שוב אנחנו נכנסים לסגר וצריך לחשוב איך לגרום לילדים לעבור את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר למרות הכול, אבל איך עושים את זה? "גם אם אתם מתוסכלים, כועסים ומלאי ביקורת על מקבלי ההחלטות, כשאתם נמצאים עם הילדים – נסו לשים את כל אלה בצד", מסבירה ד"ר הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספר "הורים טובים".
עוד היא מוסיפה, "מצאו את הדרכים להתייחס לסגר בצורה קלילה ככל האפשר. אפשר למסגר אותו כהרפתקה, כזמן משפחתי מיוחד שקיבלנו במתנה מהקורונה ומהמדינה, 'חופשת החורף' שתמיד חלמנו עליה, וגם - הזדמנות לעשות את כל הדברים שאנחנו אף פעם לא מספיקים לעשות".
איך מתקדמים עם זה בפועל?
"ערכו רשימה של כמה מהפעילויות שהייתם שמחים לעשות עם ילדיכם ולכו על זה. אל תכבידו על עצמכם בפעילויות מורכבות מדי או כאלה שאינכם נהנים לבצע כי הילדים מרגישים מיד כשדברים נעשים באופן מאולץ. כשאתם עושים משהו כיפי עם הילדים – מתגו אותו: 'בזכות חופשת הקורונה – אנחנו רואים יחד סרט בכל יום חמישי', 'אנחנו יוצאים להליכה משותפת בפארק', 'אנחנו מכינים בפעם הראשונה ממולאים', או כל מה שחיכיתם להזדמנות לעשות".
הזדמנות לעשות דברים יחד בלי לחץהזדמנות לעשות דברים יחד בלי לחץ
הזדמנות לעשות דברים יחד בלי לחץ
(צילום: shutterstock)

לחשוב מה כן

אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער, ממליצה לדבר עם הילדים על הדברים שהיו להם קשים בסגר הקודם, ולחשוב הפעם על פתרונות יצירתיים במסגרת המותר: "למשל אם לילד שלכם היה קשה לא לפגוש חברים, אפשר לחשוב על משבצת יומית של ספורט משותף ליד הבית, עם חבר אחד קבוע.
"אם לילדה שלכם היה קשה בלי חוג מחול, אפשר להזמין אותה ואת אחותה לרקוד איתכם יחד פעמיים בשבוע בימים קבועים עם מוזיקה בבית. אם הילדים שלכם מרגישים שהם בתוך הבית יותר מדי, החליטו על טיול יומי בחוץ.
"נסו למצוא פתרונות כדי שלילדים יהיה בכל יום נתון מענה על כל הצרכים החשובים: למשל פעילות גופנית, זמן משותף איתכם ההורים, טיול קצר בחוץ, למידה, מסכים ומנוחה. הכול במינונים נכונים, במידה ובמסגרת ההנחיות".
קרו עוד:
עוד היא מוסיפה: "הזכירו לילדים שהסגר זמני וחולף ושיגיעו בקרוב ימים עם יותר חופש פעולה ושגרה ברוכה. היו קשובים לילדים אם עולים אצלם אתגרים או קשיים, והיו ערניים לשינויים במצב הרוח, ברמת הפעילות, בתיאבון ובשינה".
"דברו עם הילדים על הדברים שהיו להם קשים בסגר הקודם, ותחשבו הפעם על פתרונות יצירתיים"

יומן זיכרונות

"במקום לחשוב על ההחמצה והאין, ברוח הפסיכולוגיה החיובית והמיינדפולנס, כדאי לחשוב על המקום שבו אנו נמצאים, מה כן קיבלנו ממנו", מסבירה הדס שמואל, מטפלת באמצעות מוזיקה (MA), מומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד).
"אחר כך לכתוב את המחשבות ביומן זיכרונות או כתמונה שיצלמו וישמרו או לכתוב על זה שיר. אפשר גם לערוך את תמונות השנה האחרונה כמתנת סיום ל-2020 וכן הלאה. כל דרך לעבד את התחושה מצד אחד ומצד שני לעגן אותה במסגרת של חוויה הקשורה לזמן ומקום שתחלוף על מנת להגביר את תחושת החיות הכה חיונית לשמירה על החוסן הנפשי".
ניידנייד
שיהיה מה לספר לנכדים
(צילום: shutterstock)

