"הרשתות החברתיות מלאות בעטיפות צלופניות יפות ובדמויות מושלמות. בודדים הם אלו שמצליחים, וגם אז יש לכך מחיר, שלא תמיד אנחנו מודעים אליו", אומרת דנה אבירם, אמא לשלושה ילדים (21, 20 ו-15), סופרת ילדים ונוער, בעלת חברת "זהירים ברשת" ועובדת סוציאלית המטפלת בילדים בעלי קשיים במיומנויות חברתיות.
אבירם התחילה את דרכה המקצועית כעובדת סוציאלית באגף עברייני המין של שירות בתי הסוהר. שם היא נחשפה לראשונה לעולם הפדופיליה, בתקופה שבה רשת האינטרנט רק החלה להרים את ראשה.
בימים אלו היא מוציאה את ספרה ה-12 "#מפורסמת", בהוצאת ידיעות ספרים, ולדבריה, הרעיון לספר הנוכחי עלה משיחות ומפגשים עם בני נוער: "במפגשים שלי עם ילדים ונוער אני שואלת אותם מה הם ירצו לעשות כשהם יהיו גדולים. התשובה היא שהם רוצים להיות מפורסמים. כשאני שואלת במה הם רוצים להיות מפורסמים, באיזה תחום למשל, הם עונים שזה לא כל כך משנה מבחינתם".
ניידנייד
העיקר להיות מפורסמים, לא משנה במה
(צילום: shutterstock)
אבירם החלה לחקור את הנושא גם בעקבות היכרות ועבודה משותפת יחד עם יוליה פולקטין (דוגמנית ושחקנית- נ.צ): "יוליה העלתה את הנושא של פרסום דרך האינסטגרם", היא מספרת. "היא דיברה על המורכבות שיש בדבר ועל המחירים שמשלמים על הפרסום.
"זה היה מעניין לשמוע דווקא ממישהי שכבר התפרסמה. כתוצאה מכך התחלתי לחקור את הנושא. שוחחתי עם דוגמניות נוספות, וזה התחבר לי לעולמם של הילדים. הבנתי שיש פה כמיהה מטורפת להצלחה, ובעקבות כך גם שימוש רב באינסטגרם בגילים מאוד צעירים. בנוסף, שוחחתי עם אימהות ובנות צעירות שהן רגע לפני הפריצה של הילדות ברשתות, ונחרדתי".
למה כל כך הזדעזעת?
"מצד אחד הבנתי עד כמה הדבר הזה נגיש ועד כמה נערות צעירות מאמינות שכל אחת היום יכולה להיות דוגמנית, להתפרסם, ולקבל הרבה עוקבים. על פניו הפרסום בפני עצמו נראה להן מאוד אטרקטיבי.
"החלום שלהן מגיל צעיר הוא לזכות בהרבה עוקבים, כשמבחינתן זה אומר - 'יאהבו אותי, אני אתפרסם, ייקחו אותי לפרסומות ויהיה לי הרבה כסף'. יש כאלו שגם חולמות להתפרנס מכך, ובעיקר יש תחושה שהדבר הזה הוא קל, כאילו זה נמצא 'בקצות האצבעות'. מצד שני, הן לא מבינות את המחיר הכבד שהן עתידות לשלם".
צילוםצילום
"יאהבו אותי, יעשו לי לייקים ואני אתפרסם"
(צילום: shutterstock )
אילו מחירים נערות שרוצות להתפרסם עלולות לשלם?
"הן צריכות להבין כי הפרסום טומן בחובו אשליה. בהתחלה זה כיף, מחמיא ויש הרבה תהילה, אבל זוהי עסקה עם השטן: את חולמת להגדיל את מספר העוקבים שלך, ולשם כך מהר מאוד את משתעבדת לחיי הפרסום.
"בפועל זה אומר שמישהי שרוצה להתפרסם ברשת צריכה להיות כל הזמן אונליין, נגישה, זמינה, באור הזרקורים, גם בימים שבהם היא לא מרגישה כזה כיף. בנוסף לכך, צריך להפגין ברשת נוכחות קבועה ולהיות שם למשך שעות רבות".
