ב-30 ביולי 2022, יממה בלבד אחרי שכאב ראש שהחל באמצע יום עבודה התפתח לדימום מוחי קטלני, נקבע מותו המוחי של יהודה רובינוביץ'. הוא היה בן 36 בלבד, לוחם וקב"ן לשעבר בצה"ל, עובד סוציאלי בארגון נכי צה"ל ואדם שהקדיש את חייו לעזרה לאחרים. גם אחרי מותו המשיך להציל חיים: משפחתו החליטה לתרום את איבריו, ושבעה מהם הושתלו בחולים שונים. אחד מהם היה הלב, שפועם עד היום בחזהו של ג'רמי פלדמן.
ארבע שנים אחרי אותה החלטה, מספר דוד רובינוביץ', אחיו של יהודה, על האובדן הבלתי נתפס, על הרגע שבו התקבלה ההחלטה לתרום את האיברים, ועל הקשר שנרקם מאז עם הצלם ג'רמי פלדמן, שקיבל את ליבו. קשר שלדבריהם גדול בהרבה מהשתלת איבר. צפו בריאיון המלא באולפן ynet:
כאב הראש שהסתיים בטרגדיה - והלב שממשיך לפעום ארבע שנים אחרי
(צילום: אסף חן)
דוד, שנמצא בימים אלה בשירות מילואים, סיפר: "יהודה לא רק היה איש בריא. הוא היה בשיא חייו, בתקופה הכי טובה שלו. אחרי שירות משמעותי מאוד בצבא, גם כלוחם וגם כקב"ן מאוד מוערך בצה"ל, שעשה דברים משמעותיים, הוא החליט שהוא רוצה להמשיך לתרום גם באזרחות. הוא התחיל לעבוד בארגון נכי צה"ל ולעזור לחיילים שמתמודדים עם אתגרים קשים".
"הכי פתאומי שיש"
כשנשאל כיצד אדם בריא כל כך מוצא את עצמו בתוך שעות ספורות במצב של מוות מוחי, השיב דוד: "זה היה הכי לא צפוי שיש. אף אחד מאיתנו במשפחה - לא אני, לא אמא שלי ולא אף אחד שהיה חשוף לסיפור הזה - אפילו לא דמיין שכאב הראש הקטן שהתחיל בשעות הצהריים יתגלגל לקריש דם, שיהפוך לדימום מוחי, ושבסופו של דבר בתוך 24 שעות איבדנו אותו".
יהודה רובינוביץ' נפטר בגיל 36 בעקבות דימום מוחי שנגרם מקריש דם
(צילום: באדיבות המשפחה)
לפי בני המשפחה, הכול החל בכאב ראש שנראה תחילה שגרתי. יהודה נטל משככי כאבים ואף פנה לקבלת טיפול רפואי, אך מצבו הידרדר במהירות. בתוך פחות מיממה הוא הובהל לבית החולים במצב קשה, עבר כמה ניסיונות לפתוח את החסימה בכלי הדם במוח, אך ללא הצלחה. לאחר סדרת בדיקות קבעה ועדה רפואית את מותו המוחי.
בשלב הזה ניצבה המשפחה בפני אחת ההחלטות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת - האם להסכים לתרומת איבריו.
"איך אפשר לוותר על הילד שלך?"
ההחלטה לתרום את איבריו של יהודה לא הייתה פשוטה. דוד סיפר כי למרות שהמשפחה הבינה שאין עוד דרך להציל אותו, הרגש התקשה להשלים עם המציאות.
"באמת היינו תלויים בנס. בגלל הפתאומיות של הכול, ובגלל העובדה שאתה מסתכל על אדם חם, שנושם כביכול, שחי, שלם כולו, לא פצוע - ואמא שלי מחזיקה אותו ומרגישה את החום שלו ואומרת: 'רק שנייה, איך יכול להיות שהמצב שלו הוא באמת מוות מוחי ואין דרך חזרה?'"
המפגש בין משפחתו של יהודה לבין ג'רמי פלדמן
(צילום: מוטי קמחי)
ג'רמי (מימין) ודוד, אחיו של יהודה
(צילום: מוטי קמחי)
לדבריו, לצד ההבנה הרפואית, הקושי הרגשי היה כמעט בלתי אפשרי. "היה ברור לנו, מצד אחד, שאחרי 24 שעות כבר אין איך להציל אותו. מצד שני, איך אפשר לוותר על הילד שלך כשהוא יושב מולך, שלם וכביכול חי?"
בסופו של דבר, מספר דוד, גם ההיכרות הקרובה של המשפחה עם עולם תרומות האיברים השפיעה על ההחלטה. "בגלל שאנחנו משפחה של תורמי איברים, וגם נתרמים, אנחנו מכירים מאוד את העולם הזה מקרוב. גם העובדה שאחי היה קב"ן והתעסק הרבה, לצערו ולצערנו, עם שכול ועם העובדה שאנשים איבדו את חייהם והמשפחות היו צריכות לחשוב איך להנציח אותם - כל אלה היו חלק מהדרך".
