קעקועים הפכו לנפוצים ביותר ברחבי העולם, במיוחד בקרב צעירים. לפי ההערכות, כמעט אחד מכל חמישה אנשים ברחבי העולם הוא בעל קעקוע, כאשר בארצות הברית השיעור גבוה עוד יותר - יותר משליש מהאוכלוסייה. אבל מחקר חדש שפורסם השבוע בכתב העת המדעי החשוב PNAS מציב סימני שאלה על היבטים בריאותיים: דיו קעקועים אינו נשאר רק בעור, אלא נודד במהירות למערכת הלימפה, מצטבר בבלוטות, עלול לגרום לדלקת כרונית שנמשכת חודשים ומשנה את אופן התגובה של הגוף לחיסונים שונים. פרסום זה מצטרף למחקר שבדי שנערך לפני כחצי שנה ושמצא קשר אפשרי בין קעקועים לסיכון מוגבר לסרטן העור.
6 צפייה בגלריה
מחקרים חדשים מציבים סימני שאלה על בטיחותם של קעקועים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
המחקר החדש, שנערך על ידי צוות של 16 חוקרים בראשות פרופסור סנטיאגו גונזלס מאוניברסיטת דלה סביצרה איטליאנה (USI), בחן כ-40 עכברים שקיבלו קעקועים בכפות הרגליים בשלושה צבעים הנפוצים ביותר: שחור (50% מכלל הקעקועים בעולם), אדום (14%) וירוק (9.1%). החוקרים וידאו שהדיו עומד בתקני הבטיחות האירופיים, ולאחר מכן השתמשו במיקרוסקופים מתקדמים כדי לעקוב אחר מסע הדיו במערכת הלימפה ולבחון את השפעותיו על תאי מערכת החיסון.
נדידה מהירה לבלוטות הלימפה
התוצאות הראו שכל סוגי הדיו שנבדקו נדדו במהירות דרך כלי הלימפה בלבד, הגיעו לשיא תוך 10 דקות בלבד והצטברו בעיקר בבלוטת הלימפה הפופליטאלית (שמאחורי הברך) תוך 24 שעות. חלק מהדיו השחור והאדום המשיך להתפשט לבלוטות אחרות במערכת - עד לבלוטת הלימפה המותנית.
בבדיקות שנערכו 24 שעות לאחר הקעקוע, נמצא שהפיגמנט התרכז באזורים התת-קפסולריים והמדולריים של בלוטת הלימפה. אך הממצא המדאיג יותר התגלה בבדיקות שנערכו חודשיים לאחר הקעקוע: רמות הפיגמנט לא ירדו אלא עלו עוד, והתפשטו לאזורים עמוקים יותר בבלוטת הלימפה, כולל אזור עמוק יותר שנקרא פרה-קורטיקלי.
באופן מדאיג, ביופסיות מבלוטות לימפה אנושיות שנלקחו מאנשים שהיו להם קעקועים באזור הניקוז של הבלוטה לפחות כמה חודשים לפני הביופסיה הראו דפוסי הצטברות דומים, מה שמעיד על כך שהממצאים מהעכברים עשויים להיות רלוונטיים גם לבני אדם.
נושאי הדיו מתים
החוקרים מצאו שמקרופאגים - תאי חיסון גדולים שתפקידם לבלוע ולהרוס פתוגנים - הם התאים העיקריים שלוכדים ושומרים את פיגמנטי הדיו, הרבה יותר מתאי דנדריט (סוג של תאי חיסון) או פגוציטים ("תאים בולעים") אחרים. בתוך בלוטות הלימפה, מקרופאגים באזור המדולרי של בלוטת הלימפה הם אלה שסופגים את רוב הדיו.
מיקרוסקופים אלקטרוניים חשפו תמונה מטרידה: המקרופאגים היו עמוסים בשלפוחיות (ואקואולים) מלאי פיגמנט, יחד עם היווצרות תאים ענקיים לאורך זמן. מקרופאגים רבים המכילים פיגמנט הראו סימנים מבניים ברורים של מצוקה ומוות תאי, כגון אובדן שלמות הממברנה ויצירת בליטות אופייניות לשלבי מוות תאי.
