בשיתוף אונקוטסט
לפני שנה וחצי, במהלך אימון ריצה, רן מורנו (61) משהם התחיל להרגיש קושי בנשימה. "חוויתי גם תחושה דומה לסחרחורת קלה, משהו שמזכיר חרדה ולחץ", נזכר רן. "באותם ימים התאמנתי באופן אינטנסיבי כחלק מקבוצת ריצה והייתי בכושר טוב מאד, ועל כן הופעה של קשיי הנשימה הדליקו אצלי נורה אדומה שמשהו לא בסדר אצלי". התסמינים המשונים שחווה רן לא הרפו ממנו ואף החלו להחמיר. "נאלצתי להפסיק להתאמן לחלוטין, וכעבור זמן קצר גם ירדתי לעבודה בחצי משרה", הוא משחזר, "פשוט לא יכולתי להישאר יותר בעבודה".
ערב אחד, לאחר מספר שבועות בהם רן סבל מקשיי נשימה הוא הבחין בנפיחות וסימפטום חריג על רגלו הימנית. "שמתי לב שהופיעו מעין פסים אורכיים בחלק הפנימי של הרגל", הוא מספר, "זה נראה כמו שטפי דם ארוכים ותהייתי אם יש קשר בין התופעה הזו לבין קשיי הנשימה". למחרת בבוקר הנפיחות והפסים נעלמו אבל רן ניגש לבדיקה אצל רופא המשפחה שהפנה אותו לבדיקת אולטרה-סאונד, בה נמצאו ממצאים חריגים עם חשד לפקקת ורידים.
"פעילות הלב הייתה תקינה אבל עדיין היה לי קשה, וסבלתי מאוד", הוא מעיד. עם קבלת תוצאות האולטרסאונד חזר רן לרופא המשפחה וזה הפנה אותו לבדיקת סי.טי. "אז הבנתי שיש פה כנראה סיפור רציני", הוא מספר.
בסי.טי התגלו שני ממצאים מדאיגים: תסחיף ריאתי ועדויות ראשונות להימצאות גושים בריאות. "בהתחלה הממצאים היו בגדר חשד ולכן באותו השלב, עדיין לא סיפרו לי מה המשמעות של הגושים בריאות", מספר רן, "התאשפזתי בבית החולים והומלץ לי לבצע בדיקת ברונכוסקופיה – בדיקה שמאפשרת לראות את דרכי הנשימה ולהוציא חלקים מהגידולים – על מנת לברר האם הגידולים בריאות הם שפירים או סרטניים".
לאחר שהגיעו התוצאות, רן אובחן עם סרטן ריאה גרורתי ומתקדם בשלב 4. "מעולם לא עישנתי, זו הייתה הפתעה גמורה מבחינתי. הבשורה נפלה עלי כרעם ביום בהיר", מעיד רן. "הרופאים הסבירו לי שהסרטן גורם לדם להיות צמיגי יותר וזו ככל הנראה הסיבה שנוצרה פקקת שגרמה לתסחיף הריאתי".
רן מספר כי התקשה לקבל את הבשורה הקשה. "הרופא אמר לי את הדברים בצורה ישירה וברורה – בשלב הזה של המחלה אין אפשרות ריפוי והטיפול מתמקד בהארכת החיים ככל שניתן. הייתי אמביוולנטי: מצד אחד השתדלתי לשמור על אופטימיות ותקווה, ומצד שני סבלתי מדיכאון קל", הוא מספר, "כשאמרו לי שהמחלה לא דוהרת, ומתפשטת יחסית לאט, ידעתי שיש עוד סיכוי לעשות משהו".
רן החליט לנהל בעצמו את המחלה ולעשות הכול על מנת לוודא שהוא מקבל את הטיפול הטוב ביותר שעשוי להציל את חייו. "רציתי לקבל חוות דעת נוספת מלפחות שני רופאים אונקולוגיים בנוסף לאונקולוגית שאבחנה אותי, ולשמוע מהם על האפשרויות העומדות בפניי", מספר רן. "אחד הדברים שסייעו לי בתהליך, היה הבחירה להיפתח ולספר לסביבה הקרובה", הוא מוסיף, "כולם היו בהלם אבל מייד הציעו עזרה וכתף תומכת"
אחד מהרופאים האונקולוגיים איתם התייעץ רן סיפר לו על הבדיקה הגנומית "גארדנט 360" של חברת אונקוטסט, במהלכה מבצעים בדיקת דם פשוטה שנשלחת למעבדות בארה''ב. הבדיקה מרצפת 74 גנים רלוונטיים להתפתחות הסרטן מתוך מטרה למצוא מוטציות גנטיות שיש להן טיפול מאושר על ידי רשויות הבריאות הגדולות בעולם. "הרופא הסביר לי שזו בדיקת דם פשוטה ומכיוון שהבדיקה לא דורשת פרוצדורה מורכבת או פולשנית – הסכמתי" הבדיקה של רן נשלחה למעבדות בארצות הברית ולאחר שבועיים של המתנה, הגיעו התוצאות.
"הרופא הסביר לי שבבדיקה התגלה ביטוי למוטציה בשםHER2 ושלמרבה המזל קיימים טיפולים שהוכיחו יעילות רבה במקרים דומים", מעיד רן. במקביל הוא החליט לבצע מספר בדיקות גנומיות דומות, כחלק מהאסטרטגיה אותה אימץ. "כל התוצאות הראו אותו דבר – בדיוק כמו בבדיקת גארדנט – מוטציה בגן HER2". המהירות בה התקבלו תוצאת הבדיקה הפתיעה את רן. "שלבי האבחון והבירור הם השלבים הכי מותחים והכי קשים אצל חולי סרטן. העובדה שהתוצאות הגיעו מהר מאד יחסית לתוצאות הביופסיה שנלקחת מהרקמה אפשרה לי ולשלושה אונקולוגים משלושה בתי חולים לבצע הערכת מצב בזמן אמת ולהתחיל טיפול בשלב מוקדם", מספר רן.
לאחר קבלת התוצאות, רן קיבל המלצה לטיפול ביולוגי המותאם למוטציה שהתגלתה בבדיקת ''גארדנט'' של אונקוטסט. אך למרות זאת, הוא ביקש לקבל חוות דעת מרופאים נוספים על מנת להיות בטוח שזה הטיפול הנכון והטוב ביותר עבורו. "שלושת הרופאים שהייתי אצלם המליצו על אותו הטיפול שמותאם למוטציה שנמצאה בבדיקה. זה נתן לי ביטחון יוצא דופן ולכן התחלתי בטיפול", הוא מספר. רן מעיד שתוך פחות מיממה מאז החל ליטול את התרופה הוא חש בהטבה במצבו. "הסחרחורת והשיעול פסקו, והיה שיפור ניכר בנשימה".
כיום, לאחר מספר חודשי טיפול, מחלתו של רן נחשבת 'יציבה' ובבדיקות הסי.טי והפט סי-טי האחרונות שביצע, ניתן לראות זאת בבירור. "כל הגושים שהיו בריאות נעלמו לחלוטין, אפילו הגרורות בבלוטת התריס אינן קיימות עוד", מעיד רן. "אומנם עוד לא חזרתי לשגרה מלאה ולקבוצת הריצה שלי, אבל אני מקווה שעוד אעשה זאת. היה לי מזל גדול שביצעתי את הבדיקה (שתוצאותיה אומתו לאחר מכן גם בביופסיה שבוצעה) מפני שהיא אפשרה לי למצוא טיפול ממוקד ומוכוון מטרה למחלה שלי".
בשיתוף אונקוטסט
