בערב היא עוד הרקידה קבוצת אנשים ובלילה כבר פונתה במצב קשה לבית החולים, שהסתיים במותה. משפחתה תרמה את איבריה ובמהלך השבעה, התרגשו לגלות כי מכר שלהם קיבל את תרומת הכבד מהמנוחה, לאחר שהמתין זמן רב להשתלה, ובכך חייו ניצלו.
״חיה נפטרה בינואר בגיל 52, מעט לפני התפרצות מגפת הקורונה. זה היה כאילו העולם כולו השתנה אחרי שהיא נפטרה״, מספרת איריס כסיף, אחותה של שיפמן המנוחה. ״חיה הייתה האחות הקטנה מבין ארבעה אחים ואחיות, והמוות שלה בכלל לא היה צפוי. היא הייתה מלאת מרץ ומלאת נתינה, אישה מאוד חכמה. היא גרה בגוש קטיף עם בעלה וארבעת ילדיהם, ואחרי הפינוי, עברה למושב אבני איתן. שם אמרה שהיא רוצה להתעסק במשהו שישמח אנשים.
"כדי לשמח אנשים היא מצאה את ריקודי העם. היא למדה זאת בצורה יסודית ולימדה בכל רחבי הארץ. היו אנשים שבאים בשביל החיוך שלה ובשביל הנתינה שלה. כשהיא נפטרה זה היה כל כך ברור שאת כל האיברים שלה תורמים.
״ביומיים האחרונים שלה בבית החולים הבנו שזה סופי״, משחזרת כסיף. ״היא עשתה כל מה שהיא צריכה לעשות, את כל הייעוד שלה בעולם הזה והלכה. מנהל בית החולים אסף אותנו בחדר, התחיל לדבר על תרומת איברים, ובעלה מיד אמר אנחנו חשבנו על זה ואנחנו רוצים לתרום הכל״.
חיה פישמן ז״לחיה פישמן ז״ל
"כדי לשמח היא מצאה את ריקודי העם": חיה שיפמן ז״ל
(צילום: עדיה וויס)
תוך שהמשפחה יושבת שבעה, חברה של אחת מאחיות המנוחה סיפרה כי אחיה חיכה להשתלת כבד זמן רב, וקיבל כבד ימים ספורים קודם לכן. מיד עלתה ההשערה שמדובר בכבד של אחותן. לאחר בירור, התברר כי אכן מדובר היה בכבד של חיה.
חתמו על כרטיס אדי
"זה היה מאוד מרגש כי הבנו שזה באמת הצליח להציל חיים. בגלל שהכרנו את המושתל, ידענו מיידית שזה הצליח ואנחנו מאוד רוצים לפגוש אותו. בתרומת איברים יש נחמה קטנה. גם ברגע העצוב הזה היא יכלה לתרום משהו לחברה. הרי אחרי 12 חודשים לא נשאר כלום מהגוף אז למה לא להציל חיים?״.
הריקוד האחרון של חיה שיפמן ז"ל
״חיה הייתה אישה מדהימה״, מספר בשיחה עם ynet יואל שיפמן, בעלה של המנוחה. ״היא הייתה מוכשרת בטירוף וידעה לעשות הרבה מאוד דברים. היה בינינו קשר מאוד חזק וטוב. היא הייתה הכל בשבילנו. היא הייתה בריאה לחלוטין והמוות שלה היה בלתי צפוי. ערב קודם היא הרקידה אנשים שלוש שעות ברצף, וכשחזרה הביתה התלוננה על כך שיש לה מעט ליחה.
"היא הלכה לישון, ובארבע בבוקר שמעתי קול מוזר הכיוון שלה שהעיר אותי. ניסיתי להעיר אותה והיא לא התעוררה, אז הזמנתי אמבולנס שהגיע רק כעבור חצי שעה. בינתיים הייתי עם מד"א ועשיתי לה עיסוי. כשהם הגיעו, הצילחו להחזיר לה את הנשימה והטיסו אותה לבית החולים. שם עשו לה צנתור ואחד הצינורות היה סתום במאה אחוז. לקראת הסוף כבר אמרו שיש מוות מוחי ושיש לנו בחירה האם להשאיר אותה מחוברת למכשירי הנשמה או לנתק אותה ולתרום את איבריה".
חיה ז"ל בחינה של בתהחיה ז"ל בחינה של בתה
חיה ז"ל בחינה של בתה
(צילום משפחתי)
לדבריו של שיפמן, ההחלטה לתרום את איבריה התקבלה ללא התלבטות מצדו ומצד המשפחה. ״האחות הראשית בבית החולים ׳פדה פוריה׳ ליוותה אותנו בשבוע הזה והיא אמרה לי שמבחינה מוחית אין אצל חיה פעילות. היה לה קשה לדבר איתי על השתלה, אבל אמרתי לה שמאוד ברור לנו שאנחנו תורמים. אין לי ספק שזה מה שחיה הייתה רוצה.
״מאוד משמח לדעת שעזרנו להציל חיים של אנשים וזה קצת מנחם, אבל עדיין הקושי הוא גדול. אני שמח שכמה אנשים קיבלו בזכותה חיים. תרמנו גם את הכליות, ואת הריאות ואת הכבד ואת הקרניות. הכל נתרם. המסר הכי חשוב הוא הצלת חיים, ואם זה אפשרי, אין סיבה לעצור את זה. זה הכי חשוב״.