המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
בערב ליל הסדר, לפני כמה שנים, ירדתי במדרגות אל-חדר הספריה שלי, פתחתי את המחשב וכתבתי את השורה הראשונה בספר הלא-רפואי הראשון שלי. אחרי שלושים שנות כתיבה מקצועית כרופא עיניים ומומחה לגלאוקומה, עם יבול של דוקטורט שני, PhD בפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה – מדע הרעלים, חזרתי אל אהבה ישנה. באמתחתי היו גם שני ספרי לימוד ברשימת החובה של המתמתחים האמריקאים, עשרות מאמרים ומאות תקצירים ופוסטרים.

אני כותב מיום שאני זוכר את עצמי. שיא העונג היה ככתב ב"מעריב לנוער" בחברת כותבים כמו אבשלום קור, צחי הנגבי וסמדר שיר. שם החלה אהבתי לסוגת המותחנים. כתבתי סיפורי מתח בהמשכים, פרק לשבוע – "ז'ורז' סימנון לנוער". כנראה שנשארתי ילד בנשמתי. תמיד אהבתי להפחיד, להפתיע. עדיין קוסם לי עולם ספרי הבלשים, בו הטוב הוא טוב והרע בא על עונשו.
עוד במדור 60 פלוס:
2 צפייה בגלריה
ד"ר מוטי שריר
ד"ר מוטי שריר
ד"ר מוטי שריר מחפש סוף טוב
(באדיבות ד"ר מוטי שריר)

רופאים רבים בוחרים לכתוב

בתחילת השבוע של אותו ליל סדר גרתי עם משפחתי בלואיוויל, קנטאקי, בשומקום אמריקה, בהשתלמות בניתוחי גלאוקומה ובמחקר שהוליד את הדוקטורט הנוסף.
העיתונים ומסכי הטלוויזיה בקנטאקי היו גדושים בשידורים חיים על המצעד המתוכנן של הקו-קלוקס-קלאן להמשך השבוע במרכז העיר, ממש מול מכון העיניים שבו עבדתי. מעבר לחניה של המכון ראיתי טנדרים עם צמיגי ענק ומצנפות לבנות מחודדות. כמו בסרטים. המראה המבעית הוליד את "ארמדיל הכתמים", סיפור שתחילתו בלינץ' ביער וסיומו בנקמה מתוקה. עד היום אני מסוקרן מה גורם למישהו שקם בבוקר בצד השני של העולם לשנוא אותי למרות שלעולם לא ניפגש. "ארמדיל הכתמים" שלי הוא למיטב ידיעתי הספר היחיד בעברית על תולדות הקו-קלוקס-קלאן.
חזרתי לכתיבה בדרך 'הפוכה'. למדתי עוד באמריקה תסריטאות. אחרי שנולדו תסריטים הם שימשו אחר כך שלד לספרים. בדרך כלל זה הפוך, ספר מעובד לסרט.
יש לא מעט רופאים שגם כותבים צ'כוב, טשרניחובסקי, קונן דויל, רובין קוק (שני האחרונים רופאי עיניים כמוני). יש אינספור תיאוריות מדוע אחוז בולט מהרופאים נוכח בעולם היצירה. אולי אחרי שרואים כל כך הרבה סבל ומוות בעיניים חייבים מסלול הימלטות אל עולם אחר, כזה שבו דברים מסתדרים טוב יותר.

כותב על המציאות של חייו

"כתוב על מה שאתה מכיר," מלמדים בסדנאות לכתיבה יוצרת. אני מקיים את הכלל. אני כותב על העולם שאני מכיר מקרוב יותר משלושה עשורים: הסירנות, דלת האמבולנס הנפתחת לרווחה, המסדרונות שנראים כמו מסלולי המראה, חדרי המיון, עמודי העירוי, ריח הליזול. מעל כולם מרחפים החלוקים הלבנים. הייתי שם יותר מאשר בבית.
רובד נוסף שהכרתי הוא מעבדות המחקר, הסרכזות, בקבוקי התמיסות, ותככי חברות התרופות. עלילת הספר שלי לא מתרחשת כולה בבית החולים, אך תמיד יש קשר אל הבניין העגום שבו אין ליום וללילה כל משמעות.
גיבוריי הם רופאים או אחיות או סטודנטים לרפואה, אנשים נורמטיבים שהיה להם הכל בחיים ויום אחד הם מוצאים עצמם על-שפת תהום, השיגרה המלטפת נעלמה לבלי שוב, והם בסכנת חיים, ניצודים הן על-ידי המשטרה והן על-ידי מי שמבקש לחסל אותם לפני שיחשפו לעולם סוד אודות ניסוי רפואי שהפך לקטלני, ב"המבחנה ה-12", מסיבת סטודנטים לרפואה שהפכה לסיוט שרודף אותם שנים אחרי, ב"כבי את הנר" או בגידה בחברים מגן הילדים שהסתיימה בגופה תלויה בחמאם, "רצח בארבע עיניים".

"אני הורג רופאים"

אני הורג רופאים. אולי בכוונה, אולי לא. בגלל שהם שם, בלב התככים, היכן שכסף רב מדבר, גלאוקומה, קטרקטות וחברות התרופות. אני מכיר אותם, את ההליכה, הבעות הפנים, קורא אותם כספר פתוח. לכן קל לי לזרוק אותם מקומה שביעית, או להשאיר אותם בסימטה עם פיגיון בחזה.
המותחן הרפואי החדש שלי "רצח בארבע עיניים" בהוצאת מנדלי מוכר ספרים, השלישי בסדרה ירחיק אתכם למספר שעות ממציאות חיינו ההזויה, אלמלא הקורונה הייתי מציע את הספרים לטיסה או ליד הבריכה – פעולות שפויות שנגזלו מאיתנו בשנת 2020.
2 צפייה בגלריה
כריכת הספר החדש
כריכת הספר החדש
עטיפת הספר החדש של ד"ר שריר
(באדיבות ד"ר מוטי שריר)
אם מצב המילה העברית המודפסת היה גרוע עוד בטרם הקורונה, הרי שהמגפה נתנה עוד בעיטה במידרון הגסיסה.
פעם קראו לסופר לעמוד ליד השולחן בכניסה לסטימצקי או צומת ואף לחתום על עותקים בדוכן בכיכר רבין, כולל עבדכם הנאמן. חוששני שימים אלה חלפו עברו. ניזכר בהם באהבה ובכאב.
אך יש גם אור בדמות הרשתות החברתיות שתופסות מקום בולט יותר בקרב קוראי הספרים. אני חבר בכמה קבוצות כאלה וזהו תענוג גדול. בתור מי שאהב למשש ולהריח ספרים, איני מאמין שאני כותב זאת, אך אני מגלה את יתרונות הקינדל: גודל פונטים נשלט, משקל נוח, אחסון אינסופי ותאורה עצמית שלא מפריעה למי שישן או ישנה לצדך. ממליץ לכם לנסות. עבורי המעבר אל המאה הזו היה קל משחשבתי.
ואם אוהבי ספרי מתח אתם, אז ישנן תת-סוגות: מותחנים משפטיים, ריגול, רומנטיים, היסטוריים וגם ספרי מתח מעולם הרפואה. שם, בתת-סוגה האחרונה, למיטב ידיעתי הצנועה, אני כישראלי, נמצא לבד.

הספר "רצח בארבע עיניים" מוצע במהדורה דיגיטלית (48 ₪) או מודפסת (98 ₪ ) באתר ובספריית המתח מעולם הרפואה


המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"