מאז שאני זוכר את עצמי, אני שונא חיסונים ובדיקות דם. מגיל 16 אני נמנע מבדיקות דם וממחטים עד כמה שניתן. כשנאלצתי בכל זאת להחדיר מחט לזרוע, כמעט תמיד הייתי על סף עילפון, צפצופים באוזניים, שכיבה על ספסל בחוץ – כל הסיפור. כסטודנט למדתי על ההפרעה הרלוונטית, וספר הלימוד לא הותיר ספק: מתברר שסבלתי מפוביית דם ומחטים.
אנשים רבים סובלים מהפוביה הזו. הם באמת רבים, ובאמת סובלים: בין 5% ל-10% מדווחים על פחד משמעותי מדם. כלומר, בישראל יש מאות אלפים שהסבל שלהם רב ומתבטא בפחד מזריקות, מבדיקות דם, ולפעמים גם מעצם הדיבור על הנושא. כנראה יש לא מעט אנשים, שגם קריאת השורות האלה, שהמילה "דם" מופיעה בהן שוב ושוב, גורמת להם להרגיש קצת חולשה. הפחד הזה גורם, כמעט כמו כל פחד, להימנעות. מחקר אחד מצא שכ-15% מהאנשים נמנעים מחיסון נגד שפעת בגלל פוביה ממחטים.
אנשים שסובלים מהפוביה הזאת ממעטים ללכת לרופאים, דוחים בדיקות, וכמובן דוחים חיסונים. תאמינו לי, אני יודע. עד שהייתי בן 24 כמעט שלא עשיתי בדיקות דם. לא הייתי צריך, אבל גם אילו הייתי צריך, הייתי מוצא דרכים לומר, "לא צריך". כיום, עם המגפה שמשתוללת בעולם, ועם החיסון שכבר זמין, פוביה פשוטה כזאת יכולה להוות סכנת חיים. ועוד נתון חשוב: ככל שאנשים יותר צעירים, כך הם נוטים יותר לפחד מדם וממחטים. כלומר, זה מתחיל להיות יותר ויותר חשוב עכשיו, כשגיל המתחסנים יורד.
2 צפייה בגלריה
ככל שאנשים יותר צעירים, כך הם נוטים יותר לפחד מדם וממחטים
ככל שאנשים יותר צעירים, כך הם נוטים יותר לפחד מדם וממחטים
ככל שאנשים יותר צעירים, כך הם נוטים יותר לפחד מדם וממחטים
(צילום: shutterstock)
בניגוד למה שאולי אפשר לצפות, האבחון העצמי שלי היה חוויה חיובית. כי בשונה מכל מיני הפרעות אחרות שעליהן למדנו באותה שנה באוניברסיטה, בהפרעה שלי ניתן היה לטפל בקלות. כותבי ספר הלימוד תיארו טכניקה פשוטה, ואמרו שהיא ממש תרופה. אני לא מגזים. לא אשכח את הביטוי באנגלית: virtual cure. איך תרופה מונעת מבן אדם להתעלף מרוב פחד? ואיך היא כל כך פשוטה ליישום?
כדי להבין את התרופה, צריך להבין קצת על המחלה. בעיקר חשוב להבין שזאת פוביה לא רגילה, גם בתוך עולם החרדות. לא רגילה, ובמובן מסוים הפוכה. כי מה אומרים לאנשים בחרדה? "תנשום, תירגע, שב בשקט, קח אוויר, תרפה". אלה עצות טובות לרוב הפרעות החרדה. ברובן המתח עולה, וזה מה שלא נעים בהן. בשפה מקצועית, המערכת הסימפתטית מופעלת, ולחץ הדם עולה. אם האדם הקדמון נבהל, זה הגיוני. אם מתקרב אליך אריה, כדאי שתעלה את הדופק. הדם צריך ללכת לשרירים, שירוצו או יטפסו על עץ או משהו. אבל מה לעשות שתלמיד שלחוץ מבחינה לא צריך לרוץ לשום מקום? לכן, חשוב שיירגע ויפסיק להתנהג כמו אדם קדמון. כי אין אריה. הוא באמת צריך לנשום ולהרפות.
אנשים שסובלים מהפוביה הזאת ממעטים ללכת לרופאים, דוחים בדיקות, וכמובן דוחים חיסונים. תאמינו לי, אני יודע. עד גיל 24 כמעט שלא עשיתי בדיקות דם. כיום, עם המגפה שמשתוללת בעולם, ועם החיסון שכבר זמין, פוביה פשוטה כזאת יכולה להוות סכנת חיים
פוביית דם היא הפוכה. בפוביית דם, אחרי עלייה זמנית בלחץ הדם (כמו בכל החרדות) יש צניחה. גם כאן משל האדם הקדמון מקל על ההבנה: אם יורד לך דם בכמויות של אדם קדמון, אולי כדאי שלחץ הדם יירד, וקצב השפריץ יואט. ואולי כדאי שתפסיק להסתובב ולאיים על הטורף, ותעמיד פני מת. כלומר, אולי כדאי להתעלף.
בדרך כלל אנשים פוחדים להתעלף, אבל אין להם סיבה. התעלפות נובעת מירידה בלחץ הדם. היא אמצעי להוריד את הראש מהר כדי להזרים אליו דם. במקרה של פוביית דם, לחץ הדם באמת צונח. לכן, בלי טיפול נכון, אנשים שסובלים מפוביית דם באמת עלולים להתעלף. והם עושים את זה, בכמויות: שני שלישים מהסובלים מפוביית דם, וכמחצית מהסובלים מפוביית מחטים, מדווחים על התעלפות בעקבות בדיקת דם.
אז מה כן צריך לעשות? מהי אותה תרופה שכתבו עליה בספר הלימוד? צריך להיכנס ללחץ חיובי: מתח מושרה. על האדם ללמוד להפעיל את השרירים האחרים, בכתף השנייה (לא זו המתחסנת) ובזרועות. כשתרגיש שפניך מתחממות, תדע שהצלחת. צריך ללמוד להחזיק את המתח הזה, להעלות את הדופק באופן מלאכותי. כדאי לתרגל כמה פעמים לפני החיסון. אם עושים זאת נכון, לא מתעלפים וגם לא מתקרבים לכך.
2 צפייה בגלריה
מתן חיסון קורונה
מתן חיסון קורונה
אם מבצעים את התרגיל נכון, לא מתעלפים
(צילום: קובי קואנקס)
לי היה מקרה קל יחסית של פוביית דם ומחטים. לכן, עבורי, אותה פסקה בספר באמת הייתה תרופה. עד היום אני לא מת על בדיקות דם ועל חיסונים, אבל התחסנתי נגד קורונה, אפילו פעמיים. ייתכן שגם לכם, או למישהו שאתם מכירים, יש פוביית דם קלה, והטיפ הזה יאפשר חיסון, ואולי אפילו יציל מקורונה, או לפחות מבידוד. אבל אם לא, זה הזמן ללכת לטיפול קצר בנושא. מספר פגישות עם איש מקצוע שמכיר את הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי לפוביה הזו, ייתן עוד כמה כלים, וסיכוי סביר שהדבר הזה יהיה מאחוריכם.
הכותב הוא פסיכולוג קליני בכיר ומנהל סניף פתח תקווה של רשת ת.ל.ם