כהורים אנחנו סקרנים לגבי הילדים שלנו, אנחנו רוצים לדעת מה מטריד אותם, מה מעניין אותם ומה קורה בחייהם. אבל לא פחות מכך, אנחנו רוצים שהם יקשיבו לנו, לעצה החכמה שלנו, לחוויה הדומה שאנחנו חווינו בגילם ולניסיון החיים שלנו.
לפעמים נדמה שהילדים שלנו לא מעוניינים בכלל לדבר איתנו, ועוד יותר מכך המתבגרים, אפילו בימים כאלו שבהם אנחנו נמצאים זמן רב יחד בבית. הם עונים בלקוניות "כן", "לא", "בסדר". טוענים שההורים "חופרים", נאטמים, ולפעמים גם אם כוונת ההורים טובה, השיחה נגררת למריבה.

איך אפשר לייצר שיח אחר בין בני הבית?

הצעד הראשון בדרך לשיחות יותר משמעותיות עם הילדים שלנו, ובכלל שיחות משמעותיות עם אנשים בחיינו, הוא לדעת להקשיב. קרל רוג׳רס, הפסיכולוג שנחשב לאבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, עסק המון בנושאי אמפתיה בכלל והקשבה אמפתית בפרט.
אל תניחו מה הילדים חושביםאל תניחו מה הילדים חושבים
אל תניחו מה הילדים חושבים
(צילום: shutterstock)
לפי רוג'רס, הקשבה אמפתית מאופיינת ברצון כנה ואמיתי להבין את האחר, את נקודת מבטו, בלי שיפוטיות, ממקום של קרבה ופתיחות. זה הבסיס לתקשורת איכותית. לפיו, למרות שיש לכם המון דברים חשובים לומר, חשוב ומשמעותי הרבה יותר להקשיב. לכן, לפני שאתם רצים להציע עצה, להעביר מסר, להעיר הערה, לשאול שאלה, עיצרו. קודם כל תקשיבו. זה הבסיס ליצירת מערכת יחסים טובה בינכם לבין ילדיכם.
אל תבלבלו אמפתיה עם הסכמה, מדובר בשני דברים שונים
מחקרים רבים מעידים על היתרונות של ההקשבה, בייחוד של החוויה שמישהו מקשיב לך באופן אמפתי. נמצא שהקשבה אמפתית בין הורים וילדים, בין בני זוג ובין קולגות, מקדמת מערכות יחסים בריאות וטובות. הקשבה באופן אמפתי תורמת לתחושה של אמון, הרגשה שאפשר לסמוך על הצד השני ושהוא רוצה בטובתי. מתוך כך, נוצרת פתיחות אמיתית, שמאפשרת גם פתרון בעיות משותף בעת הצורך.
קראו עוד:
לעיתים הורים חוששים שבמידה והם יביעו אמפתיה כלפי דברי ילדיהם, הילדים יפרשו זאת כהסכמה מצד ההורים, גם על דברים עליהם הם ודאי לא מסכימים. אך אל תבלבלו אמפתיה עם הסכמה, מדובר בשני דברים שונים.
לגיטימי שתהיה חוסר הסכמה בין הורים וילדיהם אולם כדי שניתן יהיה לתקשר את חוסר ההסכמה בצורה טובה חשוב קודם כל להבין את נקודת המבט של הילד, להיכנס לנעליו, ולהתבונן על המניעים שלו ממקום לא שיפוטי. רק כך הדברים עשויים להתקבל בצורה בונה ונכונה.

