בגיל שבו רוב הילדים עסוקים במשחקים, רן גרנות, כיום בן 30, כבר נאלץ ללמוד להזריק אינסולין. הוא היה בן חמש וחצי כשאובחן בסוכרת מסוג 1 (type 1 diabetes), אחרי כמה שבועות של תסמינים שבזמנו לא היו ברורים להוריו: "הקאות, צמא מוגבר - הייתי קם באמצע הלילה לשתות חמש-שש פעמים - ושתן מרובה. כל הדברים שהיום נראים קלאסיים מאוד לאבחון של סוכרת לא היו ברורים אז", סיפר בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות".
האבחנה הגיעה רק אחרי שמצבו הידרדר והוא הובהל למרכז הרפואי וולפסון עם חמצת סוכרתית (diabetic ketoacidosis), מצב מסכן חיים. "זה היה חוסר אונים. לא הבנת מה בדיוק קורה, אבל ידעת שחייך הולכים להשתנות ושהשליטה כבר לא בידיים שלך, גם בדברים בסיסיים כמו לאכול או לצאת מהבית".
גלריה
"כל הדברים שהיום נראים קלאסיים מאוד לאבחון של סוכרת לא היו ברורים אז". רן גרנות
(צילום: מוטי קמחי)
גרנות הצליח לשמור על שגרת ילדות פעילה. "'מורכב' זו המילה המושלמת לתאר את ההתמודדות. בבית הספר לא הרגשתי שזה מקשה עליי חברתית, ואפילו ידעתי לנצל את המחלה לטובתי. הייתי מוצא את עצמי יושב בחדר המורים ושותה תה עם מלא סוכר", סיפר בחיוך. "מצד שני, מגיל שש אני משחק כדורסל, וזה מורכב מאוד כשאתה מחובר לאינסולין. פתאום הסוכר גבוה ואתה משחק פחות טוב, או שפתאום יש 'היפו' (היפוגליקמיה, רמת סוכר נמוכה מדי בדם) ואתה צריך לצאת ולשתות טרופית. אתה יכול לקום בבוקר במצב טוב, ובאותו ערב לצרוח לכרית למה יש לי את המחלה הזאת ולמה דווקא אני".
רן גרנות: פתאום הסוכר גבוה ואתה משחק פחות טוב, או שפתאום יש 'היפו' ואתה צריך לצאת ולשתות טרופית. אתה יכול לקום בבוקר במצב טוב, ובאותו ערב לצרוח לכרית למה יש לי את המחלה הזאת ולמה דווקא אני
הרצון לחיות חיים מלאים לצד המחלה ליווה אותו גם בגיל 18. "אני בן לסגן אלוף במילואים ששירת בצבא 30 שנה, אז מבחינתי להתגייס ולתרום למדינה זה היה הכול". אחרי מסע מייגע של אישורים קיבל אור ירוק, ושירת שלוש שנים במגוון תפקידים, בין השאר כתומך לחימה בסיירת מטכ"ל. "הסוכרת לא הייתה בעיה, חוץ מפעילויות ארוכות בשטח. כמה פעמים הייתי צריך להקפיץ את ההורים לצפון או לדרום כדי שיביאו לי אינסולין, כי האינסולין התקלקל".
כולם אוכלים, והוא מחכה
היום גרנות נשוי, אב לשניים וממקימי סטארט-אפ בתחום הסייבר. אחד האתגרים הקשים, לדבריו, הוא אובדן הספונטניות. "כילד הייתי יושב במסעדה עם חברים ורואה את כולם אוכלים, בזמן שאני הייתי צריך לחכות כי הסוכר שלי היה גבוה. הספונטניות נעלמת, ואלה רגעים מתסכלים".
בשנים האחרונות הוא מתנדב באגודה לסוכרת סוג 1 ומשמש נשיא מחנה הקיץ שהיא מקיימת לילדים. "בגיל 10 הגעתי לראשונה למחנה, וזה היה רגע ששינה את חיי. פתאום הבנתי שיש עוד סוכרתיים בעולם".
לפי דוח המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, שנתוניו מתפרסמים לראשונה ב-ynet, גרנות הוא אחד מ-708,553 בני אדם מגיל שנתיים ומעלה החיים עם סוכרת בישראל, נכון ל-2024 - 7.5% מהאוכלוסייה.
השיעור עולה באופן ניכר עם הגיל: 1.3% בלבד בקרב בני 44-18, 12.4% בקרב בני 64-45, 33.4% - אחד מכל שלושה - בקרב בני 84-65, ו-35.3% בקרב בני 85 ומעלה. בקרב גברים השיעור גבוה מעט יותר (7.9%) מאשר בקרב נשים (7.2%).
גבוה מאירופה, נמוך מארה"ב
בהשוואה בינלאומית, שיעור הסוכרת בישראל בקרב בני 79-20 עמד ב-2024 על 10.1% - גבוה מהממוצע באירופה (8%), מאוסטרליה (7.4%) ומקנדה (7.7%), אך נמוך מסין (11.9%), מארה"ב (13.7%) וממצרים השכנה (22.4%).
