(צילום: גיל יוחנן, אורי דוידוביץ)
חודש יוני הוא חודש המועדות לפוסט-טראומה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder), המשפיעה על כל אורחות החיים של הסובלים ממנה. עמית שטיינהרט, שנפצע בפיגוע בהר אדר בשנת 2017, התראיין באולפן ynet על אותה "פציעה שקופה", הפוסט-טראומה שמלווה אותו מאז פיגוע הירי.
"לפצועי פוסט-טראומה אין בדרך כלל סימנים פיזיים, ואם יש להם סימנים פיזיים - לרוב לא רואים אותם", הוא מספר. "פוסט-טראומה לא מתאפיינת בקשיים פיזיים כי אם בקשיים נפשיים. במקרה שלי, יש לי קושי רב להיות במקומות המוניים, עם אנשים זרים ובאופן כללי לצאת מהבית. הפציעה שלי גם פיזית וגם נפשית, אז אני חולק את שני העולמות לצערי. את הפציעות הפיזיות לא רואים עליי. כשאני עומד אף אחד לא יכול להבין שאני נכה צה"ל או נכה בכלל, אבל אז אני מרים את החולצה והסיפור האמיתי מתחיל להתגלות".
הפיגוע ששינה את חייו התרחש בספטמבר 2017. שטיינהרט, שהיה אז רכז הביטחון של הישוב הר אדר, נפצע קשה לאחר שמחבל פלסטיני, תושב הכפר בית סוריק, הגיע לשער הישוב ורצח ביריות את לוחם המג"ב סולומון גברייה ושני מאבטחי הישוב, יוסף עותמאן ואור אריש. "במהלך הירי נפצעתי מאוד קשה. שלושה החברים שלי נפצעו קשה מאוד ונהרגו בשטח", משחזר שטיינהרט. "בסופו של דבר אחרי קרב יריות קצר הצלחנו להביס את המחבל ובעקבות זאת הבנתי שהחיים שלי השתנו לגמרי".
"הייתי קרוב מאוד למות, דיממתי מאוד קשה, ותגובה מהירה של מד"א הייתה האור שלי, מה שהציל אותי", הוא מספר. "כשהתאוששתי מהניתוח הבנתי שמעבר לפציעות הפיזיות, הנפש שלי ממש לא אותו הדבר. היה לי קשה מאוד עם נוכחות הרופאים שנכנסו לבדוק אותי, הייתי צריך שתמיד יהיה מישהו עם פרצוף מוכר לידי, וגם אז - היה לי קשה שנגעו בי. זה בגלל הנפש עצמה. נפצעתי בצורה כל כך כואבת והזויה, זה קרה כל כך מהר, ובמהלך המקרה הנפש שלי נפצעה גם היא".
לדבריו, תשומת הלב שמקדישים הגורמים המדיניים לנפגעי פוסט טראומה מבורכת, אך טוען כי "צריכה להיות הרבה יותר השקעה. המקרה שלי היה מאוד מוכר וידוע מראש. הרופאים ידעו שאסבול מפוסט-טראומה עוד לפני שידעתי מה זה. אני עומד על הרגליים בזכות השיקום שקיבלתי ממשרד הביטחון, ובזכות גורמים אחרים שמתמחים בזה, כמו קבוצת אחיאד וארגון הידידים של צה"ל".
