"כשכל המדינה בקריסה, משהו בי מתחיל להתרומם". חן שלו (28), יוצרת תוכן מקריית ים שמתמודדת עם פוסט-טראומה, ידעה שהמשפט הזה עלול לעורר ביקורת צורבת. בזמן שאזרחים רבים מתמודדים עם פחד, אזעקות ואי-ודאות - עצם המחשבה שמישהו מרגיש דווקא הקלה נשמעת כמעט בלתי נתפסת. ובכל זאת, היא העלתה את הסרטון הבא לטיקטוק. הוא קיבל מאות תגובות, ומתברר שהיא ממש לא לבד.
יוצרת התוכן חן שלו: "המלחמה עושה לי טוב"
עבור חלק מהאנשים שמתמודדים עם חרדה או פוסט-טראומה, דווקא מצבי חירום מביאים תחושת הקלה מפתיעה. למה זה קורה, מה אומרים המומחים - ומה מפחיד אותם דווקא ביום שאחרי?
ביום שלישי השבוע העלתה יוצרת התוכן חן שלו סרטון שהתחיל במשפט חריג: "יש לי דעה לא פופולרית שאני קצת מתביישת להגיד אותה בקול רם - מצבי מלחמה עושים לי טוב. אולי משהו בזה שהזמן עוצר מלכת וכולם נכנסים לקיפאון, ויש מין אחדות כזאת שפשוט מאפשרת לי לנשום לרווחה פתאום".
4 צפייה בגלריה
"זה נותן סוג של אישור למה שאני מרגישה". חן שלו, יוצרת תוכן שמתמודדת עם פוסט-טראומה
(צילום: Paulina Kirchev Patimer)
שלו, מרצה ויוצרת תוכן העוסקת בדימוי גוף ובהפרעות אכילה, ידעה היטב שהאמירה הזאת עלולה למשוך אש. בזמן שבו אזרחים רבים מתמודדים עם פחד, אזעקות ואי-ודאות, עצם המחשבה שמישהו מרגיש דווקא הקלה נשמעת כמעט בלתי נתפסת. ובכל זאת, היא החליטה לפרסם. "זה לא התחיל בגל הלחימה הזה", היא אומרת. "כל אפיזודה של לחימה עושה לי את זה. זה קרה גם ב-7 באוקטובר. שמתי לב שכל המדינה סביבי בקריסה ובכאוס - ומשהו בי דווקא מתחיל להתרומם. אני מתמודדת עם טראומה אישית בכל ימות השנה, ופתאום כשכולם נכנסים למצב של התמודדות, אני מצליחה להרים את הראש מעל המים".
חן שלו: "הרגשתי רע על זה. המדינה שלי מתפרקת, אנשים מתמודדים עם אובדן ועם פחד - ואיך אני פתאום מצליחה לאסוף את עצמי? זה הרגיש לא לגיטימי להגיד בקול"
לדבריה, התחושה הזאת מגיעה יחד עם הרבה אשמה. "הרגשתי רע על זה. המדינה שלי מתפרקת, אנשים מתמודדים עם אובדן ועם פחד - ואיך אני פתאום מצליחה לאסוף את עצמי? זה הרגיש לא לגיטימי להגיד בקול. אבל דווקא בתקופות כאלה יש עצירה מהמרוץ. פתאום יש ממד אחר למציאות, כאילו העולם נכנס למצב אחר. זה נותן לי מרחב נשימה. ביום-יום אני לפעמים מרגישה שכולם חיים ואני קצת מרחפת ליד. ופתאום, בתקופות כאלה, כולם נכנסים לאחווה של ההתמודדות הנפשית. זה נותן סוג של אישור למה שאני מרגישה".
על הסרטון קיבלה שלו יותר מ-400 תגובות ואלפי לייקים. "היו הרבה אנשים שכתבו לי תודה שנתתי לגיטימציה לרגשות שהם הרגישו אבל פחדו לדבר עליהם", היא מוסיפה. "אנשים אמרו שזה בדיוק מה שהם חווים. מצד שני היו גם כאלה ששלחו אותי לפסיכיאטרית שלי או אמרו שזה לא מתחשב לדבר כך בזמן שאנשים נהרגים".
הייתה לך התלבטות אם לפרסם את הסרטון?
"הייתה לי תחושה שזה לא מתחשב. אנשים מתמודדים עם מוות, עם חרדות, עם קשיים נפשיים - איך אני מביאה משהו שנשמע כמעט אופטימי? אבל הכלל שמנחה אותי ברשת הוא אותנטיות. וכשאני אומרת משהו אמיתי, אני מגלה שאני לא לבד".
