חדר הצנתורים של בית החולים בילינסון היה מלא עד אפס מקום. הימים הם אמנם ימי קורונה, אבל להליך המהפכני הזה אין שום קשר למגפה שמשגעת את העולם. ובכל זאת, הוא מעורר בעולם הרפואי סקרנות גדולה. מדובר בחיישן, מעין מחשב קטן, שמושתל בלב ומשדר ממנו בכל שנייה נתונים בזמן אמת. רק 21 איש בעולם עברו את ההליך פורץ הדרך הזה. אחד מהם הוא אלדר אבוטבול, בן 49 מנהריה. ליווינו אותו בימים שלפני הניתוח, היינו איתו בשעות המתוחות בחדר הניתוחים וגם בשעות שלאחר מכן.
עד שמצב הלב שלו הידרדר והגיע לאחוזי ספיקה בודדים — אלדר, איש עסקים והיי־טק, שנע על הקו ישראל־סין, בכלל לא ידע שבלב שלו טמונה פצצה מתקתקת ושהוא נמצא בסכנת חיים. אבל בן־רגע הוא הפך לסוג של שבר כלי. אלדר, שמחכה לתורו ברשימת ההמתנה להשתלות לב, ניסה להיאחז בכל תרופה חדשנית או פיתוח טכנולוגי שיציל את חייו.
"איך שהרופא דיבר איתי על המצאה של חיישן שמושתל בלב ובזמן אמת קורא את הנתונים ומעביר אותם למחשב שלו, ישר הסכמתי ללכת על זה. אמרתי לעצמי: אלדר, אם זה מה שיחזיק אותך בחיים אז אל תפחד. לך על זה כמו גדול. תראי אותי", הוא אומר במרירות, "1.87 מ', רזה, חסון. בראש שלי הייתי גבר־גבר, אז למה שאחשוד בכלל שמשהו בלב אצלי לא בסדר?".
ניתוח השתלת לבניתוח השתלת לב
רק 21 איש בעולם עברו את ההליך פורץ הדרך הזה
(צילום: עוז מועלם)

לא היה לי אוויר

לצבא הוא התגייס עם פרופיל 97, ואחרי שירות קרבי סיים לימודי כלכלה ופנה לתחום ההיי־טק. "עבדתי קשה ונהניתי מכל רגע. הגעתי לדרגת סמנכ"ל לפיתוח אישי וככה תיזזתי מפרויקט לפרויקט, כשאני יוצא מהבית בנהריה לפנות בוקר כשעוד חשוך בחוץ, נוסע בכל הארץ וחוזר הביתה מאוחר בלילה. עבדתי כמו מטורף ועל טורים גבוהים. נתתי בראש, הרווחתי מצוין והרגשתי הכי על הסוס".
בגיל 32 התחתן, שנה וחצי אחר כך התגרש וכעבור שלוש שנים הכיר את אשתו ואם ילדיו. "האמת היא שאף פעם לא עשיתי ממש ספורט וגם עישנתי חפיסה ליום. אבל הייתי רזה, הרגשתי בריא וחייתי על הרף הכי גבוה של האוטוסטרדה", הוא מתאר. לפני כשש שנים החליט אבוטבול על מהפך מקצועי. הוא הצטרף למשרד האדריכלים של אשתו והחל ללוות לסין אנשים שנמצאים בתהליך של בניית בית. "יצרתי שם קשרים והשגתי ללקוחות מחירים זולים. טסתי הלוך ושוב כמו מטורף", הוא מספר, "ברזולוציה של שלוש פעמים בחודש כשאני על אדרנלין גבוה ובסיפוק ענק. הרגשתי מלך".
עד לטיסה האחרונה, שממנה הכל בחיים שלו השתבש. "מ־100 אחוזי בריאות מצאתי את עצמי ב־100 אחוזי נכות. זה היה בטיסה האחרונה שלי לסין, ביולי 2016", מספר אלדר. "ירדתי מהמטוס ונסעתי למלון הקבוע שלי. בלילה כשנשכבתי במיטה הרגשתי מוזר, שאני אשכרה נחנק. פתאום לא היה לי אוויר. קמתי למיני־בר לקחת בקבוק מים והרגשתי כבדות מוזרה ולא מוכרת ברגליים".
בימים הבאים החריף מצבו הבריאותי. "היה לי קשה לדבר, בקושי הלכתי, לא יכולתי אפילו לצחצח שיניים, וכשבאתי לאכול הייתי צריך לנוח אחרי כל ביס. החולשה הייתה נוראה. אבל הייתי בן 45, בריא והכי פעיל, אז מי במקומי היה חושד שהלב נדפק לו?". טיסת הסיוט בחזרה לארץ הסתיימה בחדרו של רופא המשפחה שמיהר לפנות את אלדר לבית החולים באמבולנס של מד"א. "איך שהגעתי, מיד העבירו אותי למחלקה הקרדיולוגית, נבדקתי ואני זוכר את הפנים של הרופא שאמר לי בקול רועד, 'אלדר, תפוקת החדר השמאלי של הלב שלך על 10 אחוזים בלבד, אתה באי־ספיקת לב קשה. אם היית מגיע מחר, לא בטוח שהיית מגיע בחיים". הוא עבר מיד צנתור והשתלת דפיברילטור, מכשיר שנותן שוקים חשמליים ונועד לחולים בסיכון גבוה להפרעות בקצב הלב.
אלדר השתחרר לביתו לחיים שלא הכיר. "מאלדר הגבר שטס ועובד ונהנה מהחיים נהייתי הכי סמרטוט. חלש ברמות שאי אפשר בכלל לתאר על בחור צעיר שצריך לבלוע 1,300 כדורים בחודש. פעולות הכי דרדלה לא הצלחתי לעשות - לא להתלבש בכוחות עצמי, לא להתקלח, על לשרוך נעליים בכלל לא היה מה לדבר, וכשכבר הצלחתי איכשהו להיגרר לגינה, איזה להשקות אותה ואיזה נעליים. היו תקופות שבקצב של פעמיים בשבוע עברתי דום לב, צנחתי בלי הכרה על הרצפה ורק מכות החשמל שקיבלתי מהדפיברילטור החזירו אותי לחיים".
אלדר אבוטבולאלדר אבוטבול
אלדר אבוטבול. "אני 1.87 מ', רזה, בראש שלי הייתי גבר־גבר. למה שאחשוד שמשהו בלב לא בסדר?".
(צילום: גיל נחושתן)

