המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
'משבר הקורונה' – מושג שהפך שם נרדף לתיאור המצב שלנו פה, בארץ וגם בעולם ומקפל בתוכו לא רק את הלך הרוח הבריאותי שהשתבש עלינו, אלא גם את ההיבטים הכלכליים, החברתיים, הנפשיים והרגשיים שהוא הביא איתו.
כמו בכל משבר, אנחנו כיחידים וכחברה עוברים תהליך מורכב; אחרי העיכול וההפנמה של הסיטואציה, אנחנו מתחילים לחוש דברים בגופנו ובנפשנו וברוב המקרים לא יודעים כיצד להכיל ולהתמודד עם ים התחושות שגואה ומציף את הכל.
עוד במדור 60 פלוס:
פעילות גופניתפעילות גופנית
בני הגיל השלישי - בסיכון אבל לא רק
(צילום: shutterstock)

למפות בכדי להתמודד עם מגפה

"לכל אוכלוסייה מאפיינים הייחודים לה, צרכים, משאבים, חוזקות ומגבלות", מסבירה קרן ציון, פסיכותרפיסטית מקהילת "סמבאדי".
"כנהוג בעתות משבר אנו מתבקשים בראש ובראשונה לקיים תהליכי מיפוי, ללמוד על הצרכים השונים העולים, ועל רמת הסיכון המאפיינת את הקבוצה שאליה אנחנו משתייכים. בתהליך אנו מבקשים לשרטט מעגלי פגיעות ראשונים ושניוניים ולאבחן כל פלח בהתאם לצרכיו ומשאביו הייחודים תוך הגדרת הפלחים בשמם".
"מיפוי זה הוא הכרחי וחשוב במיוחד לנוכח התפרצותה של מחלה כה חמקמקה ואימתנית. וכך באופן טבעי וכמעט מבלי משים אותה החלוקה אשר הייתה לעזרנו בתהליך המיפוי עלולה להשפיע על התפיסה האישית, החברתית ומכאן גם על התנהגותנו הלכה למעשה".

לזכור: בני הגיל השלישי לא רק בסיכון

כיום לאחר מספר חודשים שבהם וירוס הקורונה מעיב על שגרת חיינו באופן מהותי, אנו מזהים בנקלה את הגדרת הקבוצות השונות; הקטגוריה 'אוכלוסייה בסיכון' תזוהה באופן כמעט מיידי עם בני הגיל השלישי. דיווחים יומיומיים באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות מתארים אובדן, חולי, תחושת בדידות ונטישה מהארץ והעולם, ולצערנו הפכו לחלק משגרת היום-יום שלנו כאן.
"כולנו חשופים לקולות ולמראות הללו, אנו עדים לאירועים כואבים, לאסונות משפחתיים ולכאבם של מי שאנו מכנים 'אוכלוסייה בסיכון', אולם עלינו לזכור ולהזכיר כי אוכלוסיית בני הגיל השלישי היא גם אוכלוסייה פעילה, עשירה במשאבים, בעשייה חברתית, נתינה יצירה ויצירתיות ועלינו להנכיח גם את כוחה ככזו!", ממשיכה קרן ציון ומסבירה "עלינו לנוע בין הקבוצה והפרט לסירוגין, להבחין באדם, בפרטי, בסיפור האישי-משפחתי השונה, לוודא כי אנו מטפחים קשרים אישיים ורואים את האדם באשר הוא: השכן, בעל העסק, הסב, ההורה, החבר - הם אינם רק 'אדם בסיכון' המשתייך ל'קבוצה בסיכון' הוא גם בן-אנוש בעל עבר עשיר הכולל חוויות רבות ומגוונות, תרומה לקהילתו, כוחות ומשאבים הראויים להתייחסות באופן מכבד, מעצים ומוקיר".

