כשנולדתי בסוף שנות ה-70, אמי הייתה בת כמעט 39 ואבא שלי בן 44. אמנם הייתי בת זקונים אבל בסביבה שבה גדלתי אני זוכרת רק עוד ילד אחד שהוריו הגיעו לגיל העמידה בעודנו בבית הספר היסודי. כל השאר היו צעירים לפחות בעשור.
היום לקראת גיל 40 ומעלה תמצאו הרבה משפחות, זוגות או אמהות שרק נולד להם ילד ראשון, ועם אפשרויות הפיריון שנפתחו בזכות הרפואה, גיל הילודה נמתח ונמתח. אז איך ההרגשה להביא ילד לעולם כשכולם מסביב כבר סיכמו את שלב הבקבוקים והחיתולים?

"בגיל 40 שמעתי את השעון מתקתק"

את השם נירה דמתי (47) מכירים היטב במסדרונות אולפני הטלוויזיה. דמתי, עד לא מזמן מפיקה בכירה החתומה על שלל תוכניות ורצועות, והיום בעלת עסק עצמאי לעיצוב והום סטיילינג, היא אמא של לביא בן השנתיים. בגיל 27 סיימה קשר זוגי של כמעט עשור והשנים שאחרי הפרידה הוקדשו לקריירה אינטנסיבית.
"בתוך ההגשמה העצמית זוגיות הפכה למחוייבות מעכבת, ולא רציתי בזה", היא מספרת. "ביום הולדת 40 זה היכה בי, ופתאום שמעתי את השעון הביולוגי שתקתק. התחלתי בבדיקות, הרופא אמר לי שאני פוריה אבל הזהיר לגבי סיכויי הכניסה להיריון בגיל הזה. חשבתי שייקח לי כמה ניסיונות ואפילו פינטזתי על שני ילדים, אבל בפועל זה לקח ארבע שנים, אחרי 20 ניסיונות, ושתי הפלות בדרך".
נירה ובנה. "הייתה לי כבר מחשבה להרים ידיים"נירה ובנה. "הייתה לי כבר מחשבה להרים ידיים"
נירה ובנה. "הייתה לי כבר מחשבה להרים ידיים"
(צילום: אלבום פרטי)
זה קרה בניסיון האחרון שהציבה לעצמה, כשהיא כמעט בת 45, ממנו נולד בנה היחיד. "הייתה לי כבר מחשבה להרים ידיים, שאולי זה לא יקרה ושאשאר לבד בלי ילדים. לקח לי עד חודש חמישי לספר, רק אחרי שכל תוצאות הבדיקות הגיעו. שמחתי, אבל גם הבנתי שאחרי הדרך רצופת הגיהנום הזה, אני לא אעשה זאת שוב".
איך הגיל שלך משפיע לדעתך על טיב ההורות שלך?
"חווית הלידה הייתה מעל המצופה ומכאן נכנסתי לאופוריה, מבחינתי העולם היה ורוד. להביא לעולם ילד בגיל מאוחר הופך אותך לאדם מכיל יותר. הפרופורציות משתנות לעומת הנוכחות שלו בחיים שלי".
"למרות שמוות יכול לפגוש אותנו בכל רגע נתון, ותקופת הקורונה רק מחזקת את ההבנה הזו, אני מקווה שאספיק לראות נכדים ולהיות סבתא"
לא קשה לרוץ אחריו?
"פחות בהרבה ממה שחשבתי. אני לא מחוברת לגיל שלי ומסתובבת עם הורים צעירים ממני בעשור ויותר. אני לא יכולה להתכחש שפיזית הגוף בוגד בך לפעמים ויותר קשה, על אחת כמה וכמה כשעושה את זה לבד, אבל הבגרות הרגשית והבשלות מחפים על זה. אני משתטה איתו ברמות הכי מצחיקות ברחוב.
מה הפחד הכי גדול?
"חברים לא אוהבים שאני אומרת את זה אבל מבחינת מספרית עברתי את אמצע החיים ולא נשאר עוד הרבה. למרות שמוות יכול לפגוש אותנו בכל רגע נתון, ותקופת הקורונה רק מחזקת את ההבנה הזו, אני מקווה שאספיק לראות נכדים ולהיות סבתא.
"מצד אחד המחשבות של מה יהיה בעתיד נמצאות בחלק האחורי של הראש, מצד שני אני הולכת עם המוטו של לחיות את העכשיו. למדתי שהחיים קצרים מדי ואני רוצה להתעסק בחצי הכוס המלאה, ומזכירה לעצמי שקיבלתי מתנה".