להפיג את השעמום

"יש תחושה שמיצינו וכבר עשינו כל מה שאפשר בסגרים הקודמים", אומרת ליאת קרן, מטפלת משפחתית מוסמכת, מייסדת מרכז "מתחברים" לכישורים חברתיים. "למרות זאת הציעו לילדים לראות בסגר הזה 'עליית שלב' כמו במשחק מחשב. עכשיו הם עולים ומתקדמים, אז ברור שזה מאתגר יותר, אך הם יכולים לצלוח גם אותו".
מה בכל זאת אפשר לעשות?
"אפשר להחליט על יום לפי נושא - זה יכול להיות צבע או מדינה, ואז כמובן ישפיע על הבחירות היומיות, כבר מבחירת הבגדים, פעילויות היצירה, הארוחות ואפילו בחירת המשחקים והספרים. זה מעודד מחשבה, יצירתיות, למידה והתמודדות עם שינויים שכל כך נחוצים לנו כדי לעבור את התקופה הזו.
"עוד רעיון שאפשר ליישם הוא לימוד שפה. יש היום כל מיני אפליקציות וקורסים דיגיטליים לבחור מהם וממש ללמוד שפה. זו יכולה להיות שפה מילולית, כמו ספרדית או סינית וזו יכולה להיות שפה עיצובית לעולם הפיזי או הדיגיטלי, לדוגמה לימוד עיצוב פנים, עיצוב אופנה, עיצוב בקנבה או ציור דיגיטלי. כל שפה שיבחרו ללמוד תישיעתן להם ערך. מעבר לפתרון מיידי להפגת השעמום, זה גם מרחיב את האפשרויות לתעסוקות נוספות ופיתוח העניין והיכולות בהווה ובעתיד".
(צילום: אורי דוידוביץ)

קרן ממליצה לעודד את הילדים ליזום משהו חברתי שניתן ליצור מהבית. "למשל להכין סרטון עם חברים, לפי נושא לבחירתם, שבו כל אחד שולח חלק ויחד הם עורכים אותו לשלם - סיפור, או שיר או אתגר נחמד שאפשר לעשות בבית.
"פרויקט חברתי מעודד מחשבה על החברים גם אם כרגע הם לא מתראים. הוא נותן סיבה ליצירת קשר ותכנון משותף המחזק, משמר ואף מקדם את הקשרים החברתיים שכה חסרים בתקופה זו בכלל ובימי הסגר בפרט. אם אין חברים המעוניינים לשתף פעולה או שהילד מתקשה עם יוזמה בכיוון זה, הוא יכול לחשוב ולתכנן פעילות משותפת ליום שאחרי הסגר, כששוב יוכלו להיפגש".
שמואל מציינת שאחד מהצרכים הבסיסיים של אנשים בכלל וילדים בפרט הוא לדעת שרואים אותם. "גם אם אנחנו חולקים מרחב משותף, הזמן הארוך שבו אנו נמצאים יחד למעשה עלול להיות 'מלכודת דבש', שבה נדמה שאנחנו רואים מספיק את הילדים, אך לא רואים אותם בהכרח באופן שבו הם צריכים שנראה אותם".
מה אפשר לעשות?
"להתחיל את כל השיחות מול הילד השמח/הכועס/העובר מהמחשב למקרר ב'ראיתי ש...', 'אתה נראה לי ...', כדי שייתן תחושת שיקוף והדהוד לקיום. בנוסף, אפשר באופן יזום לשחק בנראות על ידי הזמנה למשחק משותף שבו אחד עושה תנועה והשני חוזר עליה תוך דקה ולהפך.
"נראות יכולה להיות גם על ידי צפייה משותפת במשחק של המתבגר ודרכו עידוד לשאלות המעניקות לנוכחותו ולכוחותיו תוקף: 'איך בחרת את הדמות שלך?', 'אילו כוחות יש לה?', 'איך אתה שולט בכזאת מהירות?' וכעסהזדמנות רגע להתחבר ולא להיבהל מהמצב הקיים.
"כדאי גם להקדיש זמן משותף קבוע לכל ילד שיהיה נעים גם לכם: תוכנית טלוויזיה משותפת, משחק קופסה, בישול, גינון ובעצם כל מה שמשתלב ופוגש את הצרכים השונים של בני הבית, עם עדיפות לפעולה חזרתיות שגם כיף לצפות לה וגם הניסיון החוזר מאפשר הצלחה גדולה יותר בה".
תבחרו פעילות שגם אתם תתחברו אליהתבחרו פעילות שגם אתם תתחברו אליה
תבחרו פעילות שגם אתם תתחברו אליה
(צילום: shutterstock)