ד"ר מורן בלייכפלד-מגנאזי צילום: רונן טופרברג"השמנה וסוכרת הן מהאתגרים הבריאותיים המשמעותיים ביותר בעולם", אמרה ד"ר מורן בלייכפלד-מגנאזי, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות. לדבריה, העלייה בתחלואה קשורה לשינויים בסביבת המזון ובאורח החיים. "המזון היום הרבה יותר זמין והרבה יותר מעובד, ולפי מחקרים 50% מהקלוריות מגיעות ממזון מעובד. הוא גם משווק באגרסיביות וזול יותר. במקביל אנחנו חיים בקצב מהיר, יושבים יותר, יש פחות זמן לבשל, ויש עומס נפשי וכלכלי".
חלק משמעותי מהתחלואה, ובפרט סוכרת מסוג 2 (type 2 diabetes) והשמנה, ניתן למניעה, הדגישה. "אנחנו רוצים להחזיר את האוכל האמיתי לצלחת - ירקות, פירות, קטניות". לדבריה, המאבק מחייב שילוב של שינוי סביבת המזון, חינוך לתזונה בריאה וחיזוק המענים במערכת הבריאות.
ד"ר מורן בלייכפלד-מגנאזי: המזון היום הרבה יותר מעובד, ולפי מחקרים 50% מהקלוריות מגיעות ממזון מעובד. הוא גם משווק באגרסיביות וזול יותר. במקביל אנחנו חיים בקצב מהיר, יושבים יותר, יש פחות זמן לבשל, ויש עומס נפשי וכלכלי
אחד הממצאים הבולטים בדוח הוא הקשר למצב החברתי-כלכלי. בקרב בני 64-55 במעמד הנמוך עמד שיעור הסוכרת על 25.7%, יותר מפי שניים מבני גילם במעמד הגבוה (11.3%). בקרב בני 75 ומעלה: 44.6% במעמד הנמוך, לעומת 34.2% בגבוה.
בחברה הערבית המצב חמור יותר
גם בין קבוצות האוכלוסייה נרשמו פערים. בגילי 54-45 עמד השיעור בחברה הערבית על 12.7%, יותר מפי שניים מהשיעור באוכלוסייה היהודית (6%), ובקרב בני 75 ומעלה - 52.4% לעומת 38.5%. בכל קבוצות הגיל השיעורים בקרב ערבים שאינם בדואים ובקרב בדואים גבוהים מאלה של יהודים, חרדים ושאינם חרדים.
הדוח מצא שגם השיפור באיזון המחלה בשנים האחרונות אינו אחיד. ב-2024 היו מאוזנים 64% מחולי הסוכרת בני 54-45 בקרב יהודים שאינם חרדים ו-63.1% בקרב חרדים, לעומת 55.4% בקרב ערבים שאינם בדואים ו-45% בלבד בקרב בדואים. גם במעמד החברתי-כלכלי הנמוך שיעור החולים הלא מאוזנים גבוה יותר.
"המחלה שכיחה יותר באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה במצב חברתי-כלכלי נמוך, ובקבוצות האלה היא גם פחות מאוזנת. חוסר האיזון הזה נקשר לשיעור גבוה של סיבוכי המחלה", אמרה פרופ' ליטל קינן-בוקר, מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות. לדבריה, יש להמשיך לפתח תוכניות התערבות ממוקדות לאוכלוסיות בסיכון, "במטרה לצמצם את שיעור הסיבוכים הקשים ואת נטל התחלואה האישי והציבורי".
מגוון הטיפולים לסוכרת התרחב בשנים האחרונות. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לדברי ד"ר בלייכפלד-מגנאזי, הפערים קשורים בין היתר ליכולת לרכוש מזון בריא ולנגישות למידע תזונתי. בעקבות זאת הוקמו מרפאות להשמנה בחברה הערבית, פורסמו מבחני תמיכה לקופות החולים לקידום מענים מותאמים, ונבנו תכנים בהתאמה תרבותית - למשל קורס שמע טלפוני בנושאי תזונה לחברה החרדית, שאינו מחייב גישה לאינטרנט.
המשרד פועל גם במקומות שבהם אנשים אוכלים מדי יום. "אנחנו עובדים בימים אלה עם המכינות הקדם-צבאיות. יצרנו סטנדרט של תזונה בריאה בקייטרינג בצהריים, וגם הקנינו מיומנויות של בישול וקניות, כי בערב החניכים מבשלים לעצמם - וראינו שינוי מדהים", סיפרה. "גם בישיבות החרדיות עשינו התערבויות וראינו שינוי".
אי אפשר לרפא, אפשר לאזן
"סוכרת היא מחלה שמאופיינת ברמות סוכר גבוהות בדם", הסביר פרופ' רועי אלדור, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). בסוכרת מסוג 1, שכונתה בעבר "סוכרת נעורים", מערכת החיסון תוקפת את התאים בלבלב שמייצרים אינסולין - ההורמון שמאפשר לסוכר להיכנס לתאי הגוף. בסוכרת מסוג 2, הנפוצה יותר והקשורה במקרים רבים לעודף משקל ולהשמנה, הלבלב עדיין מייצר אינסולין, אבל רקמות הגוף אינן מגיבות אליו כראוי.