בני המשפחה סיפרו בעבר כי יהודה עצמו דיבר עוד בחייו על חשיבות תרומת האיברים, והנושא היה טבעי עבורו. לאחר התייעצות עם רב בית החולים והצוות הרפואי, התקבלה החלטה משותפת לתרום את איבריו. בסופו של דבר הושתלו לבו, ריאותיו, הכבד, שתי כליותיו וקרניות עיניו, וכן נלקחו פיסות עור לבנק העור.
"החלטנו החלטה מאוד אמיצה, בעיקר אמא שלי היקרה", סיכם דוד. "במקום להילחם על החיים שאי אפשר כבר להילחם עליהם - לתת חיים לאחרים".
"זה קרה בדיוק בזמן"
בהמשך השיחה סיפר ג'רמי פלדמן, שלבו של יהודה פועם בחזהו כבר ארבע שנים, על התקופה הארוכה שקדמה להשתלה - שנים שבהן חי בין חיים למוות. "עברתי התקפי לב, היו לי שש או שבע הפסקות לב", סיפר. "היה לי אפילו לב מלאכותי, שהייתי מחובר אליו במשך שנתיים וחצי. זה בעצם מכשיר שמחובר לחשמל, ויש בו משאבה שמזרימה את הדם".
המפגש בין משפחתו של יהודה לבין ג'רמי פלדמן בבית העלמין
(צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)
ואז, אחרי ההמתנה הארוכה, הגיעה שיחת הטלפון שכל מועמד להשתלת לב מייחל לה. "מתקשרים אליך ואומרים: 'מצאנו לב'. נכנסתי לניתוח, עברתי את ההשתלה".
אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורו הגיע דווקא זמן קצר לאחר ששוחרר מבית החולים. "קצת אחרי שיצאתי מבית החולים ישבתי בחוץ עם ידידה כדי לכתוב למשפחה מכתב. לא ידעתי מה לכתוב, אבל רציתי להגיד משהו. בזמן שישבנו שם קיבלתי טלפון מ'מתנת חיים', הארגון שמלווה את התהליך הזה. אמרו לי שהמשפחה רוצה להיפגש איתי. זה היה ממש סימן. זה קרה בדיוק בזמן".
"אנחנו מודים לג'רמי"
המפגש בין משפחת רובינוביץ' לבין ג'רמי היה רגע מרגש ועוצמתי עבור שני הצדדים. מבחינת דוד, ברגע שהתקבלה ההחלטה לתרום את איבריו של יהודה, כבר לא הייתה משמעות לזהות המושתלים - העיקר שהאיברים יצילו חיים. אבל כשהוא פגש לראשונה את האיש שקיבל את לבו של אחיו, הוא מספר שהרגיש משהו אחר.
מתוך המפגש בבית העלמין
(צילום: מוטי קמחי)
אביו של יהודה (מימין) עם ג'רמי
(צילום: מוטי קמחי)
"אמנם כשהחלטנו לתרום את איבריו של יהודה לא היה חשוב לנו, באמת לא היה חשוב מי יקבל אותם. העיקר שזה יציל חיים ושתהיה המשכיות", אומר דוד. "אבל אני חייב להגיד שכשראינו את ג'רמי, שהוא קיבל את הלב של יהודה - שזה דבר שהוא לא רק פיזי, אלא גם דבר רוחני ונפשי בעיניי - הרגשתי, ואני מרגיש גם היום, שזה האדם הנכון ביותר, המתאים ביותר לקבל את הלב שלו ולשמור עליו".
לדבריו, התחושה הייתה חזקה עד כדי כך שהוא ומשפחתו מרגישים דווקא הכרת תודה כלפי ג'רמי. "ברמה כזאת שאנחנו מודים לג'רמי. אנחנו לא צריכים שהוא יודה לנו. אנחנו כל כך שמחים שזה האדם שממשיך". דוד אף שיתף את ג'רמי במחשבה שהעלתה חיוך אצל שניהם. "אמרתי לו שייתכן שהוא יתחיל להיות שחקן כדורסל טוב, ושווה לבדוק גם את יכולות הצלילה שלו, כי אני בטוח שזה עובר הלאה".
אבל מעבר להומור, הוא מדגיש שהקשר שנוצר ביניהם אינו נובע רק מההשתלה. "ג'רמי הוא אדם יקר. הוא כמו אח בשבילי, וככה אני קורא לו כשאני רואה אותו. אמנם הוא קצת יותר גדול, אבל הוא אישיות מדהימה ומיוחדת".
עבורו, הידיעה שלבו של יהודה ממשיך לפעום מעניקה משמעות גם בתוך האובדן. "משמח אותי כל כך לדעת שהלב של אחי ממשיך לפעום, ושג'רמי חי את החיים במלוא הכוח, ולא צריך כל יום לקום בבוקר ולהחזיק איזשהו מכשיר ביד".
ג'רמי מסכם בהתרגשות: "אני חלק מהם והם חלק ממני. זה גם פיזי, אבל גם, כמו שאמרתי, מעבר לזה, לדעתי. זה גם משהו יותר גבוה ויותר חזק".
- לחתימה דיגיטלית על כרטיס אדי - בקישור הבא
