על מיטת חדר הניתוח הדנטלי בשיבא שוכב גבר נכה כבן 40 וממתין שההרדמה הכללית תשפיע ושטיפול השיניים הארוך שלשמו הגיע יתחיל. לאחר שהמרדים מאשר, מבצע הצוות הערכה ראשונית באמצעות צילומי שיניים ובדיקת הפה, שעל פיהם ייקבע הטיפול הנדרש. לאחר מכן יוצא אחד מאנשי הצוות לחדר ההמתנה, פונה לבן המשפחה המלווה או לאפוטרופוס, מציג את תוכנית הטיפול, ממתין לאישורם וחוזר לחדר הניתוח.
גלריה
מטופלים שאינם יכולים לעבור טיפול שיניים רגיל נזקקים להרדמה מלאה. היחידה לרפואת הפה בשיבא
(צילום: שאול גולן)
הגבר שבחדר הניתוח הוא בנה של שושנה, שאותה פגשנו על ספסל בחדר ההמתנה, שם תבלה את השעות הארוכות עד לסיום הטיפול. בנה חולה בדיסטוניה - מחלה נוירולוגית כרונית המתבטאת בתנועות בלתי רצוניות ובתנוחות גוף חריגות. "מבחינה גופנית הוא מוגדר עם 100% נכות, אבל מבחינה קוגניטיבית הוא לגמרי תקין", היא מספרת. "הוא גר איתי בבית יחד עם מטפל, ואני והאחים שלו משמשים כאפוטרופסים שלו. הבן שלי לא מדבר, והוא מתקשר באמצעות מחשב תקשורת".
לטיפול השיניים בבית החולים, הניתן בהרדמה מלאה, הוא הגיע בהמלצת רופאת השיניים מבית איזי שפירא. "הם היו מאוד סבלניים אליו. הוא קיבל הרדמה מקומית, ועקרו לו שתי שיניים. כשרצו להתקדם לטיפולים נוספים, הוא כבר לא הצליח להתמודד עם הרעש של המקדחה, ולכן המליצו שנבקש טופס 17 לטיפול בהרדמה מלאה, שניתן רק בבתי חולים", מספרת שושנה. "הגענו לשיבא, ואני מאוד מרוצה מהיחס ומהמקצועיות. אחרי שהרדימו אותו, הציגו לי את תוכנית הטיפול שלו, שכללה ניקוי אבנית, לפחות טיפול שורש אחד ועשר סתימות".
"שלושה כרטיסי אשראי כדי לשלם"
מה ששושנה ובני משפחה רבים אחרים המלווים את קרוביהם בעלי הצרכים המיוחדים - ובהם אוטיסטים, אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית או נפשית, חולי לב ומטופלים הסובלים מחרדה דנטלית קיצונית - לא תמיד יודעים מראש, הוא שהזכאות בסל הבריאות מוגבלת לטופס 17, המממן רק את עלות חדר הניתוח ונוכחות המרדים.
פרופ' נועם ירום, מנהל היחידה לרפואת הפה בשיבא
(צילום: שאול גולן)
את עלות הטיפול הדנטלי עצמו, שעלולה להגיע לאלפי שקלים ולעיתים אף לעשרות אלפי שקלים, הם נדרשים לשלם מכיסם מיד בסיום הטיפול. רק בהמשך, לאחר שההוצאה הכבדה כבר פערה בור בתקציב המשפחתי, הם מתחשבנים מול קופת החולים, מקבלים החזר כספי חלקי, ובמסגרת ההשתתפות העצמית נושאים ביתרת העלויות.
"ראיתי כאן מראות קורעי לב", מתאר פרופ' נועם ירום, מנהל היחידה לרפואת הפה בשיבא. "פגשתי אמא שהושיטה למזכירה שלושה כרטיסי אשראי שקוששה בדמעות מבני המשפחה, כי אחרת לא הייתה מצליחה לעמוד בתשלום".
ש', תושב צפון הארץ ואביו של גבר בן 30 הסובל מתסמונת נדירה המתבטאת בעיקר באי־התפתחות של עצמות הלסת, בחוסר שיניים ושיער, ובנוסף מתמודד עם מחלת נפש קשה, מספר כי נדרש לגייס 120 אלף שקלים למימון שחזור וטיפול השיניים הנרחב שעבר בנו. הטיפול, שניתן לו במרכז הרפואי צפון (פוריה) בכמה פעימות, כולן בהרדמה מלאה, טרד את מנוחתו במשך לילות רבים.
התורים לטיפולי שיניים בהרדמה מלאה עשויים להימשך יותר משנה
(צילום: שאול גולן)
"התוכנית שהותאמה לו כללה השתלות עצם, שחזור לסת ושתלים. לפני כל טיפול ביקשתי טופס 17 מהקופה, והוא ניתן לי בלי שום עיכוב. הבעיה מתחילה אחר כך, בתשלום לבית החולים, כשהמשפחה צריכה להכניס את היד לכיס - שאצלנו הוא ריק - ולשלם כאן ועכשיו, עד לקבלת ההחזר מקופת החולים, המשתתפת רק בחלק מהעלויות", הוא מספר. "אנחנו נחשבים לעשירון התחתון בישראל, כך שאף בנק לא יאשר לי הלוואה".
לדבריו, כדי לממן את העלות הגבוהה, נאלץ לפנות לבני משפחה קרובים ורחוקים, ללוות כסף מחברים ולהיעזר בכל מקור אפשרי.
