בחודשים האחרונים החלו להגיע למרכזי ההדרכה של מכון אדלר ברחבי הארץ טלפונים מהורים מודאגים, שלא לומר חבוטים, שביקשו סיוע בהתנהלות מול ילדיהם, בעיקר המתבגרים, שנמצאים כבר כמעט שנה בבית. למעלה מ־50 אחוז מהמדריכות במכון דיווחו על התמודדות גוברת עם אלימות מילולית וגם פיזית בין הורים וילדים - מצב שלא היה שגור קודם לכן.
זו אחת הסיבות לכך שהמכון החליט להוציא לדרך סקר שימדוד את רמת האלימות בחברה ובמשפחה בישראל. תוצאותיו של הסקר אמורות להדאיג כל אחד מאיתנו: האלימות, כך עולה מהנתונים, הפכה לנורמה בחברה הישראלית, שיא הלגיטימיות.
בתוצאות הסקר ידונו היום בכנס מיוחד שינסה לבדוק איך הגענו למצב שבו כמעט 40 אחוזים מהישראלים מודים שהם מחנכים את ילדיהם להחזיר באלימות על הפעלת אלימות נגדם. ההורים התכוונו כמובן לדרבן את ילדיהם "להחזיר" לחבר בגן, אבל האגרוף הקפוץ הופנה מהר מאוד גם כלפיהם.
מהסקר עולה כי ילדים וצעירים עד גיל 25 נוטים להגיב באלימות ולהשתמש בה פי שלושה ממבוגרים – עניין שבא לידי ביטוי גם בהתנהגות של מתבגרים כלפי הוריהם. אחת המסקנות של מומחי מכון אדלר היא שאלימות כהתנהלות לגיטימית נולדת בתוך המשפחה.
"היום הרבה הורים בחברה הישראלית חשופים לאלימות מצד הילדים שלהם. ילדים שמדברים להורים שלהם בחוסר כבוד, שמאיימים עליהם, וכבר נתקלתי בילדים שמאיימים על ההורים שלהם עם סכין", אומרת יעל כרם, מדריכת הורים במכון, מומחית בעבודה עם מתבגרים. "אבל מה שהורים רבים שוכחים זה שאלימות היא תמיד תמונת ראי של היחסים בבית".
ההורים לא יודעים מה לעשות
ואכן, 91 אחוזים מההורים הנשאלים בסקר אומרים שהם מבינים כי התנהגות אלימה שלהם הופכת להיות "התנהגות מראה" אצל הילדים. אז מדוע הורים ממשיכים לנהוג באלימות, ולא רק ב"עולם המבוגרים" אלא גם ביחסים עם הילדים? "כי הם חסרי אונים", מודה כרם. "הורים רבים מאבדים שליטה על המצב. הם אומרים לנו: 'הילדה מרימה עלינו יד, הילד מרים עלינו קול, ואנחנו לא יודעים מה לעשות'".
קראו עוד:
כיוון שההורה נמצא במקום חסר אונים, הוא אוטומטית מפעיל כוחנות, מגביל את הילד, מחרים לו את הטלפון ומדרדר את המצב. בעיקר, הטעות שההורה עושה היא לשקף לילד שקונפליקטים חייבים לפתור בכוח".
ואז הילד לוקח את האלימות והכוחנות מהבית לתוך מערכת החינוך. "כשהורה אומר 'אם הילד שלי מתחצף אני מכניס לו סטירה ומעיף אותו לחדר השני', שלא יתפלא שהילד מרשה לעצמו להרים יד בחזרה, בין אם זה על חבריו או על הוריו, ואני בהחלט פוגשת מקרים כאלה יותר ויותר", אומרת כרם ומסבירה שכאשר נחצה קו פרשת המים והסטירה הראשונה מתעופפת מכיוון הילד אל ההורה – זה השלב שבו בדרך כלל המשפחה מגיעה לבקש עזרה מקצועית והדרכה.
ההורים פוחדים מהילדים האלימים שלהם?
"ההורים חסרי אונים כי הילדים מתייחסים אליהם כאל סמרטוטים. אבל הם לא מבינים שהם אלה שהורסים את הילדים, כי אם אמא או אבא אומרים לילד שלהם: 'אם מרביצים לך בגן תחזיר, אל תהיה ילד כאפות', יגיע השלב שבו ההתניה הזו תהפוך לסטירה בפרצופו של ההורה".
"הטעות שההורה עושה היא לשקף לילד שקונפליקטים חייבים לפתור בכוח"
מי שחווה זאת על בשרה היא סיגל (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), מאזור השרון, בת 40, נשואה ואמא לשלושה ילדים. היא תולה את התנהגות ילדיה דווקא בעודף שעות מסכים. "בני הנוער חשופים להרבה אלימות, משחקים כאלה, ואצל הבוגרים יותר תוסיפי את העובדה שהם הורמונליים - ותביני למה רמת האלימות בבית עולה".
את, כאמא, חווה אלימות מצד הילדים?
"אני בהחלט חווה אלימות, התקפי עצבים וחוצפה ודרישות אימפולסיביות, ומילים לא נעימות שנאמרות לעברי או סגנון אלים כלפינו, ההורים. כשאני נתקלת בזה אני אומרת לעצמי שהם מזכירים לי את חברי הכנסת, שמדברים באותו סגנון", היא אומרת.