לא נורא אם מצטברים כלים בכיור

"נצלו את הסגר כדי לעשות דברים שאין זמן לעשות בשגרה הרגילה", אומרת גרתי. "צרו טקסים מיוחדים לימי הסגר כמו ספורט משפחתי כמה פעמים בשבוע, זמן יצירה, משחקי קופסה בערב, או כל דבר אחר שיכול להעצים את הילדים ואינו חלק מהשגרה הרגילה, כדי לתת להם תחושה של זמן כיפי ומיוחד".
"נוכל להקל על עצמנו את העומס הרב אם נלמד להיות סלחניים וידידותיים יותר כלפי עצמנו"
ולמרות כל היצירתיות, ד"ר כוכבי אומרת: "גם אם נמתג את הסגר כחוויה נחמדה, ונצליח להפוך את הלימון ללימונדה, בואו נודה שלא היינו בוחרים בו. עבודה מהבית או חל"ת, הילדים הגדולים לא הולכים לבית הספר, מגבלות תנועה, בלגן בבית, הרבה לחץ ואי-ודאות.
"נוכל להקל על עצמנו את העומס הרב אם נלמד להיות סלחניים וידידותיים יותר כלפי עצמנו. לא נורא אם מצטברים כלים בכיור, לא נורא אם שעות השינה של המתבגרים שלנו שוב משתבשות. מה אם הילדים עברו כל גבול וכעסתם עליהם יותר מדי? קורה. התנצלו בפניהם ובצעו תיקון. אפשר לומר - 'סליחה, לא התכוונתי לכעוס כל כך, אני פשוט עמוס וטרוד'.
"היכולת שלנו להתנצל בפני ילדינו לא הופכת אותנו לקטנים או חלשים בעיניהם. להפך, זהו מודל חשוב ביותר עבורם, מודל שבזכותו הם ילמדו לעשות זאת גם בעצמם, כשהם טועים או 'מאבדים את זה' לפעמים".
ומשהו אופטימי לסיום?
"בסגר הזה יש אור בקצה המנהרה, וזה עושה את כל ההבדל. שתפו את הילדים במבצע החיסונים הארצי, עקבו אחר מספר המתחסנים מדי יום, ספרו להם שהם 'עושים היסטוריה', ושהם עוד יספרו לילדים שלהם על ימי סוף הקורונה. בדקו מה שלום סבתא וסבא, האם הם כבר התחסנו, ודמיינו את הרגע שאפשר יהיה לחזור ולהתחבק בלי חשש. קל הרבה יותר להתמודד עם תקופות מאתגרות, כאשר יש סימנים שהן עומדות להסתיים".