אבירם מסבירה שברגע שמספר העוקבים גדל, פתאום נוצרת סוג של מחויבות. "את מבינה שלא רק שעליך להיות ברשת המון שעות, אלא גם צריך להעלות כל הזמן המון תוכן. כל החיים פתאום סובבים סביב העניין הזה, ואז את גם מתחילה לחפש מה לפרסם. ברור שזה לא יכול להיות סתם תמונה, למשל כמו להעלות תמונה של הכלב או של החבר.
"ואז בגיל צעיר מאוד, מבלי להבין בדיוק מה הן עושות, צעירות מתחילות לפתח תדמית. בהמשך לכך הן מבינות שצריך ללכת למקומות כי חשוב להיראות ולא כי הן באמת רוצות.
"לאט לאט הן מבינות שאנשים לא חברים שלהן בגלל רצון, אלא מאינטרס כלשהו. ומה שהכי מטריד הוא שהיום כולם חושפים את הגוף וצריכים לשדר רמה גבוהה של סקסיות, ומהר מאוד מבינים שחייבים לחיות את זה כל הזמן, וזה לא נגמר אף פעם".
"זאת סחרחרה שבה ברגע בו יורדים מספר העוקבים ממהרים לצלם תמונה שתמשוך גולשים, וזה יכולה להיות תמונה עם חוטיני או משהו דומה. וכך הן מאבדות את הפרטיות שלהן לגמרי, וזה מאוד מטלטל.
"לתוך הסיפור הזה נכנסים גם סוכני דוגמנות וכוחות נוספים שמנצלים את המצב, והנערות מאוד פגיעות לסחיטה. ובל נשכח שלצד כל אלו מגיעות, כל הזמן, תגובות וביקורות. חלק מהתגובות מפרגנות אבל חלקן פוגעניות וכוללות שיימינג והטרדות מיניות. ילדים צעירים אינם יודעים כיצד להתמודד עם כל אלה".
אפשר לשים לב להבדלים מגדריים?
"אני חושבת שבנות יותר נחשפות לפרסום ולמחירים שלו. בכלל, ברשת ניתן לראות שיש יותר פרסום לבנות, כמו איפור, מוצרים ומותגים. כנערה את מהר מאוד מבינה שכדאי לך להצטלם בבגד ים, להצטלם בחוטיני, בבגדים מאוד סקסיים כי ברור לך שברגע שבנות עושות את זה הן מקבלות הרבה עוקבים, ואת נמצאת במירוץ שאינו נגמר כי ברגע שכבר יש לך יותר עוקבים את חייבת לשמור עליהם".
אבירם מדגישה שהמרוץ הזה ללא ספק משפיע גם על הנושא של דימוי גוף. "דרך הפילטרים של האינסטגרם כולן נראות מהממות, שמחות והחיים נהדרים. הכול מאוד חשוף. וכשאני נערה שנמצאת שם כל כך הרבה שעות, גם אם אני יודעת שאני נראית טוב, הרי שמשהו בדימוי שלי מתערער.
"בפועל אותה נערה גולשת באינסטגרם, ובמשך כל הזמן הזה מסתכלת על אשליית האושר, מושלמות, זוהר שיש לכולן, וכך למרות שהיא יודעת שהיא נראית טוב, היא גם מבינה שהיא לא נראית כמוהן.
"אפשר להשוות את מה שרואים באינסטגרם למצב שבו נערה שחושבת שהיא נראית טוב תכנס לחדר עם בר רפאלי, רותם סלע ודוגמניות נוספות, ומהר מאוד היא לא תרגישי טוב עם עצמה.
וכשדוגמניות בעצמן מדברות על דיכאון, הפרעות אכילה, ועל כך שהן עושות מאות תמונות וריטושים, ועדיין לא מרוצות מהתוצאה אז מה תגיד נערה בת 14 שיש לה חצ'קונים והיא שוקלת יותר מכפי שהיא הייתה רוצה?"