לא רואה בגיל מכשול

א', אמא יחידנית, ילדה לפני שנתיים את בתה הבכורה כשהייתה בת 52, מתרומה דואלית של ביצית וזרע. הדרך שלה להורות הייתה רצופה מכשולים וכללה טיפולים, הפלות ולידה שקטה, עד שזכתה ללדת לראשונה באמצע חודש שביעי בניתוח קיסרי חירום בעקבות זיהום.
היא מעדיפה להתראיין בעילום שם, כי התגובות להחלטה הזו לא תמיד היו תומכות ומפרגנות. "הבוסית שלי רמזה לי שזה מאוד אנוכי להביא ילד בגילי, אבל זה לא מעניין אותי. ניסיתי להביא עוד ילד אחד עם העובר האחרון שהיה לי, והניסיון לא צלח. אני בדילמות אם להמשיך, כי אפשר רק עד גיל 54", היא משתפת.
הטענה שזה אנוכי היא כשמתייחסים לתוחלת החיים המוגבלת.
"אם בראש מעייניך שהילד יהיה מאושר ושיהיה לו טוב, איפה האנוכיות? נניח זוג שהתחתן והוא בשנות ה-20 המאוחרות בחייו, מישהו מבטיח שהוא יגדל את הילדים שלו עד הסוף? אני מודה שפיזית זה יותר מסוכן לגוף להיות בהיריון, צריך יותר השגחה ויותר משאבים כלכליים. הדבר היחיד שזה מחייב אותי יותר זה להקפיד על הבריאות, אחרת זו חוסר אחריות".
קראו עוד:
עוד היא מוסיפה: "אני לא רואה בגיל מכשול. סביר להניח שהחברה כן וגיל 54 נראה מהצד מבוגר מדי. רוב חברות הילדות שלי כבר סבתות, כי אני באה מרקע דתי-מסורתי. פעם מישהי אמרה לי 'איזה כיף לילדים שלך שהם יוצאים לבלות ואת שומרת להם על הילדה'. אמרתי, 'לא, זאת הבת שלי', וקלטתי שכמה שאני חושבת שאני נראת צעירה כנראה בכל זאת אני נראת סבתא. אני בטוחה שהיום אני אמא יותר טובה ממה שיכולתי להיות בגיל 25, כי בשלב הזה של החיים, הילדה שלי במרכז ולא אני".

"מסתכלת עליה ולא מאמינה שהיא שלי"

לפעמים ההורות המאוחרת מגיעה בעקבות תשוקה לילד נוסף, שמתממשת רק בשלב מתקדם של החיים. מיכל רביד מתל אביב, מנהלת פיתוח עסקי בקרן הון סיכון, ילדה בגיל 45 את בתה אדריאנה, כיום בת שנה, אחות לעומר בן ה-12 מנישואיה הראשונים.
במשך שנתיים היא ניסתה להיכנס להיריון, יחד עם אביה של אדריאנה, חוותה ארבע הפלות, כשהאחרונה הייתה בשבוע ה-16 והותירה אותה שבורה נפשית וגופנית. "שלא ימכרו לכם לוקשים. בגיל הזה, אין מה לעשות, זה קשה, האיכות היא לא אותו הדבר", היא אומרת. "חייבים להקשיב לגוף, אם בכלל אפשר לשאת את התהליך".
"מבחינתי מישהו למעלה ראה את הסבל והעבודה הקשה, והחליט ללטף לי את הראש. שום דבר לא מובן לי מאליו"
במהלך בדיקה אבחנתית שקבעה אצל רופא היא גילתה להפתעתה כי היא שוב בהיריון ספונטני. "זה היה ההיריון הכי סודי על פני כדור הארץ. להורים שלי סיפרתי בחודש רביעי, הסביבה ראתה בחודש שישי. כל כך פחדתי לאבד את זה שלא דיברתי על זה. עשיתי כל בדיקה ושקשקתי".
איזו אמא פגשת הפעם, בשונה מהילד הראשון?
"זה כל כך שונה. יש לי סבלנות אין קץ לשיר ולשחק, מה שהיה לי פחות מבעבר. הנקתי עד גיל חצי שנה ומשכתי את הזמן איתה בבית. אני לא נלחצת כמעט מכלום. אין חרדות, זה אושר אחר. עם הילד הראשון החוויה הייתה יותר מפחידה, הייתי צריכה יותר את אמא שלי ליד. פה אני כל כך עצמאית בשטח ונהנית איתה. מבחינתי מישהו למעלה ראה את הסבל והעבודה הקשה והחליט ללטף לי את הראש. אני מסתכלת עליה ולא מאמינה שהיא שלי, שום דבר לא מובן לי מאליו".
 מיכל רביד מיכל רביד
מיכל רביד
(צילום: אלבום פרטי)
יש משהו שהיית עושה אחרת?
"אם תחושת הבטן שלך אומרת שהרופא לא מתאים לך - תתקדמי, יש הרבה אחרים. קשה לעבור את זה עם מישהו שלא מתאים לך. דבר שני הקשיבי לגוף שלך. אני ידעתי שזה יקרה לי בסוף, אבל אם הגוף שלך נחלש ואת לא סוחבת, יש מספיק אופציות היום כמו תרומת ביצית, או פונדקאות. אל תתביישי בזה שאת הולכת לטיפולים לנסות להביא ילד, קבלי תמיכה מחברים קרובים. אני לא עשיתי את זה, התביישתי בכל הפלה וזאת טעות.
איך את מסתדרת עם האמהות בגן?
"מישהי שאלה אותי בת כמה אני ועניתי, והיא אמרה לי 'סחתיין עליך'. אמרתי 'לא, סחתיין על כולנו'. אני לגמרי זקנת השבט, ואני גאה בזה. אני האנומליה בסטטיסטיקה אז למה לא להיות גאה בזה?"

