בנובמבר 2023, בימי הפסקת האש הראשונה ושחרור החטופות, אבטחו צוותי טנקים את השיירות שהשיבו את החטופות הביתה. בין הלוחמים היה בנה של פרופ' ענת אנגל, מנהלת המרכז הרפואי וולפסון. "למרות המרחק הפיזי, הרגשנו שותפים לאותה משימה", סיפרה. אך עם סיום הפסקת האש חזרו הלוחמים ללחימה הקשה, ואז הגיעה הבשורה: יואב - שנלחם מאז 7 באוקטובר - נפצע אנושות ממטען צד שהתפוצץ על הטנק שלו בקרב בעזה.
פרופ' ענת אנגל מנהלת המרכז הרפואי וולפסון ובנה שנפצע אנושות במלחמה
את הדברים אמרה פרופ' אנגל הבוקר (ד') בכנס לציון 30 שנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבו שיתפה בסיפורה האישי כאם ללוחם שנפצע במלחמת "חרבות ברזל". בפאנל "רופא, אדם, מטופל" היא ריאיינה את בנה יואב ואת ד"ר יואב ביחובסקי, רופא טיפול נמרץ מסורוקה שנפצע אף הוא קשה במלחמה, טופל בבית החולים שבו הוא עובד וחזר לעסוק ברפואה. "ברגע אחד כל מה שהכרתי כמנכ"לית בית חולים קיבל משמעות נוספת. מאדם שמנהל מערכת שמטפלת בפצועים, הפכתי לאמא של פצוע", אמרה.
יואב (22), לוחם שריון בחטיבה 188, נלחם בשג'עייה ונפצע ב-8 בדצמבר 2023, נר שני של חנוכה. "פתאום גם ידעתי, במובן הכי עמוק של המילה, מה המשמעות של להפקיד את החיים של האדם שאני הכי אוהבת בידיים של המערכת שלנו, וזה היה שיעור מאוד מלמד עבורי. בטחתי במערכת וביכולות המצוינות, אבל לא עצמתי עין לרגע, תרתי משמע", סיפרה אנגל.
גלריה
מנהלת המרכז הרפואי וולפסון פרופ' ענת אנגל ובנה יואב שנפצע אנושות בעזה
(צילום: דוברות המרכז הרפואי וולפסון)
יואב אושפז בבית החולים שיבא במשך חודשיים בטיפול נמרץ, ובעקבות הפציעה איבד את רגלו השמאלית. "לקום בטיפול נמרץ אחרי שאתה לוחם חזק ועצמאי, ובין רגע להיות במיטה לשכב בלי יכולת לזוז ובלי כוחות לצאת מהמיטה ולשבת, זה לא קל", סיפר יואב. "אני זוכר את המוזיקה שליוותה אותי בזמן שהייתי מורדם, הקראות הספרים שאמא ואבא הקריאו לי, והדברים האלה עזרו. גם האחיות המסורות והצוות הרפואי ובכלל המשפחה שתמכה בי מהיום הראשון ונתנה לי תחושת ביטחון ברגעים האלה שהרגשתי חסר אונים".
"הקראנו והשמענו מוזיקה כי ידענו ואנחנו מכירים מחקרים שגם כשנמצאים מחוסרי הכרה, שכן היית במשך שלושה שבועות מורדם ומונשם, עדיין דברים חודרים", הוסיפה פרופ' אנגל.
השלושה דנו במפגש האנושי הרגיש ביותר עם מטופלים ובני משפחותיהם, ברגע שבו חייהם משתנים לחלוטין. אנגל שיתפה בחשיבות החמלה מצד הצוות, מנקודת מבטה כאמא ששהתה ימים ולילות לצד בנה. "הרבה מאוד מחוות היו שם", אמרה. "רגעים יומיומיים של חיוך ספונטני של הצוות, קצת צחוקים כשמתאפשר, הסבר על שיפור במצב בלי שאפנה בעצמי. או לראות שאני מותשת בסוף היום על הכורסה במיטה ולשכנע אותי ללכת לישון במלונית ושידאגו ליואב ויתקשרו אם קורה משהו".
יואב אנגל: אחד הדברים שהכי שימחו אותי זה להתקלח לבד, עכשיו גם ללכת. החזרה ללכת היא גם לא פשוטה, אתה לומד ללכת מחדש, ללכת עם תותבת - אין לזה שום דמיון להליכה עם שתי רגליים בריאות
יואב, שמתמודד עד היום עם השלכות הפציעה, שיתף בקשיים. "יש הרבה קשיים, זה לא שכל יום הוא יום טוב, זה באמת להתקדם ולקבוע יעדים קטנים, אם זה להתקלח לבד, ללכת לשירותים לבד, לחזור לעצמאות, אבל זה לא קורה מיד", אמר. "אחד הדברים שהכי שימחו אותי זה להתקלח לבד, עכשיו גם ללכת. החזרה ללכת היא גם לא פשוטה, אתה לומד ללכת מחדש, ללכת עם תותבת אין לזה שום דמיון להליכה עם שתי רגליים בריאות. המשפחה והחברים שם מחזקים, וגם השאיפה שדברים יהיו יותר טובים בעתיד".