וסיגל היא לא היחידה שמשמיעה את הטענה הזו: 52% מהנשאלים בסקר הצהירו כי המנהיגות הפוליטית בישראל מעודדת אלימות מילולית. לא רק זה, אלא ש-48% העידו כי הם חשים שהשימוש באלימות מילולית מסייע להם להשיג מטרות.
אגב, נראה שבחברה החרדית המצב מתון יותר: רק 16% מהחרדים שענו על הסקר הסכימו כי בחברה הישראלית נדרשת אלימות כדי להשיג מטרות, ו-50% העידו כי יתעלמו אם יהיו עדים לאלימות מילולית.
הכתובת על הקיר
נקודה נוספת וכואבת נוגעת כמובן לאלימות הגואה בחברה הערבית. בשנה החולפת נרצחו בה 108 בני אדם, ובאשר לאלימות כלפי נשים - מתוך 22 נשים שנרצחו השנה 16 הן מהחברה הערבית, פי שניים וחצי משיעורן באוכלוסייה.
לפי נתונים שמפרסם הארגון החברתי "יוזמות אברהם", הפועל לשוויון יהודי־ערבי, 60.5% מהאזרחים הערבים מרגישים חוסר ביטחון אישי ביישוב מגוריהם בגלל אלימות, 22% מהם מדווחים כי הם או מי מבני משפחתם נפגעו בשנה האחרונה מעבירת אלימות כמו מכות, דקירות או ירי, 73% מהתושבים הערבים במדינה פוחדים שהם או מי מבני משפחותיהם ייפגעו כתוצאה מאלימות.
42% ציינו שהאיום הגדול ביותר על תחושת הביטחון שלהם הוא בתוך היישוב בו הם גרים, ו-33% הצביעו דווקא על מקומות בילוי. אגב, שיעור האזרחים הערבים הרוחשים אמון ליכולת המשטרה להגן עליהם נמוך מאוד: כ-17%.
"קחי עוני, אבטלה, אפס תקווה ואפס אופק לצעירים, קחי נשק זמין, פחות נגישות לידע ולזכויות אזרחיות, ובנוסף קחי את עניין חוסר האמון כלפי הממסד - ותקבלי סיר מבעבע של אלימות", אומרת העובדת הסוציאלית נטלי חילו־מנייר, שעובדת בקרב הציבור הערבי. "הקשר בין עוני ואבטלה ובין פשיעה ואלימות הוא ישיר".
ויש לה גם נגיעה אישית וכואבת לעניין. ערב פתיחת שנת הלימודים עמדה חברתה הקרובה, שריפה אבו־מעמר, במטבח ביתה וחיממה בקבוק לתינוק שלה, בן השנה וחצי. המורה האהודה מבית הספר "דרור" ברמלה לא הגיעה לפגוש את תלמידיה - כדור שנורה במסגרת ריב חמולות חדר את חלון ביתה, פגע בפלג גופה העליון ושם קץ לחייה.
"אנשים מרגישים מאוימים מממדי האלימות הגבוהים, לא יודעים מי הנרצח הבא, מאיזו חמולה תבוא הירייה הבאה, והפתרון לא נראה באופק"
"כמה שעות לפני זה עוד התכתבנו בקבוצת הווטסאפ על דרכים ליצירת דיאלוג ומניעת אלימות", מספרת חילו-מנייר, שמשתתפת היום בכנס בנושא. "כשהודיעו לנו שהיא נרצחה היה לנו קשה להאמין, מצד שני האלימות בחברה הערבית הוא משהו שכולנו מכירים מקרוב מדי. אנשים מרגישים מאוימים מממדי האלימות הגבוהים, לא יודעים מי הנרצח הבא, מאיזו חמולה תבוא הירייה הבאה, והפתרון לא נראה באופק", היא אומרת.
ריהאם כיוף-שחידם מהרשות לצעירים במשרד לשוויון חברתי, המלווה ארבעים רשויות ערביות בהקמת מרכזי צעירים והפעלת תוכניות של מעורבות חברתית, תולה את התגברות האלימות בחברה הערבית לא רק בהתעצמות הפערים אלא גם בקונפליקטים בין היחיד לחברה.
"היום אנחנו, הערבים, רוצים לעבור תהליכים של קדמה והשתלבות בחברה הכללית, אבל מצד שני החברה הערבית היא מסורתית, עם כוח קולקטיבי מאוד משפיע, וככל שאת רוצה להתקדם יש דיסוננס בין הפרט לבין החמולה. זה מתבטא כמובן במצבי קיצון של רצח נשים, באחוזי תקיפה ופשיעה גבוהים, ואם נוסיף לכך את העובדה לפיה 40% מהצעירים הערבים עד גיל 22 מוגדרים חסרי מעש - נבין מדוע הם מידרדרים לאלימות כתחליף למסגרת".
ממשטרת ישראל נמסר: "האלימות בחברה הערבית היא נגע חברתי פסול ואנו פועלים למגרו. המשטרה פועלת בנחישות נגד סחר ושימוש באמל"ח, ומדי יום נתפסים נשקים ואמצעי לחימה. נמשיך לפעול להעמיד לדין את כל העבריינים המעורבים במעשי אלימות באשר הם".