מה היא באמת תגיד או תעשה?
"ככל שהנערה חשופה יותר כך ההשפעה דרמתית יותר, החל מהשפעות פסיכולוגיות, תחושות דיכאון, ערך עצמי שיורד וגם דימוי גוף שנפגע כי במציאות את אף פעם לא נראית כמו בתמונה שרואים.
"היום בחורות מאוד צעירות עושות ניתוחים פלסטיים כהשלכה של הניסיון להתאים את עצמן לאידיאל היופי שמגיע מהרשתות, כמו ניתוחי שפתיים, חזה ועוד. יש צעירות שכתוצאה מכך מפתחות הפרעות אכילה כי ברור להן שהן צריכות להיות כמה שיותר רזות וסקסיות, ולהתאים עצמן למודל יופי שהוא בלתי אפשרי".
קראו עוד:
ומה קורה כאשר מצליחים להתפרסם ברשת?
"הפרסום ברשת יכול להביא עימו תחושות חיוביות, כאלו שמספרים שהוא גרם להם לאהדה חברתית ולהעלאת תחושת הביטחון אל מול כאלו שמספרים שדווקא הפרסום ברשת גרם לתחושות שליליות ודחייה חברתית .
"גיבורת הספר, אנה בת ה-14, נערה דחויה חברתית, מתחילה להעלות לאינסטגרם תמונות שלה עם בגדים שעיצבה, ויום אחד היא מקבלת הודעה מפתיעה מסוכן דוגמניות. פתאום חייה הופכים לסדרה של אירועים זוהרים: פרסומות, מסיבות בריכה עם דוגמנים ודוגמניות, מתנות והשקות.
"במקביל, היא מקבלת גם פתקי איום אנונימיים ולאט לאט היא מגלה שלחיי הזוהר מתלווה מחיר לא פשוט. בסופו של דבר היא צריכה להחליט. האם היא נשארת בתוך העולם הזה או שומרת על האותנטיות שלה?
"בעצם מטרת הספר היא לעורר בקרב הילדים שאלות. להסביר שזה בסדר שתחליטי שאת רוצה להיות מפורסמת אבל תדעי לך שזה כולל גם דברים נוספים, חלקם לא נעימים במיוחד, תביני כי מדובר באשליה, תחשבי האם זה מה שאת באמת רוצה, ותבדקי מה הקווים האדומים שלך.
הפרעות אכילההפרעות אכילה
נערות מנסות להתאים עצמן למודל יופי שהוא בלתי אפשרי
(צילום: shutterstock)
איפה נמצאים ההורים בכל הסיפור הזה?
"יש כאלו שכלל אינם מודעים לנושא ויש כאלו שמעורבים בתהליך הזה ותומכים בו. בכלל, אני חושבת שהחברה היום מקדשת את היופי והרזון, ומעודדת נערות שחולמות להיות רזות, להיראות יפות ולהיות מפורסמות כמו הקרדשיאן.
"לפעמים ההורים הם אלו שמעבירים את המסר - 'אם תהיי רזה ויפה אז תצליחי בחיים', ולא תמיד הם מודעים לכך. יש הורים שחולמים להגשים את החלומות של עצמם, ועושים את זה דרך הילדים. המסרים האלו קשורים גם לדימוי של ההורים עצמם ברשתות.
"הורה צריך לזכור שהילדים מסתכלים עליו בכל רגע, ולשאול את עצמו שאלות - 'איך אני מצטלם לרשת, עד כמה אני עסוק בכך, אילו תמונות אני מעלה?'
"חשוב לדבר עם הילדים ולהסביר להם שגם אנחנו נהנים להיות ברשת ולצלם תמונות וגם נהנים מהתגובות, אך האם היינו רוצים שאלו יהיו כל חיינו? סביר להניח שלא".
(כריכת הספר)