8 כללים ליישום הקשבה אמפתית

1. סללו את הדרך: חשבו על המאפיינים שיעזרו לסלול את הדרך לשיחה טובה. פתחו בשיחה כאשר אתם וילדכם ערניים, מצאו זמן נינוח כשאתם לא ממהרים או לחוצים, תניחו את הטלפון בצד (גם אם הילדים לא עושים זאת, הראו דוגמה אישית). צרו אווירה חיובית בכך שתשמרו על קשר עין, טון דיבור נעים ותראו לילדכם שאתם מקשיבים להם על ידי הנהון, או תגובות קצרות לדבריהם כמו "אני מבינ/ה".
2. שמרו על חוסר שיפוטיות: נכון, זה קשה, בעיקר משום שכהורים אנחנו לעיתים מרגישים שאנחנו יודעים בדיוק מה הילדים עושים לא נכון ואיך הם יכולים לפתור את הבעיות שלהם. נסו לרגע להשהות את השיפוטיות והדעות המוצקות לטובת השיחה. אין הכוונה לבטל את דעותיכם, רק לאפשר למשהו אחר לבוא לידי ביטוי, ולמערכת היחסים לצמוח מכך, באופן שיאפשר בהמשך לילדיכם גם לשמוע ולקבל אתכם.
3. אל תשאלו הרבה שאלות: בעיקר לא שאלות סגורות שניתן לענות עליהם ב"כן, לא, שחור, לבן". יש בכך משהו שמייצר אווירה של חקירה, או של חפירה, כך או כך זה עשוי לגרום לצד השני להאטם.
 נסו לרגע להשהות את השיפוטיות נסו לרגע להשהות את השיפוטיות
נסו לרגע להשהות את השיפוטיות
(צילום: shutterstock)
4. אל תקשיבו "עם רגל על הקלאצ'": כלומר, אל תקשיבו ובו זמנית כבר תתכננו את הדבר הבא שאתם רוצים לומר, תהיו לחלוטין בקשב, בנחת. הרפו לרגע מהצורך לומר את הדבר הכי נכון או הכי חכם, זה לא מה שיקדם את השיחה.
5. אל תניחו מה הילדים חושבים או מרגישים: גם אם זה נראה לכם מאוד ברור, גם אם אתם כבר מכירים את הילד שלכם וגם אם הוא כבר חווה משהו דומה בעבר. במקום זאת שקפו לילדים שלכם את מה שהם אומרים וודאו שאתם מבינים אותם כמו שהם התכוונו. למשל ניתן לומר "גל, נשמע לי שאתה ממש כועס על לירון, ונפגעת ממנו שהוא לא הזמין אותך אליו הביתה, אני מבינה נכון?"
הרפו מהצורך לומר את הדבר הכי נכון או הכי חכם, זה לא מה שיקדם את השיחה
6. תנו תוקף לרגשות: אל תזלזלו או תקטינו את הרגשות של הילדים באמירות כמו "לא נורא", "זה יעבור". לפעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו מנסים להפחית את הרגשות השליליים, או להסביר לילדים שלנו שזה משהו קטן שהם לא יחשבו עליו בעוד כמה שנים, אבל בכך אנחנו מפספסים את האופן בו הם מרגישים ברגע הזה, ומתרחקים מהם. להפך, תנו תוקף לרגשות שלהם, ואפשרו להם להביע את עצמם בצורה אותנטית.
7. תקשיבו עד הסוף: אל תקטעו את דברי הילד, גם אם יש לכם משהו מאוד טוב לומר, הקשיבו לדבריהם עד הסוף. ואל תשנו את הנושא.
8. אל תמהרו לתת עצות אם לא ביקשו את עצתכם: נכון, לפעמים יש לנו כהורים עצות מצויינות ששוות זהב או מסר מאוד חשוב להעביר. אבל ברוב המקרים, אם הילד לא ביקש עצה הוא גם לא יקשיב לה. במקום זאת, הוא עשוי להרגיש שלא מקשיבים לו. לכן, הקשיבו באמת, בלי למהר לתת עצה. יכול להיות שבהמשך, בזכות ההקשבה האמפתית, הילד בעצמו יבקש את עצתכם.
ככל שתתרגלו הקשבה אמפתית זה ייעשה יותר טבעי, גם אם זה לא קל בהתחלה. כך ככל שהשיח ביניכם ובין ילדכם יהיה יותר אמפתי, זה ישפיע לטובה על מערכת היחסים שלכם, על התקשורת שלכם, ויגרום לכך שילדכם יהנו לשוחח אתכם.
בכך תלמדו את הילדים שלכם כלי נהדר, שעדיין לא מלמדים בבית הספר. תלמדו אותם להקשיב באמת, מתוך מקום השואף לראות את האחר. וזה ביסודו הבסיס לכל תקשורת אנושית טובה, בזוגיות, בקריירה, בהורות ובכלל.
הכותבת היא פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית של ילדים