כל הלב על הענן

אז מהו למעשה אותו חיישן חדשני? "מדובר במחשב זעיר (ראו בצילום) שמושתל אצל חולים הסובלים מאי־ספיקת לב ומשפר את הטיפול התרופתי בהם", אומרים המפתחים מחברת הסטארט־אפ הישראלית "וקטוריוס". החיישן, v-lap בשמו המדעי, נראה כסליל זעיר ללא סוללה והוא מושתל באמצעות צנתור על המחיצה שבין העליות השמאלית והימנית של הלב. המושתל חוגר פעם ביום או בשבוע, על פי מצבו, חגורה ייעודית. הוא לוחץ למשך דקה על כפתור שממוקם עליה, וכך עוברת אנרגיה לחיישן וממנו מועברים הנתונים שאסף לענן ואל מערכת ניהול החולים במחשב האישי של הרופא המטפל.
ההשתלה הייתה מותחת עצבים עבור אלדר, בני משפחתו והרופאים. אחרי שהוא הורדם החל הצנתור. בחדר הבקרה נכחו רופאים סקרנים מתחום הלב וההרדמה שהגיעו לצפות בהליך הנדיר וגם נציגים של חברת וקטוריוס. על הניתוח ניצח פרופ' רן קורנובסקי, מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי בילינסון וראש החוג לקרדיולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב. הצעד הראשון של פרופ' קורנובסקי היה להחדיר את הצנתר דרך המפשעה. אחרי שהתקדם ופילס דרך בין העליות, שיחרר את החיישן שהולבש על הצנתר, ובאמצעות צג הטלוויזיה שמולו וידא את מיקומו המדויק.
החיישן המהפכניהחיישן המהפכני
רק נראה פשוט. החיישן המהפכני
(צילום: עוז מועלם)
אבל במהלך השעתיים, עד שהניתוח הוכתר בהצלחה, אפשר היה לחתוך את המתח בסכין. החשש מתגובת הלב של המטופל והדריכות ניכרו היטב על פניהם של קורנובסקי ואנשי צוותו. גם סוגיית ההרדמה לחולה לב מסוגו מסוכנת ולא פשוטה. בסיום ההליך ניתן היה בקלות לשמוע מכל עבר את אנחות הרווחה וההקלה. "החיישן הזה הוא פורץ דרך", מסביר קורנובסקי.
"מדובר במכשיר סופר־מתקדם שנמצא עדיין בשלבי ניסוי. זה כלי אבחוני יוצא דופן שמספק בזמן אמת נתונים מתוך הלב ולא על הלב - וההבדל גדול. אבל חשוב לציין שלא מדובר בכלי טיפולי אלא בפיתוח אבחנתי. לאור הנתונים שהוא משדר ניתן יהיה למקסם את הטיפול התרופתי בחולים. בשלושת החודשים הראשונים אחרי ההשתלה הרופאים מתעלמים מהשידור שהוא מעביר, ורק אחר כך משווים אם מדידת הלחץ אכן מאפשרת להשתמש בנתונים ולגזור מהם טיפול למושתל". עד כה נוסה ההליך על שבעה ישראלים ועוד 14 חולים בעולם במדינות כמו בריטניה, איטליה וגרמניה.
אורן גולדשטייןאורן גולדשטיין
מנכ"ל וקטוריוס, אורן גולדשטיין
(צילום: וקטוריוס טכנולוגיות רפואיות)
חברת הסטארט־אפ הישראלית וקטוריוס הוקמה ב־2011. אחרי שאספו 35 מיליון דולר התחילו בחברה בפיתוח הניסיוני של החיישן, שעדיין אינו מאושר לשימוש נרחב. "אנחנו הראשונים, ולפי שעה גם היחידים בעולם, שבזמן אמת יודעים לספק נתונים מתוך הלב, שזה המדד המדויק ביותר", אומר מנכ"ל החברה, אורן גולדשטיין. "הפיתוח שלנו מגשים את החזון של רפואה מותאמת אישית על ידי מעקב רופא ללא קשר למקום הימצאותו של החולה".
בסיום הניתוח, כשהוא עדיין מורדם, הועבר אלדר ליחידה לטיפול נמרץ לב בבילינסון, לצורך ניטור והשגחה, וכבר בשעות הערב דיברנו איתו. "זה לא ייאמן כל הדבר הזה", הוא סיפר. "לפני כמה שעות נגעו בלב החולה שלי, החדירו אליו מחשב זעיר - והנה אני מדבר ומרגיש רגיל. מחר אני כבר בבית".