כל הסביבה נכנסת למוד הזה
שלו, כאמור, לא לבד בתחושה הזאת. בימים האחרונים צצו לא מעט סרטונים ופוסטים ברשתות ששיקפו את ההרגשה של חלק ממי שסובלים מחרדה או פוסט-טראומה בימי שגרה. אחד מהם הוא סתיו כהן (29) מתל אביב, יזם בתחום בריאות הנפש שפועל גם בתחום מניעת האובדנות. כהן מתמודד בעצמו עם פוסט-טראומה בעקבות אובדן אישי, ובשנים האחרונות הוא משתף ברשתות החברתיות תכנים על התמודדות נפשית. "כשאתה חי הרבה שנים עם דריכות גבוהה, זה הופך להיות סוג של טונוס שאתה מחזיק מול המציאות", הוא אומר. "אתה רגיל לחשוב על הסיכונים, על מה יכול להשתבש, על כל התרחישים האפשריים. ואז פתאום מגיע מצב שבו כל הסביבה נכנסת למוד הזה".
ניתאי וייס, מדריך מיינדפולנס שהתמודד עם חרדות: "יחד בתוך הדבר הזה"
(צילום: האינסטגרם של ניתאי וייס)
לדבריו, דווקא אז נוצרת תחושת נרמול. "פתאום אנשים סביבך אומרים: רגע, מה יקרה אם ייפול טיל, מה יקרה אם. אנשים עם דפוסים חרדתיים כבר חיים בתוך המחשבות האלה. אז כשכולם נכנסים לאותה דריכות - משהו מתאזן. יש תחושה שפתאום כולם חווים את אותו מתח שאתה חי איתו כל הזמן. זה מנרמל את החוויה האישית. זה לא אומר שהמצב טוב - אבל יש בזה רגע שבו אתה מרגיש פחות לבד".
כמו שלו, גם כהן קיבל מאות תגובות של גולשים שאמרו שהוא מהדהד את תחושותיהם. "אני מנסה לייצר מרחב למי שמרגיש ככה להבין שהוא לא היחיד", הוא משתף. "הרבה אנשים כתבו לי אחרי ששיתפתי דברים כאלה: 'זה בדיוק מה שאני מרגיש, פשוט לא ידעתי איך להגיד את זה'".
4 צפייה בגלריה
"יש תחושה שפתאום כולם חווים את אותו מתח שאתה חי איתו כל הזמן. זה מנרמל את החוויה האישית". סתיו כהן, יזם בתחום בריאות הנפש
(צילום: אלבום פרטי)
ניתאי וייס (29) מתל אביב, מדריך מיינדפולנס ומטפל בגישות CBT ו-NLP שמתמודד בעצמו עם עבר של חרדות, העלה פוסט דומה בנושא. הוא מספר ששמע פעמים רבות מאנשים שפונים אליו על התופעה של הקלה בשעת משבר ביטחוני. "כשהמצב משתנה ויש איום חיצוני ברור, הפוקוס משתנה", הוא אומר. "במקום להתעסק במחשבות הטורדניות על הבריאות או על החרדה עצמה - יש משהו אמיתי להתמודד איתו. יש אנשים שאומרים לי: סוף סוף אני לא היחיד שסובל. כולם עכשיו במתח. יש גם אפקט קהילתי - תחושה שאנחנו יחד בתוך הדבר הזה".
בדידות גדולה
ולמרות השיח שצף ברשתות סביב הנושא, מומחים בבריאות הנפש מסבירים שעדיין מדובר בתופעה שולית למדי. "אנשים שסובלים מחרדה חיים הרבה פעמים עם תחושת דריכות מתמדת", מסביר הפסיכיאטר ד"ר הדר שלו, מנהל מערך בריאות הנפש במרכז הרפואי סורוקה. "במצב כזה, כשהמציאות סביבם באמת מתוחה, פתאום יש לגיטימציה לתחושות האלה. יש הסבר הגיוני למה הם מרגישים. אבל מבחינה כמותית, רוב האנשים עם חרדה או פוסט-טראומה דווקא חווים החמרה במצבי מלחמה. בבסיס החרדה נמצאת התחושה שהעולם אינו מקום בטוח - ומצבי מלחמה יכולים לחזק בדיוק את האמונה הזאת".
ד"ר הדר שלוצילום: דוברות סורוקהגם שרית ישעיה, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מוקד החוסן הארצי מטעם הקואליציה הישראלית לטראומה, מספרת על עלייה בפניות מאז תחילת המלחמה מצד אנשים שסבלו מחרדה או פוסט-טראומה במערכות הקודמות. "אנחנו רואים אנשים שטופלו בעבר והגיעו לאיזון, והמצב הנוכחי מפעיל מחדש את הסימפטומים שלהם", היא מספרת. "אלה מתמודדי נפש שלא פעם חשים בדידות גדולה, והם יכולים להתקשר גם באמצע הלילה, כשהם בעיצומו של התקף חרדה - עם רעידות, הזעה, קושי בנשימה - ואנחנו נותנים להם כלים ראשוניים לוויסות והרגעה".