בהתאם, מספרי המקרופאגים בבלוטת הלימפה תחילה עלו ואז ירדו בחדות זמן קצר לאחר הקעקוע - ירידה של 12-6 שעות בדיו אדום ושחור - מה שמצביע על מוות תאי. בדיו ירוק, הירידה במספר המקרופאגים נצפתה רק 120 שעות לאחר הקעקוע. ניסויי מעבדה אישרו את ההשערה: כאשר החוקרים גידלו מקרופאגים ממח עצם של עכברים ומתאי דם של בני אדם וחשפו אותם לדיו, נצפתה ספיגה תלויה במינון של הדיו, ואחריה מוות תאי. העיתוי השתנה בהתאם לצבע הדיו.
החוקרים הדגישו בהודעה לעיתונות של האוניברסיטה כי "המקרופאגים אינם מסוגלים לפרק את הדיו. הדיו נשאר כלוא בבלוטות הלימפה, מה שמוביל למעגל מתמשך של ספיגה ומוות תאי ופוגע בהדרגה ביכולת ההגנה של מערכת החיסון".
דלקת כרונית שנמשכת חודשים
קעקוע גרם גם לתגובה דלקתית חזקה ומתמשכת בבלוטות הלימפה. החוקרים זיהו שני שלבים ברורים: שלב חריף שמאופיין בעלייה של ציטוקינים (חלבוני איתות של מערכת החיסון) פרו-דלקתיים שמגיעים לשיא 12-6 שעות לאחר הקעקוע וחוזרים לרמות בסיס לאחר 240 שעות (10 ימים).
אולם חלק מהמולקולות הדלקתיות נשארו גבוהות באופן משמעותי במשך 240 השעות הראשונות לאחר הקעקוע ואף מעבר לכך. מדאיג במיוחד: רמות האלרמין IL-1α - מולקולה המתריעה על נזק רקמתי - נותרו גבוהות בדם חודשיים לאחר הקעקוע עם כל שלושת סוגי הדיו שנבדקו. התגובה הדלקתית לא הייתה מקומית בלבד ונמצאה גם בדם במהלך 24 השעות הראשונות לאחר הקעקוע עם כל שלושת סוגי הדיו.
בבדיקות שנערכו חודשיים לאחר הקעקוע בדיו שחור, החוקרים מצאו עלייה משמעותית במספר תאי B, תאי T, תאי NK ותאי דנדריט בבלוטת הלימפה, לצד רמות גבוהות של ציטוקינים דלקתיים - מה שמעיד על דלקת כרונית מתמשכת. גם עם הדיו האדום והירוק נצפתה מגמה דומה של עלייה במספרי תאי החיסון.
השפעה מנוגדת על חיסונים שונים
הממצא המרתק ביותר במחקר הוא שדיו קעקועים משנה את התגובה לחיסונים - אך בצורה שונה בהתאם לסוג החיסון ולמנגנון הפעולה שלו.
עכברים מקועקעים שחוסנו בחיסון mRNA לקורונה של פייזר-ביונטק (BNT162b2) הראו ירידה משמעותית ברמות הנוגדנים הספציפיים מסוג IgG נגד חלבון ה-RBD של קורונה עשרה ימים לאחר החיסון. הירידה נמדדה הן כאשר החיסון ניתן 48 שעות לאחר הקעקוע והן כאשר ניתן חודשיים לאחר הקעקוע. הממצא נכון לכל שלושת צבעי הדיו שנבדקו - שחור, אדום וירוק.
החוקרים מצאו שהמקרופאגים באזור המדולרי בבלוטות הלימפה של העכברים המקועקעים הפגינו ביטוי מופחת של חלבון הספייק של הקורונה 24 שעות לאחר החיסון - הן בקבוצה שקועקעה 48 שעות לפני החיסון והן בזו שקועקעה חודשיים לפני. בנוסף, נצפתה ירידה משמעותית בביטוי של מולקולות קו-סטימולטוריות (המסייעות להפעלת תאי חיסון) חשובות: CD86 ירד בכל קבוצות העכברים המקועקעים 24 שעות לאחר החיסון בקבוצה שקועקעה 48 שעות קודם, ו-CD80 ירד בקבוצות הדיו השחור והירוק חודשיים לאחר הקעקוע.