ד"ר רועי אלדורצילום: בית חולים איכילובהסכנה טמונה בנזקים שמצטברים לאורך השנים, בעיקר כשהמחלה אינה מאוזנת. "סוכרת עלולה להאיץ התפתחות של טרשת עורקים ולפגוע בכלי דם ובאיברים שונים, בהם המוח, הלב, הכליות, העיניים ומערכת העצבים", אמר פרופ' אלדור. היא גם מעלה את הסיכון להתקפי לב, לאירועים מוחיים ולקטיעות גפיים. "ברגע שהמחלה מופיעה אנחנו לא יודעים לרפא אותה, אבל בהחלט ניתן לאזן אותה. אם מטפלים ברמות הסוכר, בשומני הדם ובגורמי הסיכון האחרים, אנחנו יכולים לדחות, למנוע או להפחית בצורה משמעותית את הסיבוכים".
בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול. "בסוכרת מסוג 2 אפשר לטפל כיום באנשים עם טרום סוכרת והשמנה או עודף משקל באמצעות התרופות החדשות, וכך למנוע את הופעת המחלה אצל חלקם או לדחות אותה בשנים רבות", אמר.
"התותחים הכבדים" כבר בהתחלה
לדבריו, הטיפול כבר אינו מתמקד רק בהורדת הסוכר, אלא גם בהגנה על איברי הגוף. "היום אנחנו מדברים על תרופות שממש משנות את מהלך המחלה. יש למשל תרופות ממשפחת SGLT2 (כמו ג'רדיאנס ופורסיגה) שיכולות גם להאט את ההתקדמות של מחלת כליות סוכרתית, בלי קשר להורדת הסוכר בדם. השאיפה שלנו היא לאבחן את המחלה מוקדם מאוד ומיד להעניק למטופל טיפול תרופתי משמעותי, לצד שינוי באורח החיים ופעילות גופנית - לבוא עם כל 'התותחים הכבדים' כבר בהתחלה, וכך לקנות לו עשרות שנים". גם בסוכרת מסוג 1, הוסיף, אפשר כיום במקרים מסוימים להתערב בתרופות חדישות עוד לפני שהמחלה מתפרצת.
במשרד הבריאות שמים דגש על מניעה באמצעות תזונה, ואילו פרופ' אלדור מדגיש זווית אחרת. לדעתו, התפיסה שלפיה השמנה וסוכרת הן תוצאה של בחירות אישיות או "כישלון" של המטופל אינה משקפת את המורכבות הביולוגית של המחלות. "זה קצת כמו צבע עור או גובה, אין לנו כל כך שליטה על זה. אדם לא בוחר אם לחלות במחלת ההשמנה או בסוכרת. המחלות האלה מופיעות בגלל שילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים, שאת רובם איננו מבינים עדיין".
לדבריו, עדיין לא ברור אילו תוכניות חינוך והתערבויות בקהילה מסוגלות לחולל שינוי אמיתי ברמת האוכלוסייה. מחקרים שבחנו פעילות גופנית ושינוי תזונתי בלבד הראו, כך אמר, ירידה בסיכון לסוכרת, אך לא הפחתה בסיבוכים במעקב ארוך שנים - ואילו שילוב של טיפול תרופתי ושינוי באורח החיים הצליח במחקרים גם למנוע סוכרת וגם להפחית סיבוכים רבים שלה ושל ההשמנה.
הגל הראשון של הצונאמי
לצד תרופות רבות לסוכרת מסוג 2 ולהשמנה שנמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים, גם בסוכרת מסוג 1 נבחנים טיפולים שעשויים לשנות את ההתמודדות עם המחלה באופן דרמטי. אחד המבטיחים שבהם הוא טיפול תאי: השתלת תאים שמייצרים אינסולין, לצד פיתוח דרכים להגן עליהם מפני מערכת החיסון. "המטרה היא לאפשר לאותם חולים לייצר אינסולין בגוף, ולבטל בעתיד את הצורך בזריקות", הסביר פרופ' אלדור.
לשינוי באורח החיים יש ערך ממשי במניעת סוכרת וגם בהפחתת סיבוכים רבים של המחלה ושל ההשמנה
(צילום: Shutterstock)
אלא שהמחיר הגבוה של תרופות חדשות עלול להגביל את הנגישות אליהן. התרופות הפופולריות לטיפול בהשמנה, למשל, עולות מאות שקלים לחודש. "המחירים בתחילת הדרך הם מחסום רציני. כרופא וכמטפל זה כואב", אמר פרופ' אלדור. עם זאת, לדבריו, "יש אור בקצה המנהרה. המחירים צפויים לרדת עם השנים. אנחנו נמצאים בגל הראשון של הצונאמי בתחום הטיפול במחלת ההשמנה, וכבר הוכנס לסל התרופות תכשיר ראשון לטיפול במחלת ההשמנה ולמניעת הופעת סוכרת בבני נוער".
