בשיתוף העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית
החלום הכי גדול שלי היה להיות אמא. חלום שתמיד חשבתי שיהיה כל כך קל להגשים. סה"כ להתחתן ולהיכנס להריון. ואז הגיע הקוליטיס וטרף את כל הקלפים. הפך את החלום למלחמה בלתי פוסקת ולפחד כל כך עמוק שלא אצליח להגשים את החלום שלי.
חליתי ביוני 2017, לפני קצת יותר משלוש שנים, בגיל 27. ירדתי משמעותית במשקל. היו לי המון אפטות בפה. דיממתי מפי הטבעת ונורא התביישתי, כי הבן זוג שלי עבר לגור איתי ולא רציתי לספר לו. גם לא לאמא שלי.
רופאת המשפחה חשדה שאולי מדובר בטחורים. מעדן יוגורט שאכלתי בעבודה, הוביל לכאבי תופת, למיון דחוף ולאשפוז. אחרי בדיקות, ביניהן קולונוסקופיה, בלי לציין שמות, רופא הגסטרו המטפל שלי, סיפר לי בשיחה בת שעתיים שיש לי קוליטיס כיבית. הוא הסביר מה המשמעות של המחלה, מה הגורמים לה ומה הטיפולים האפשריים עבורי.
במשך שלוש שנים אין לי רגע מנוחה. חודשים רבים התנסיתי בכל הטיפולים הקיימים לקוליטיס. חלקם עזרו לזמן קצר. חלק לא עזרו כלל. ובכל הזמן הזה אני ממשיכה לסבול מכאבי בטן חזקים, משלשולים שלא פוסקים. קמה משינה באמצע הלילה ורצה לשירותים. בחלק מהמקרים לא מספיקה להגיע אליהם. מפתחת כאבים ודלקת במפרקים: בקרסוליים, באגן ובכפות ידיים ולא מצליחה אפילו לעלות מדרגות ולרדת.
בד בבד אני מורידה מזונות מהתפריט: מוצרי חלב, קטניות, ירקות כמו חצילים וקישואים שלא הרגישו לי טוב בבטן. לתקופה אני אוכלת רק מרק בשר, תקופה אחרת רק שייקים טבעיים, או מיצים שהמליצו לי.
בין התקף להתקף התחתנו בנובמבר 2018. ירח הדבש בקובה ובמקסיקו היה זוועה! הייתי מחוברת לשירותים. כל הטיול נע סביב תכנון השירותים הקרובים, מקור מים, בית חולים סמוך.
במקסיקו החום התחיל לעלות ולרדת. כשחזרנו הוא עלה ל-39 מעלות צלסיוס ולא ירד במשך חודש וחצי. בקולונוסקופיה ראו שיש לי, שוב, דלקת חריפה במעי. הפתרון, ככל הנראה, ניתוח לכריתה מלאה של המעי הגס. נוסעת לרופא עם בעלי ואבא שלי לשמוע מה משמעות הניתוח וכמובן מה ההשלכות. כל מה שזכור לי מאותה השיחה הוא: "הניתוח עלול לפגוע בפוריות ולכן הכניסה להריון תהיה קשה יותר ואולי תצטרכי טיפולי פוריות".
בשלב זה אני מבינה שהחלום מתרחק ממני והדיכאון מתחיל.
שבועיים לאחר מכן חזרתי לבד לרופא שלי. אמרתי שאני מוכנה להיכנס להריון בזמן התקף. העיקר להגשים את חלומי! תשובתו עדיין חרוטה עמוק בראשי ובנפשי: "אם תכנסי להריון בזמן התלקחות את תאבדי את המעי ואת העובר".
הנסיעה חזרה הביתה הייתה סיוט, התקשרתי לבעלי בבכי היסטרי תוך כדי נהיגה. איחלתי לעצמי לא להצליח לחזור הביתה. לא רציתי לחיות יותר! נכנסתי למיטה בבכי כואב ולא הסכמתי לדבר עם אף אחד.
עד היום נותרו על שמיכת הפוך כתמי איפור. הדיכאון היה כבד. המחשבה שהחלום שלי מתרחק ואולי אפילו לא יתגשם. הכאבים הפיזיים הקשים. הפחד מלאכזב את בעלי על כך שאני לא יכולה להביא ילדים. השאלות והמבטים מהסביבה שלא מבינה איך עברה כמעט שנה מהחתונה ואני לא בהריון.
למרות הכל לא הרמנו ידיים ונסענו שוב אבא, בעלי ואני לראות את הרופא שלי.
הרופא שלשמחתי מכיר אותי כל כך טוב, מבין אותי ויעשה הכל בשבילי, רק כדי שארגיש טוב, הוריד מהר את עניין הניתוח מהפרק והציע שנילחם לקבל תרופה שלא טופלתי בה.
לאחר שני טיפולים הצלחתי להגיע ממצב קשה מאוד לרמיסיה מלאה! בתוך שלושה חודשים נכנסתי להפוגה, והרופא אמר לי צאי לדרך. נכנסתי להריון מיד. ההריון היה מדהים. ליבי נולדה בזמן, במשקל תקין. וכל מה שהזהירו אותי מפניו לא קרה לי.
היום אני מתרגשת להגיד שהגשמתי את חלום חיי ובסוף יולי 2020 הפכתי לאמא!
חברים יקרים ובעיקר נשים אהובות שחולות בקוליטיס כיבית, אל תרימו ידיים. גם כשמגיעים לנקודה הכי חשוכה תמיד תוכלו למצוא את נקודת האור הקטנה שתרים אתכם למעלה. סבלנות ואמונה הם שם המשחק. רק ככה אפשר להצליח בענק!
הכותבת היא חולה בקוליטיס כיבית, מקיבוץ עין המפרץ
בשיתוף העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית
פורסם לראשונה: 08:49, 03.11.20