"קרה לי הנס הכי גדול שיכול להיות"

גם לאיילת גדון (48), מנהלת תיקי לקוחות בחברת מידע עסקי מתל אביב, קרה נס סטטיסטי, וההיריון התגלה כשחשבה שהגיע הזמן להיפרד בעצב מהרעיון של משפחה מורחבת.
גדון, אמא לתמרה (15.5) ואווה (3), נכנסה להיריון טבעי בגיל 44 אבל הוא לא התפתח. שלושה חודשים אחרי, גילתה למרבה התדהמה שהיא בהיריון חדש ותקין. "זה מאלוהים, כי זה מטורף, כאילו מישהו סידר את זה כי הסיכוי הוא כל כך נמוך", היא מספרת.
"הרגשתי באותו רגע שזה הדבר הכי גדול שיש, אבל גם מאוד פחדתי, כי הגדולה הייתה בת 12. זה לעוף אחורה למקום שאתה מכיר ויודע כמה הוא קשה. את מתקרבת ל-50, רואה במראה איך הגוף והפנים משתנים, פחות מהפן שאין לי כוח לקום ולרוץ, יותר משהו מנטלי שרואה את עצמך כמי שאמורה כבר לעשות דברים אחרים".
 "מרגישים שזכינו בלוטו" "מרגישים שזכינו בלוטו"
"מרגישים שזכינו בלוטו"
(צילום: אלבום פרטי)
איך זה משפיע על הזוגיות ובכלל על הבית?
"זה הכניס הרבה חום כי פתאום יש גור קטן ונוצרים הרבה רגשות חיוביים, אבל השנתיים-שלוש הראשונות באופן אוטומטי כוללות גם הרבה מתחים ותסכולים, כי כל הזמן נמצאים סביב התחזוק והטיפול בילד קטן.
"אני מבינה שקרה לי הנס הכי גדול שיכול להיות. אנחנו מאוהבים ביצור המתוק הזה ומרגישים שזכינו בלוטו. האמהות הזו יותר מתאימה לי, אני יותר זורמת, נינוחה ועם פחות רגשות אשמה. עדיין, מי שיכולה, כדאי לעשות ילדים מוקדם יותר, כי יש שלבים טבעיים של החיים, ובגיל הזה אמורים כבר להיות פנויים מחדש לעצמכם".

"עדיף להתחיל מוקדם"

"אחרי גיל 40 הפוריות יורדת בצורה דרמטית. כמעט כל שנה משתווה לחמש שנים, ולכן ההמלצה מגיל זה ללכת ישר להפריה חוץ גופית", מסביר פרופ' יעקב אשכנזי, מחלוצי השיטה בארץ ורופא בכיר בתחום הפוריות והפריה חוץ גופית באסותא.
"שיעורי ההיריון למחזור טיפולי יהיו עד כ-15% ואילו בגיל 44 סיכוי הכניסה להיריון מטיפולי הפריה הוא בין 2-3%, ובכניסה באופן טבעי הסיכויים אפסיים. זה כאמור אפשרי וקורה, אבל כרוך בסיכונים גבוהים יותר לתחלואה בסוכרת היריון ויתר לחץ דם".
מה ההמלצה שלך?
"אם אפשר להיכנס להיריון בגיל יותר מוקדם, לעשות זאת. אישה שאיננה בזוגיות או ללא ילדים ועוברת את גיל 35, כדאי לשקול בצורה רצינית שימור פוריות והקפאת ביציות כרזרבה. ככל שתקדמנה לעשות זאת, אפילו לפני, איכות הביציות תהיה גבוהה יותר. בגילים המאוחרים מאוד, ההמלצה הגורפת היא להשתמש בתרומת ביציות שגילן הוא הקובע, ובכך ממקסמים את הסיכויים. להיות אמא זו זכות יסוד בסיסית, ואנחנו ברפואה שואפים להגשים זאת".