כדי לאשר שהירידה בייצור נוגדנים נבעה מפגיעה מקומית ישירה בתאי החיסון באזור הקעקוע, החוקרים ביצעו ניסוי נוסף: הם קעקעו כף רגל אחת וחיסנו בכף הרגל הנגדית. במקרה זה, התגובה החיסונית לחיסון הקורונה נשמרה תקינה - מה שמוכיח שהבעיה אכן מקומית ולא מערכתית.
ניסויים שנערכו על תאי חיסון אנושיים חיזקו את הממצאים: מקרופאגים אנושיים שגודלו מתאי דם לבנים של תורמי דם בריאים ונחשפו לדיו יחד עם חיסון הקורונה של פייזר-ביונטק, ולאחר מכן גודלו יחד עם תאי B ו-T מאותם תורמים, הראו ירידה משמעותית בייצור נוגדנים ספציפיים מסוג IgG נגד חלבון הספייק תשעה ימים לאחר החיסון. גם הספיגה של החיסון המסומן והביטוי של חלבון הספייק בתאים אלה היו מופחתים.
בחיסון נגד שפעת - ההשפעה הפוכה
בניגוד גמור לחיסון נגד קורונה, כאשר העכברים חוסנו בחיסון שפעת עם נגיף מומת, התוצאות היו הפוכות לחלוטין. דיו שחור ואדום הראו עלייה משמעותית ברמות הנוגדנים הספציפיים נגד שפעת שבעה ימים לאחר החיסון, בעוד שרק הקבוצה שקועקעה בדיו אדום הראתה עלייה משמעותית בנוגדני IgG 10 ימים לאחר החיסון - כל זאת כאשר החיסון ניתן 48 שעות לאחר הקעקוע.
בעכברים שקועקעו חודשיים לפני החיסון, רק הדיו האדום הראה עלייה משמעותית בנוגדני IgM שבעה ימים לאחר החיסון, בעוד שהדיו השחור והאדום הציגו רמות מוגברות של IgG 10 ימים לאחר החיסון.
החוקרים מסבירים בפרסום שההבדל נובע ממנגנון הפעולה השונה של החיסונים: חיסוני mRNA דורשים ספיגה על ידי תאי המארח כדי לייצר את האנטיגן היעד ולהתחיל תגובה חיסונית. לעומת זאת, חיסונים מומתים כמו זה של שפעת מכילים את האנטיגן עצמו ואינם דורשים ספיגה וייצור פנימי. החוקרים משערים שהדלקת שגורם הקעקוע עשויה לפעול כמעין חומר עזר (אדג'ובנט) שמחזק את התגובה לחיסונים מומתים, באופן דומה לפעולת מלחי אלומיניום. הם גם מציינים שקעקוע עלול להוות סיכון נוסף עבור אנשים המחוסנים בחיסונים מוחלשים (חיים).
קשר לסיכון מוגבר למלנומה
מחקר אפידמיולוגי שפורסם השנה על ידי חוקרים מאוניברסיטת לונד בשבדיה מצביע על קשר פוטנציאלי בין קעקועים לבין סיכון מוגבר למלנומה - סרטן העור הממאיר והקטלני ביותר.
המחקר השבדי זיהה באמצעות המרשם הלאומי לסרטן 2,880 אנשים שאובחנו עם מלנומה בגילאי 20 עד 60. כל אחד מהם הותאם לשלושה אנשים מאותו מין וגיל ללא אבחנת מלנומה מהמרשם הכללי של האוכלוסייה. החוקרים אספו מידע באמצעות שאלונים על מצב הקעקוע של המשתתפים ובקרו גורמים נוספים כמו חשיפה לשמש, שימוש במיטות שיזוף וסוג עור.
הממצאים: מבין המשתתפים שלקו במלנומה, 22% היו מקועקעים, לעומת 20% בקבוצת הביקורת. אולם כאשר החוקרים לקחו בחשבון גורמי אורח חיים שעלולים לעוות את הקשר, הם מצאו עלייה של 29% בסיכון היחסי למלנומה בקרב מקועקעים.
