(צילום: ירון ברנר)

"אין ברירה אלא להשתמש באמצעי כפייה בחיסון האוכלוסייה לקורונה": ב-ynet כבר דווח כי משרד הבריאות מנסה למצוא דרך לחייב את האזרחים בחיסון לקורונה, לכשיגיע לארץ. מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי אף התבטא בעניין ואמר: "לאדם מן היישוב יש אוטונומיה על גופו. לצערי, אני חושב שבגלל המגפה הזו צריך למצוא דרך להכריח אנשים להתחסן".
פרופ' דוד הד מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית שהתראיין בנושא לאולפן ynet, אומר: "כמובן שעדיף שהאוכלוסייה תתחסן מרצון, כי כפייה היא דבר רע מבחינה חברתית, אבל בחברות מסוימות שבהן אנשים כבר הודיעו שלא ירצו להתחסן מרצון. במקרה הזה אין ברירה אלא להשתמש באמצעי כפייה. כפייה היא מוצדקת במקרה הזה משום שחיסון הוא סוג של טובין ציבוריים, הוא משהו שהוא טוב לכל האוכלוסייה, ומי שאיננו משתתף בחיסון - פשוט מזיק ומסכן אנשים אחרים".
לדבריו של פרופ' הד, לא ניתן להצדיק כפייה פיזית, אך ייתכנו תמריצים שונים. "סוג של כפייה שאומר שאדם שלא יתחסן לא יוכל לשלוח את ילדיו לבית הספר או להגיע להופעות מסוימות המוניות, בהן משחקי כדורגל וקונצרטים, אם לא יראה אישור שהתחסן. זה סוג של כפייה. נכון שהיא לא כפייה פיזית, אבל היא תמריץ שלילי מאוד חריף, שיש הרבה אנשים שלא ששים להשתמש בו".
חברת פייזר האמריקנית בדרך להוציא חיסון נגד קורונהחברת פייזר האמריקנית בדרך להוציא חיסון נגד קורונה
תמריצים שליליים לחיסון: פגיעה בזכויות הפרט או הגנה על שלום הציבור?
(צילום: EPA)
קנסות, מסביר פרופ' הד, הם דרך יעילה והגיונית פחות. "קשה יותר לאכוף קנסות ואין שום צורך שאדם ישלם קנס ויסתובב אחר כך ברחוב וידביק אנשים אחרים. לכן עדיף לא לתת קנס, אבל לא לתת להיכנס למשחק כדורגל או קונצרט".
כדוגמה מביא פרופ' הד מודל שחל בגנים רבים בישראל, בו אי אפשר להכניס ילדים לגנים ללא הצגת פנקס חיסונים. "אם לא תהיה ברירה, אפשר להרחיב את המודל הזה לא רק לבתי ספר. שאלת המבוגרים לא התעוררה מעולם בחיסונים כמו חצבת ופוליו, עכשיו עם הקורונה מתעוררת שאלת התחסנות המבוגרים, וכאן צריך להוסיף אלמנטים נוספים. כמו שאדם לא נכנס היום למשרד ממשלתי בלי מסכה, כך אדם לא יכנס ללא הצגת הוכחה לחיסון.
"ייתכן שתמריצים חיוביים יספיקו, אבל אני חושב שבמקרה שלא, באופן עקרוני, יש הצדקה לחיסון. קורונה הוא מקרה מאוד מיוחד בו אדם שלא מחוסן מסכן את חייהם של אנשים אחרים. החוק הישראלי לא מסדיר את עניין החיסונים וגם שם לא דובר על מובן של כפייה אלא על תמריצים חיוביים. עכשיו המחוקק הישראלי ייאלץ להתמודד עם השאלה הזו, כי חיסון נגד קורונה זה לא חיסון נגד טטנוס, שאי אפשר לכפות על אדם, אבל מי שלא מחוסן לטטנוס מסכן רק את עצמו".

"פגיעה בזכויות יסוד ובחירויות הפרט"

עם ההכרזה של חברות פייזר ומודרנה על יעילות החיסונים שלהן, התקיימה ישיבה של הצוות לטיפול במגפות (צט"מ) של משרד הבריאות שאחראי על קידום מדיניות וגיבוש המלצות שונות בעת משבר הקורונה. בסיכום נכתב: "יש להכין תוכניות תמריצים נוהליים ומשפטיים לציבור שיתחסן (הקלות למיניהן – א"י) ולבחון חובת חיסון בחקיקה". מטרת המהלך היא להתגבר על החשש מפני התחסנות מצד חלקים משמעותיים בציבור. מדובר בחיסון ראשון מסוגו, וייתכן שרבים יעדיפו לא להתחסן או יהססו לעשות זאת עד התבהרות התמונה באשר להשלכות ולתופעות הלוואי.
חזי לויחזי לוי
פרופ' חזי לוי: "צריך למצוא דרך להכריח אנשים להתחסן"
(צילום: אלי מנדלבאום, אבי חי)
ההצעה של משרד הבריאות עשויה להיתקל בהתנגדות משפטית. "ברמה העקרונית, מדינת ישראל נמנעה עד היום מלחייב בחקיקה חיסונים כלשהם", אומר ד"ר עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשפט רפואי. "גם היום המדינה מאפשרת לאזרח לשמור על האוטונומיה שלו ולא להתחסן בחיסוני השגרה המומלצים במשרד הבריאות. נעשות הרבה פעולות הסברה באשר לחשיבות ההתחסנות במטרה לבסס את האמון בחיסונים שהמדינה מציעה וממליצה עליהם, ובמבחן התוצאה שיעור ההתחסנות כאן הוא מהגבוהים בעולם בחיסוני השגרה.

