נדיבות מתקשרת במקרים רבים לכסף ולנתינה חומרית. על דפי ההיסטוריה שלנו חרוטים שמותיהם של נדבנים ידועים אשר תודות לנתינה שלהם קמו מפעלי ההתיישבות בארץ, עמותות הפועלות למען מטרות שונות, הוקמו בתי חולים ומומנו קרנות מחקר. נדבנים כאלה, גם בימינו, תורמים מכספם ומעצמם למטרות נעלות, גדולות, משמעותיות ומקדמות ברמה החברתית והמדינית.
יום הנדיבות הבינלאומי, שמתקיים מחר, הינו הזדמנות טובה לדבר על הערך שבביטוי. הערך אינו מתקשר בהכרח או מתבטא באופן חומרי. נדיבות הנשענת על ערך היא בעיני נתינה ועשייה למען האחר שאין בצידה דבר. אין בצידה תמורה, אין בצידה הערכה, אין בצידה נראות. היא מתקיימת ממש בין האדם לבין עצמו, במחשבותיו הכמוסות ביותר.
היכולת לשמוח בשמחתו של האחרהיכולת לשמוח בשמחתו של האחר
היכולת לשמוח בשמחתו של האחר
(צילום: shutterstock)
נדיבות הלב היא היכולת שלנו לשמוח באמת ובתמים בשמחתו של האחר, נדיבות הלב היא היכולת להתרגש עם האחר, לא כאינטרס ולא כי נהוג או מצופה או רצוי או מקדם, אלא כי באמת זה מרגש אותנו, וזה דבר שאדם יכול לחוש ולהעיד על עצמו רק בפנים, בינו לבין עצמו.
הוא יכול לחייך, להסתיר, לומר דבר ולהתכוון לאחר. ואתם יודעים מה? נדיבות ורוחב לב, כאשר הם באים מהפנימיות העמוקה, הכנה והאמיתית שלנו, יש בהם משהו מקל ומשחרר. משום שהרבה יותר קל לשמוח עם האחר, להתרגש בהתרגשותו מאשר לנטור, להתקנא ולהרגיש קטנים בהשוואה.
היכולת שלנו לתת ולהיות נדיבים מבלי לצפות לתמורה, ללא תנאי. זה באמת כמו לנסוע בכביש רב נתיבים, עם אפשרויות רבות, בהשוואה לכביש צר מאוד שבו יש אפשרות אחת - לתת רק אם, רק כאשר, עם תנאי.
קראו עוד:
רבות מדובר על "שלח לחמך", על תאוריית השפע, על תפיסה של: "תן ותראה, זה יחזור אלייך". גם אלו מכוונים כדי לעזור לנו לתת ללא ציפייה לתמורה, להרגיע את הציפיה הזאת בעוד נתינה הנשענת על ערך הינה ריקה לחלוטין מציפיה. לא רק שלא כותבים בפנקס החשבונות, אפילו לא אוחזים בו.
משפחהמשפחה
לילד שגדל על ערכי הנתינה יהיה קל יותר בחיים
(צילום: Shutterstock)
כמדריכת הורים, אני פוגשת הורים רבים ונחשפת למידת הנתינה שלהם לילדיהם. רואה את האהבה והרצון העז להעניק להם, לתת להם מעומק הלב. אני חושבת על המודל שהם מהווים - של נתינה ללא גבולות, ללא התחשבנות, מבלי לבקש תמורה.
שווה שלצד הנתינה הזאת, הורה יכניס למרחב של היחסים שבינו לבין ילדו, את הצרכים שלו כאדם. הילד יראה כי ההורה הוא גם אדם בעל צרכים - נושם, אוכל, ישן , מדבר בטלפון, בעל רגשות כאבים ורצונות.
בכך הורה מסייע לילדיו לפתח את אותה זיקה חברתית, מודעות לאחר, לצרכיו של האדם אשר נמצא מולו. בנוסף, הוא מסייע לילד לפתח את ההבנה כי הוא לא חי בעולם לבד, אלא יש אנשים מלבדו, שהוא ביחד עימם כחלק ממערכת שלמה של התנהלות שבה אדם לוקח בחשבון את צרכיו של האחר, לומד לתת ולהיות נדיב כלפי מי שמולו.
מחקרים העוסקים בתחושת אושר של בני אדם שוב ושוב מוצאים כי אדם מאושר הוא אדם אשר חלק מהעשייה שלו באה לידי ביטוי בנתינה. רמות גבוהות יותר של תחושת אושר נצפות כאשר מדובר באדם העסוק בנתינה לא רק של כסף וחומר, אלא גם של זמן ועשייה מעצמו. הדבר מרחיב לב, מגדיל, משמח ומעלה את רמות האושר.
ילד אשר גדל עם הערך של נדיבות ונתינה גדל להיות אדם אשר קל ונעים לו יותר בחיים. התנאים שלו אינם צרים, הוא יכול גם וגם וגם. הוא מתמלא לא רק כאשר הוא מקבל וגם זה תנאי רחב. הוא חי בחברה ומתחבר אליה והחברה מקבלת אותו כי הוא תורם לה, כי הוא חלק ממנה, שותף שווה ערך.
הכותבת היא מדריכת הורים מטעם מכון אדלר