"התוצאות שלנו מצביעות על כך שקעקועים עשויים להיות גורם סיכון למלנומה, אך נדרשים מחקרים נוספים לפני שניתן לדבר על קשר סיבתי", אמרה ד"ר כריסטל נילסן, חוקרת בכירה באפידמיולוגיה באוניברסיטת לונד.
החוקרים השבדים מסבירים שכאשר דיו קעקוע מוזרק לעור, הגוף תופס אותו כחומר זר, מה שמפעיל את מערכת החיסון. פיגמנטי הדיו מוקפים על ידי תאי החיסון, שמחזיקים אותם במקום ומעבירים אותם דרך נוזל הלימפה לבלוטות הלימפה.
"פיגמנטים מסוג אזו הם הצבעים האורגניים הנפוצים ביותר בדיו קעקועים. זה יכול להיות סיכון פוטנציאלי כי אנחנו כבר יודעים שאלה יכולים להתפרק לכימיקלים מזיקים שעלולים לגרום לסרטן. זה נכון במיוחד לגבי חשיפה לקרינת UV מהשמש, ממיטות שיזוף או מטיפולי לייזר", אמרה ד"ר אמלי ריץ לילידאהל, חוקרת בכירה בטוקסיקולוגיה באוניברסיטת לונד.
זהו המחקר השני בסדרה של חוקרי לונד על קעקועים וסרטן. מחקר ראשון שפורסם בשנה שעברה הראה קשר אפשרי בין קעקועים ללימפומה, ואילו מחקר שפורסם מוקדם יותר השנה לא מצא קשר בין קעקועים לקרצינומה של תאי הקשקש של העור (SCC). "התוצאות שלנו מצביעות על כך שאולי משהו קורה במערכת החיסון, ולכן אנחנו ממשיכים כעת לחקור קשרים אפשריים בין חשיפה לקעקועים למצבים אוטואימוניים, כמו פסוריאזיס ומצבי בלוטת התריס, שבהם מערכת החיסון גם מעורבת", סיכמה ד"ר נילסן.
החוקרים השבדים ציינו שעד 2022, שוק דיו הקעקועים התנהל כמעט ללא רגולציה. מאז, מוסדר הרכב הדיו באירופה על ידי תוכנית REACH (רישום, הערכה, אישור והגבלה של כימיקלים). ואולם, סקר שוק הראה שדיו עדיין עשוי להכיל כימיקלים רעילים מעבר למגבלות המרביות.
נדרש מחקר נוסף
המחקר השוויצרי החדש יותר שמתייחס למערכת החיסון מצביע על חששות בריאותיים נוספים. החוקרים מציינים שדלקת כרונית נקשרה במחקרים קודמים למחלות רבות, כולל סרטן. הם מפנים למחקר שפורסם לאחרונה שאישר את הקשר בין חשיפה לקעקועים לבין סיכון מוגבר ללימפומה ממאירה.
בנוסף, החוקרים מציינים שהרמות המוגברות של הציטוקין IL-1α נקשרו במחקרים קודמים שלהם לתחילת גרורות מלנומה בבלוטות הלימפה. הם מוסיפים שדלקת כרונית עלולה גם להשפיע על המעקב החיסוני והתגובה לטיפול בחולי סרטן מקועקעים שמקבלים טיפול חיסוני.
6 צפייה בגלריה
קעקוע עלול לגרום לדלקת כרונית שמגבירה את הסיכון למחלות שונות, בהן סרטן. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
החוקרים מדגישים שהתוצאות צריכות להיות מאומתות במחקרים אנושיים נוספים. פרמטרים שונים צריכים להילקח בחשבון, כגון גודל ומיקום הקעקוע וסוג הדיו שבו השתמשו. על פי הערכות קודמות, בממוצע 2.5 מ"ג לס"מ רבוע מוכנס לשכבה הדרמלית במהלך תהליך הקעקוע.
המחקר הזה הוא המקיף ביותר שנערך עד היום לגבי השפעת דיו קעקועים על התגובה החיסונית. ד"ר ג'ולי גרלו, הרופאה הראשית של החברה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית (ASCO), סיכמה: "אני אוהבת את המחקר הזה. זו בערך הראיה באיכות הגבוהה ביותר שאפשר לקבל".
המידע הראשוני לכתבה זו התקבל ממערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