מחכים שנה לטיפול תחת הרדמה
לדברי פרופ' ירום, תחום טיפולי השיניים בהרדמה מלאה – הניתנים במרבית המקרים רק בבתי חולים שבהם יש נוכחות של רופא מרדים, כנדרש – סובל בעיקר משתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא לקונה מבנית בממשק שבין קופות החולים, המנפיקות את טופסי ה־17, לבין בתי החולים שבהם מבוצעים הטיפולים.
"כל אחד מהצדדים צודק מנקודת מבטו", הוא אומר. "קופות החולים לא יכולות להנפיק למבוטחים טופס 17 פתוח מבלי לראות תחילה את הטיפולים שבוצעו, ורק לאחר מכן לאשר כל אחד מהם. מנגד, בתי החולים, שבונים את תוכנית הטיפול רק לאחר שהמטופל - המשתייך לאוכלוסייה בסיכון - כבר מורדם, צודקים כשהם דורשים את התשלום במקום".
משפחות מכל רחבי הארץ מגיעות לשיבא לטיפולי שיניים בהרדמה מלאה
(צילום: שאול גולן)
הבעיה השנייה, לדבריו, היא מצוקת התורים הקשה. "אצלנו בשיבא התורים נקבעים שנה עד שנה וחצי מראש, ואני יודע שבבתי חולים אחרים ההמתנה ארוכה אף יותר. מי חשב שילד או מבוגר אוטיסט, שממילא מתקשה לקבל טיפול שיניים, יצטרך לחכות שנה שלמה כשהוא סובל מכאבים?"
באגף מרפאת השיניים בשיבא מפעילים שני חדרי ניתוח בתפוסה מלאה במשך חמישה ימים בשבוע, לצד חדרי טיפול בסדציה (טשטוש). "מגיעים אלינו מהקריות, מבאר שבע, מהפזורה ומרמת הגולן - מכל רחבי הארץ", אומר פרופ' ירום. "כשהילד או בן המשפחה סובל, המשפחות עוברות ממרפאה למרפאה בניסיון לאתר את התור הזמין הראשון, גם אם הוא נמצא בקצה השני של המדינה".
מצוקת התורים הקשה, לצד מורכבות הטיפול הניתן בהרדמה מלאה, הובילו את צוות המרפאה בשיבא לחשיבה יצירתית. "לרבים מהמטופלים מקרב האוכלוסייה הזו אין יכולת לשתף פעולה עם בדיקות שגרתיות, כמו בדיקות דם או בדיקת רופא א.א.ג", מסביר פרופ' ירום. "לכן אנחנו מנצלים את ההרדמה לטובת המטופל ומזמנים לחדרי הניתוח גם את נותני השירותים האלה, בהתאם לצרכים הספציפיים שעליהם עודכנו מראש".
אחת מקבוצות המטופלים המאתגרות ביותר היא אנשים על הרצף האוטיסטי. מדי יום נחשף הצוות למראות לא פשוטים של ילדים שהוריהם נאלצים לאחוז בהם כדי שיוכלו לקבל טשטוש, שבלעדיו לא יעלו כלל לכיסא הטיפולים. "חלקם נכנסים עם הטאבלט שלהם, ורבים מהם מגיעים בחוסר שיתוף פעולה ותוך כדי מאבק", מתאר פרופ' ירום.
מצוקת התורים מובילה משפחות לחפש טיפול בכל רחבי הארץ
(צילום: שאול גולן)
בהנחה שמשרדי הבריאות והרווחה מודעים לעוול המתמשך ולאפליה שממנה סובלת אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, הציפייה הבסיסית היא שיימצא פתרון ביניים שימנע מהמשפחות לשאת בנטל הכלכלי הכבד. בין אם באמצעות תקציב ייעודי וגמיש לתשלום לבתי החולים, ובין אם באמצעות מימון מקדים מקרן חירום ממשלתית - לפחות עד להשלמת ההתחשבנות מול קופות החולים.
מאלו"ט נמסר: "אלו"ט נתקלת בלקונות משמעותיות בתחום הטיפול הבריאותי עבור אוטיסטים, אחת מהן בנושא טיפולי שיניים המחייבים הרדמה ובקשה לתשלום מיידי עבורם. אנו פועלים מיידית לבירור הנושא מול משרד הבריאות וכל גוף רלוונטי אחר, לתיקונו".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "רפואת שיניים היא באחריות משרד הבריאות. אנשים עם מוגבלות המתגוררים בקהילה זכאים לשירותי רפואת שיניים ככלל המבוטחים, באמצעות הקופות. לדיירי מסגרות הדיור מפעיל משרד הרווחה 22 מרפאות ללא עלות, לרבות בהרדמה כללית".
מהנהלת שיבא נמסר: "מפניות רבות שמגיעות אלינו, אנו ערים למצוקת זימון התורים. אף הורה לא ייתן לבנו להמתין זמן כה רב כשהוא כאוב וסובל. בעיית המחסור בתורים זמינים היא כלל־ארצית, ולכן יש להגדיר אותה כבעיה לאומית ולמצוא לה פתרון רוחבי. ככל שמשרד הבריאות ייזום פרויקט לאומי להתמודדות עם מצוקה זו, הנהלת שיבא לוקחת על עצמה את ההובלה".
משרד הבריאות בחר שלא להגיב.