"יש בארץ היענות מאוד גבוהה, בצורה וולונטרית, לחיסוני השגרה. חיוב בחקיקה להתחסן, בניגוד לרצון הפרט, מהווה פגיעה אנושה בזכויות יסוד ובחירויות הפרט. כלי חקיקה לכפיית חיסונים גם איננו אפקטיבי. לא נראה אנשים שנקשרים על מנת שיקבלו חיסון, ולכן חוק מהסוג הזה הוא לא ישים. הדרך להגיע לכיסוי חיסוני גבוה היא באמצעות פעולות הסברה וביסוס האמון שבין הממשל לציבור".
השיח ההולך וגובר בנוגע לשאלת חובת חיסונים נכון, בשנים האחרונות, בעיקר בנוגע לחיסוני ילדים. סוגיה זו הופכת למאבק של ממש בשנים האחרונות, כאשר מצד אחד קיימים הורים ישראלים שדורשים לא להכניס למוסד חינוכי ילדים שלא חוסנו ומהצד השני הורים שמסרבים בתוקף לחסן את ילדיהם.
התפרצות מחלת החצבת לפני כשנתיים הציתה מחדש את הדיון, וכעת, נוכח התפשטות מגפת הקורונה והידיעה בדבר החיסון המתקרב, הוא עולה שנית. בישראל כיום אין חוק שמחייב בחיסונים, עם זאת במדינות רבות, ביניהן ארצות-הברית, קנדה, אוסטרליה, צ'כיה, גרמניה ושוודיה - קיימת חובה כזאת.
בארצות הברית, למשל, תוכנית החיסונים הלאומית נקבעת על ידי ועדה פדראלית ייעודית. על פי הנתונים, נכון לפברואר 2017, בכל חמישים המדינות בארצות-הברית וברובע של קולומביה ישנה חקיקה הקובעת חובת חיסון כתנאי להגעה לבתי ספר וגני ילדים ציבוריים.
במחקר שנערך בקולורדו, נמצא כי, בבתי ספר בהם הייתה התפרצות של חצבת, עמד שיעור הפטור ממתן חיסונים על 4.3% לעומת שיעור ממוצע של 1.5% בבתי הספר שלא חוו התפרצות כזו. בחקירה של התפרצות אחרת של חצבת נמצא, כי 11% מהחולים, נדבקו מילד שלא חוסן עקב מתן פטור
ב-46 מדינות וברובע של קולומביה חלה חובה זו גם בבתי ספר פרטיים. על פי חוקי המדינות בארה"ב ניתן לבקש פטור מחובת חיסון מסיבות רפואיות, דתיות ופילוסופיות. בפועל, ילד שלא חוסן ולא קיבל פטור מחיסון לא יכול להיכנס בשערי גן הילדים או בית הספר. ב-31 מדינות בארצות-הברית וברובע קולומביה ישנם חוקים שמגדירים מפורשות שבית ספר רשאי להרחיק ילדים שקיבלו פטור מחיסון במהלך התפרצות מחלה או אירוע חירום, ובחלק מהמדינות אף ניתן לכפות מתן חיסון.
בהתבסס על נתונים שדווחו מ-45 מדינות ומהרובע של קולומביה עולה כי שיעור הילדים בגני ילדים שהיו בעלי פטור מחיסון אחד לפחות במדינות שונות עמד על ממוצע של 2.2% (נע בין 0.1% במיסיסיפי ל-7.6% באורגון). השיעור של הפטורים מסיבות רפואיות היה כ-0.2% (ונע בין 0.1% בהוואי ועד 0.8% באלסקה), והשיעור של הפטורים מסיבות שאינן רפואיות עמד של ממוצע של כ-2% (ונע בין 0.1% בקליפורניה ו-7.5% באורגון).

כששיעור ההתחסנות באזור מסוים יורד - התחלואה עולה

מחקרים סביבתיים הראו כי באזורים בהם ירד שיעור ההתחסנות הייתה עלייה בשיעור התחלואה ממחלות שכנגדן מחסנים גם בקרב אוכלוסיית הילדים האחרים המתגוררים בסביבה, או לומדים באותם מוסדות חינוך. לדוגמה, במחקר שנערך בקולורדו, נמצא כי, בבתי ספר בהם הייתה התפרצות של חצבת, עמד שיעור הפטור ממתן חיסונים על 4.3% לעומת שיעור ממוצע של 1.5% בבתי הספר שלא חוו התפרצות כזו. בחקירה של התפרצות אחרת של חצבת נמצא, כי 11% מהחולים, נדבקו מילד שלא חוסן עקב מתן פטור.
גם סקירה של ההתפרצות האחרונה של החצבת בשנת 2008 הראתה, כי במוסדות רבים התפרצות המחלה החלה לאחר שילד שלא חוסן הוא זה שהדביק את חבריו ללימודים והחל את התפרצות המחלה בבית הספר.
חשוב לחזור ולהדגיש כי לא כל הילדים יכולים להתחסן ודווקא הילדים בעלי הסיכון הגבוה ביותר – אלו עם פגם במערכת החיסון - לא יכולים תמיד להגיב למתן חיסונים, ועל כן הדרך היחידה להגן עליהם היא על ידי שמירת שיעור התחסנות גבוה באוכלוסייה.
ב-2018 החלו חברי הכנסת לשעבר יואל חסון (קדימה והמחנה הציוני) ושולי מועלם (הבית היהודי), לקדם חוק שמטרתו מניעת מצב בו מתפשטת מחלה מסכנת חיים למרות קיומו של חיסון. בימים אלה, כך נראה, מתעורר שוב העניין בחוק זה. הפעם מובילה אותו חברת הכנסת טלי פלוסקוב מהליכוד. הצעת החקיקה, לעומת זאת, מתמקדת בעיקר בחיסונים לילדים עד גיל שנתיים.