיש פחד בפגייה מכניסה לבידוד
יש פחד בפגייה מכניסה לבידוד
(צילום: נעמה הלל מלמד)
מה היו האתגרים הגדולים אחרי הלידה?
ברכה: "להיות לבד עם עצמך בלי תמיכה וליווי, בחשש גדול עד שמתקבלות תוצאות הבדיקה, לראות באולטרסאונד את העובר ולחוות את ההתרגשות לבד בלי לחלוק אותה עם בן הזוג.
"בכלל, להיות הורים לפג זה להיות כל הזמן בחרדות ופחדים: האם הוא בסדר והאם ההתנהלות והטיפול שלנו בו מספיקים ותקינים? יש המון ריצות לבדיקות ומעקבים. למשל, היה לנו קשה להגיע לקבל חיסון נגד נגיף RSV שזה חיסון מציל חיים עבור פגים, אך מכיוון שחשיבותו גבוהה כי הוא מונע תחלואה קשה בקרב פגים, כמובן שביצענו החיסון.
"לצערי אין מספיק מודעות גבוהה גם לנושא החיסון וגם למגוון הצרכים המיוחדים של הפגים ולכל מה שהם זקוקים וחייבים לקבל מהבחינה הרפואית ומבחינת הטיפולים התומכים בקהילה. עמותת לה"ב נתנה לנו את כל המידע והתמיכה במהלך התקופה".
 כל הזמן מחשבות - האם הוא בסדר? כל הזמן מחשבות - האם הוא בסדר?
כל הזמן מחשבות - האם הוא בסדר?
(צילום: אלבום פרטי)
אתגר נוסף היה מבחינתה לחלק את הזמן בין הבית לפגייה: "רגשות האשם שאני לא נמצאת מספיק עם נריה כשאני בבית עם הגדולים, וההפך, כשהייתי בפגייה המחשבות על הגדולים ומה איתם לא הרפו".
מיקי מוסיף: "החששות היו מרובים ובעיקר דאגה לברכה ולילדים שבין כה מצב הרוח היה ירוד לאור הבידוד וביטול המסגרות. בהמשך, הקושי העיקרי היה לדעתי סביב נושא הקורונה, כך שרק אנחנו הורשינו להיכנס לפגייה וחלה חובה לעטות מסכה, חלוק וחיטוי במשך כל השהות".
היציאה מטיפול נמרץ זכורה לשניהם כנקודת אור: "היציאה מטיפול נמרץ מאינקובטור לעריסה פתוחה הייתה מרגשת ונטעה בנו המון תקווה", מספר מיקי. "היא הביאה איתה סוג של רוגע ותקווה שהשחרור מתקרב", מוסיפה ברכה.
טיפ להורים שנמצאים בימים אלו בפגייה?
ברכה: "תהיו סבלניים עם כל הקושי, תאמינו בגיבורים הקטנים וסמכו על הצוות הרפואי שעושה עבודה מדהימה".
מיקי: "להישאר חיוביים. נריה גדל מאוד, הוא שוקל ארבעה וחצי קילו, וכבר הספקנו לשכוח כמה הוא היה קטן".