ניתאי וייס: "יש כאלה שאומרים לי: אני מפחד מהרגע שבו המלחמה תיגמר והשגרה תחזור - כי אז החרדה תחזור"
איך בכל זאת אפשר להסביר את הדיווחים על ירידה ברמות החרדה אצל חלק מהמטופלים?
ד"ר שלו: "אם מסתכלים על רמות החרדה בציבור ממבצע למבצע בעבר - מ'עמוד ענן' ועד 'צוק איתן' - רואים שלפעמים חשיפה חוזרת לאירועים שכאלה מאפשרת לאנשים להיות פחות מתוחים. עם הזמן נוצרת גם יכולת לנבא מה עומד לקרות ואיך להתמודד עם זה. אנשים יודעים כבר מה עושים בזמן אזעקה, לאן הולכים, איך פועלות מערכות ההגנה. עצם ההבנה שהמדינה יודעת להתמודד עם האיום ושיש מערכות שמגנות על האזרחים יכולה להפחית חלק מהתרחישים הקטסטרופליים שאנשים מדמיינים".
שרית ישעיהצילום: אלבום פרטיישעיה: "מבחינה פסיכולוגית, ברגע שאנשים מרגישים שמבינים אותם ושיש עוד אחרים שחווים דברים דומים, זה כבר מפחית מאוד את תחושת הבדידות והבושה. בעבר הרבה אנשים הרגישו שהתקפי חרדה הם משהו שצריך להסתיר, אבל היום יש יותר לגיטימציה לדבר על זה. כשמישהו משתף את החוויה - בין אם ברשתות ובין אם בשיחה עם אחרים - זה מאפשר לאחרים להבין שהם לא לבד בתחושותיהם. במצב מלחמה, התחושה שיש עוד אנשים שמרגישים כמוך ושאפשר לדבר על זה בלי להסתיר - היא בפני עצמה גורם שמחזק את החוסן הנפשי".
מה יקרה כשזה ייגמר?
ניתאי וייס מספר שהסרטונים שהוא מעלה בנושא זוכים למאות אלפי צפיות. "באחד הסרטונים היו יותר מ-300 אלף צפיות, והתגובות היו מדהימות", הוא אומר. "אנשים כתבו 'זה בול אני', 'הוצאת לי את המחשבות מהראש'. מצד שני היו גם תגובות כועסות: 'איך אתם יכולים לרצות מלחמה?'. יש כאלה שאומרים לי: אני מפחד מהרגע שבו המלחמה תיגמר והשגרה תחזור - כי אז החרדה תחזור".
4 צפייה בגלריה
"אנשים כתבו 'זה בול אני', 'הוצאת לי את המחשבות מהראש'". ניתאי וייס
(צילום: אלבום פרטי)
לדברי ד"ר שלו, מדובר בהזדמנות טיפולית של ממש. "אנחנו רואים לפעמים שאנשים מצליחים לבחון בזמן אמת את הפחדים שלהם. אם אדם חי שנים בתחושה שהוא לא מסוגל להתמודד עם איום - ועכשיו הוא מגלה שהוא דווקא כן מצליח להתמודד - זו יכולה להיות חוויה מתקנת". לדבריו, גם הפחד שהזכיר כהן מהחזרה לשגרה הוא תופעה מוכרת: "יש אנשים שאומרים לעצמם: עכשיו אני מתפקד, עכשיו אני מצליח להתמודד. ומה יקרה כשהמצב ייגמר והחרדה תחזור? זה מקום שאפשר לעבוד עליו בטיפול".
ההזדמנות לתיקון ולטיפול מתאפשרת בדיוק כשמשתפים ונותנים גם לדעות לא פופולריות להישמע. "כשכל המדינה עוצרת, אני מייצרת לעצמי שגרה אלטרנטיבית שבריאה לי", מוסיפה שלו. "אני עושה יותר תנועה, מתנדבת, מוצאת עיסוקים. אני עובדת בסופר-פארם אז לפעמים אני הולכת לעזור שם. בשכונה שלי הייתה שלוחה של פיקוד העורף, אז הייתי מגיעה לבקר את הלוחמים. פתאום נוצרת קהילה. דברים כאלה נותנים תחושת בית. אני לא שמחה שיש מלחמה, אבל בתוך המציאות הזאת אני מגלה שוב ושוב שיש רגשות שאנשים מפחדים לדבר עליהם. לפעמים דווקא בתוך הכאוס יש מי שמצליח סוף סוף לנשום".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
כל המידע על קווי הסיוע במלחמת "שאגת הארי" - בקישור הבא
