עלייה בדיכאון וחרדה בצל הקורונה: חברות התרופות בארה"ב מדווחות על מחסור בחלק מהתרופות נוגדות הדיכאון, זאת אחרי סקר שנערך במדינה, שמצא עלייה בשכיחות הדיווחים על הסובלים מתסמיני דיכאון.
כבר בסוף השבוע האחרון התריע מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, על מחסור צפוי בתרופות נוגדות הדיכאון זולופט וסרטרלין. השבוע פורסמה גם סקירה שערכו חוקרי אוניברסיטת ג'ון הופקינס, בה נמצאה עלייה משמעותית בתחושות המצוקה והייאוש בקרב מבוגרים בארצות הברית.
מחסור בתרופות נוגדות הדיכאון מדווח גם באירופה: פייזר, יצרנית התרופה זולופט, הצליחה למלא את המלאי, אך מתריעה כי מחסור צפוי בחלק מהמינונים. על פי ה-FDA, צפוי מחסור בתרופה זו במינונים של 50 ו-100 מיליגרמים, שנמצאים כעת ב"היצע מוגבל".
על אותם מחסורים מדווחות גם החברות המייצרות את התרופה סרטרלין, שמתריעות כי אזל החומר הפעיל המשמש לייצור התרופה. בחברות העריכו כי המחסור יימשך כ-60 יום, וסבורים כי הביקוש הער נוצר בגלל מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי והחברתי. יצרנית התרופות לופין ציינה גם היא כי קיימת מחסור בחומר הפעיל, ועל עלייה בביקוש למוצר שצפוי להיות חסר במשך מספר חודשים.
לפי נתוני אקספרס סקריפט, ספק תוכניות הטבות המרשם בארצות הברית, קיים גידול של 21 אחוזים במספר המרשמים הנמסרים לטיפול בחרדות, דיכאון ונדודי שינה, בין אמצע חודש פברואר לאמצע מרץ. מהחברה נמסר כי העלייה הגיעה לשיאה ב-15 במרץ, מעט לאחר שארגון הבריאות העולמי הכריז על COVID-19 כמגפה.
דיכאוןדיכאון
אחוז המבוגרים הסובלים מדיכאון וחרדה בארה"ב: גדל ב-3 אחוזים
(צילום: shutterstock)
אתמול (רביעי) פורסם סקר בכתב העת של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, שמצא כי אחוז המבוגרים בארצות הברית המדווחים על חרדה, עצב ודיכאון, גדל פי 3 בהשוואה לשנתיים האחרונים.
הסקר, שכלל תשובות של 1,468 מבוגרים, מצא כי 13.6% דיווחו על מצוקה רגשית באפריל 2020, לעומת 3.9% שנסקרו בשנת 2018. העלייה בלטה בעיקר בקרב היספנים, מבוגרים מתחת לגיל 30 ואנשים במשקי בית עם הכנסה נמוכה.
"תופעת הדיכאון כפועל יוצא של מגפת הקורונה הגיונית מאוד", אומר ל-ynet ד"ר ירדן לוינסקי, יועץ פסיכיאטריה ראשי בשרותי בריאות כללית, "העולם כולו נמצא במצוקה, ולכן העלייה בפניות לקבלת טיפול קיימת, אם כי במידה פחותה אצלנו בישראל".
"אנשים רבים נמצאים במשבר וככל שהוא מתמשך, חלק יתפתחו גם תסמיני דיכאון וחרדה", מוסיף ד"ר לוינסקי, "מדובר בתופעה טבעית ונורמטיבית, אולם אם התסמינים יומיומיים, ומשבשים את התפקוד ואת איכות החיים, ונמשכים מעל לשבוע או שבועיים, הדבר מהווה אות סימן לפנייה לרופא המשפחה, לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים או לפסיכיאטרים לקבלת עזרה".