כל קבוצה מורכבת מיחידים

"אותה אוכלוסייה המכונה לעיתים ביובש "בני הגיל השלישי" חוו והתגברו על מלחמות, על תהליכי הגירה, הסתגלו לשינויים טכנולוגיים וחברתיים רבים", ממשיכה ציון "לפיכך הכינוי 'אוכלוסייה בסיכון' מבטא נקודת התייחסות הממעיטה מערכם ואינה מנכיחה את הכוחות הרגשיים והעוצמות הנפשיות הטמונות בכל אחד ואחד מהם כפרטים".
"עלינו לתמוך ולעודד, לפעול למען טיפוח תחושת החוסן האישי, לתת מקום למאמציהם המתמשכים בתהליך ההתמודדות עם המשבר הנוכחי על שלל התפתחויותיו".
תחושת בדידות בעקבות המצבתחושת בדידות בעקבות המצב
תחושת בדידות בעקבות המצב
(צילום: shutterstock)

לשמור על תחושת הערך האישי

שגרת החיים שהשתנה לבלי היכר אינה באה לידי ביטוי רק בדברים החדשים שאליהם נאלצנו להסתגל ולהרגלים החדשים שנאלצו לאמץ, אלא גם באה לידי ביטוי בכל הדברים שעליהם נאלצנו לוותר. "הבדידות שעליה כולם מדברים אינה נובעת רק מהנתק הכפוי שלנו מהחברים ומבני המשפחה", מסבירה אביבה חיים, עובדת סוציאלית MSW מטפלת רגשית בתחום הגיל השלישי מקהילת "סמבאדי", "אלא גם מהוויתור החד והכמעט מיידי מאורחות החיים והשגרה הקודמת שלנו, של אותה "מציאות אחרת" שכבר חודשים אינה איתנו".
"ספורט, מסעדות, הצגות, טיול בשכונה, יציאה לקניות ומפגש במועדון החברים בוטלו כמעט לחלוטין, ועולה התחושה שהעולם שייך לצעירים בעוד הקשישים נשארו מאחור".
"תחושה קשה זו מובילה לאימוץ רגשות שליליים כמו ירידת ערך". היא מסבירה "ההיעדרות מהזירה המרכזית בחיי הילדים והעזרה עם הנכדים, ההסתייעות המסיבית יותר בילדים ובשירותי המטפלת עלתה פלאים והסכנה שבתלות היא זו שמייצרת את תחושת הדכדוך, התחושה שפרשנו מהעולם, תחושה שאנחנו לא מועילים ולא נחשבים".

7 המלצות להתמודדות עם רגשות שליליים

על מנת לשמר את תחושת הערך המאוד חשובה עבורנו כבני אדם, בייחוד בגיל זה, ריכזה חיים פעולות פשוטות וחשובות שיעזרו.
1: ראשית מומלץ - להזכיר לעצמנו ולזכור שמדובר במצב זמני!
2: לנסות להנות מהחופש שאליו "נקלענו" ושלעיתים בשגרה רגילה אנחנו משוועים אליו; החופש מעזרה לילדים, החופש מחובות יומיומיות כמו התנדבות, וכדומה.
3: לזכור להיות עוגן לילדים ולנכדים ודווקא לסייע להם בתמיכה רגשית במצב זה. נתינה היא גם קבלה.
גם אם לעיתים זה לא נראה כך, הורים הם משמעותיים לילדיהם, הפיכתנו כגורם תומך, יחזק גם את תחושת הערך שלנו.
4: אמצו כלב! אם אתם מסוגלים לצאת לסיבובים קצרים מחוץ לבית, אמצו כלב שייאלץ אתכם לצאת מספר פעמים ביום. החום והאהבה הם בונוס נפלא.
5: אפשרו לילדים להגיע כשאפשר תוך שמירה על כללי הריחוק וההיגיינה. מהחלון או מהמרפסת, בחדר המדרגות או בחצר החיצונית של הבניין – בסופו של דבר המפגשים האלו ייחרטו בזיכרון של כולנו כחוויות יוצאות דופן.
6: לא בושה לפנות לעזרה רגשית, לשיחות. אני באופן אישי מלווה קשישים בימים האלה ועושה עימם שיחות טיפוליות בביתם בתדירות ובסטינג קבוע. תוך שמירה על כללי הריחוק וההגיינה. אפשר גם בזום.
7: המנעו מקניות ברשת ומבזבוזים מיותרים בכדי להפיג את השעמום.

צפו בראיון עם ד"ר הלה הדס מנכ"לית "אנוש" שאומרת "הבדידות לא מבדילה בגיל"
(צילום: נדב אבס)


המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"