כשנה לאחר הפציעה הקשה: יואב אנגל בעת ביקור הנשיא יצחק הרצוג במרכז הרפואי שיבא ולצדו הוריו ענת ואיציק
(צילום: רשת X)
יואב שיתף גם בתוכנית מנטורים מיוחדת שבה השתתף במהלך השיקום. במסגרתה צוות לו שלמה נמרודי, שנפצע קשה במבצע ליטני בשנת 1978 ואיבד את רגלו. "זה בן אדם בן 70 עם קריירה ומשפחה, שעושה ספורט וקיאקים. הייתה בינינו כימיה טובה. לראות איזושהי גרסה של עתיד אפשרי שלי נותנת תקווה וממלאת את הלב ומחזקת, ונותנת עוד דחיפה להמשיך".
למרות הקשיים בחר יואב לפנות דווקא ללימודי רפואה. כיום הוא סטודנט באוניברסיטת תל אביב, ובקרוב יתחיל את שנת הלימודים השנייה. "אני מאמין שרפואה זה הייעוד שלי", אמר. "אחרי שכל כך הרבה אנשים היו חלק בהצלה שלי, והרושם של כמה הרופא יש לו תפקיד משמעותי בהחלמה של המטופל, הבנתי שאני רוצה גם לעשות את זה. זו תהיה סגירת מעגל עבורי".
הפצוע האלמוני הוא הרופא מהמחלקה
בשיחה השתתף גם ד"ר יואב ביחובסקי, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ בסורוקה, שהתנדב למילואים כרופא קרבי אף שלא היה מחויב לשירות בגילו. ביחובסקי נפצע קשה בלחימה בעזה ופונה לסורוקה, לאותה מחלקה שבה עבד. הרופאים לא ידעו בתחילה שהפצוע האלמוני שבו טיפלו הוא הרופא והחבר שלהם. מאז שב לעבודה, וסיפר כיצד בונים מחדש את הביטחון המקצועי. "זה היה באשפוז יום בסורוקה. הלכתי לבוסים הקודמים שלי וביקשתי לדון על מקרים. עשיתי את זה לא רע, והתחלתי להיות שותף בביקורים, ושותף בהחלטות", סיפר. "בפעם הראשונה שהייתי צריך לעשות פרוצדורה מורכבת, זה היה רק עם מישהו לידי. הבנתי שהוא הבוס".
פרופ' ענת אנגל ובנה יואב שנפצע אנושות בעזה, ולצדם: ד"ר יואב ביחובסקי, רופא בכיר בטיפול נמרץ בסורוקה שנפצע קשה בעזה
(צילום: ynet)
ביחובסקי הוסיף שהחזרה לפעילות הייתה בשלבים. "בהתחלה עשיתי אינטובציה עם מרדים בכיר לידי, ואם טעיתי בתרופות, ותודה לאל לא טעיתי, הוא היה מחליף אותי. זה מאוד מציק כי אני יודע את הכל, אבל הבנתי למה אני צריך לעשות את זה והסכמתי איתם". בימים אלה הוא עובר שיקום נוסף. "אם עכשיו אחרי השיקום יחליטו שאני יכול, ואני חושב שכן, אני אחזור לאותו תהליך: מבחנים, השתתפות חלקית בביקור, ואז לעשות את כל הפרוצדורה עם מנטור".
השניים שוחחו גם על היכולת שלהם, כמי שהיו בעצמם מטופלים, להבין טוב יותר את המטופלים. "אנחנו חייבים להיות מלאי אמפתיה לכל החולים שלנו", אמר ד"ר ביחובסקי. יואב אנגל הוסיף: "אנחנו לא יכולים להבין הכול, אבל בן אדם שעובר פציעה, עובר משבר זהות, והוא צריך להתרגל למציאות חדשה, כמו שאני למשל מתרגל לחיות בלי רגל. ולכן יש איזו נקודה שבה אנחנו יכולים קצת יותר להבין את המטופלים, אבל לא לגמרי. בסוף אין פתרון במילים שיכול לעזור למישהו לקבל את המצב שלו, זה תהליך אישי. אבל לפחות להיות שם בשבילו, זה משהו שאוכל לעשות, להראות לו שגם אני עברתי דרך ארוכה, ושיש לו למה לקוות".
