לפני קצת יותר מעשור, חוותה הגר וינברגר, שהייתה אז בשלבים מתקדמים של הדוקטורט, משבר נפשי קשה. "מבחוץ החיים שלי נראו בסדר גמור, אבל הרגשתי בודדה, בלתי נראית", היא מספרת בשיחה עם ynet. "יום אחד התחלתי לבכות, ובמשך שבועיים לא הפסקתי ולא קמתי מהמיטה. ככה הגעתי לטיפול בפעם הראשונה - תרופתי ושיחתי". וינברגר אובחנה עם דיכאון וחרדה, אך הטיפול לא הצליח להביא לשיפור במצבה. "בקושי יצאתי מהבית, אפילו לא בשביל ללכת לסופר".
בהמשך היא הופנתה לביטוח הלאומי, ולאחר ועדה רפואית נקבעו לה 40% נכות על רקע נפשי. במצב כזה הייתה זכאית לפנות לוועדה של משרד הבריאות לצורך קבלת סל שיקום - אך איש לא יידע אותה על כך. "רק אחרי שנתיים של טיפול מישהו בכלל סיפר לי שזה קיים, ושאני לא היחידה. הרבה אנשים שיש להם 40% נכות לא יודעים על זה בכלל. אני מכירה אפילו אנשים שיצאו מאשפוז ואף אחד לא עדכן אותם על השירות".
גלריה
פער משמעותי בין מספר הזכאים לשירות, לבין מספר המממשים את זכאותם בפועל. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
מספר המשתמשים בשירותי סל השיקום גדל בעשור האחרון, נתון המעיד על הצורך הגובר בשירותים אלה. אולם נתוני בקשות חופש המידע שהגישה עמותת 121 מצביעים על פער משמעותי בין מספר הזכאים לשירות, לבין מספר המממשים את זכאותם בפועל. לפי הנתונים, בשנת 2024 היו בישראל כ-143 אלף מקבלי קצבת נכות על רקע נפשי, אך רק כ-40.7 אלף מהם קיבלו שירותי סל שיקום - 28.4% בלבד. עוד עולה כי כמעט מחצית ממקבלי השירות (49%) לא קיבלו את השירות בתוך 60 ימים ממועד האישור, ו-22% כלל לא מימשו את זכאותם גם לאחר חצי שנה - פרק הזמן שבו האישור לשירותים תקף.
הגר וינברגר: "רק אחרי שנתיים של טיפול מישהו בכלל סיפר לי שזה קיים, ושאני לא היחידה. הרבה אנשים שיש להם 40% נכות לא יודעים על זה בכלל. אני מכירה אפילו אנשים שיצאו מאשפוז ואף אחד לא עדכן אותם על השירות"
סל השיקום של משרד הבריאות מיועד למי שנקבעו להם לפחות 40% נכות רפואית על רקע נפשי, לפי תקנות הביטוח הלאומי, ומטרתו לסייע למתמודדי נפש להשתלב בקהילה. שירותי הסל כוללים תמיכה וליווי בתחומים כמו דיור, תעסוקה, חברה, השכלה, פנאי, וכן שירותי תיאום טיפול.
"אתה צריך לפנות למתאמת טיפול פרטית"
וינברגר מספרת כי גם לאחר שמגלים על קיומו של סל השיקום, הדרך למימוש הזכאות רצופה מכשולים ובירוקרטיה מתישה - בראש ובראשונה בשלב הגשת הבקשה לוועדה של משרד הבריאות. "אם אתה לא רוצה לחכות שנה לקופת חולים שתגיש אותך, אתה צריך לפנות למתאמת טיפול פרטית, בעלות של 1,000 שקלים ומעלה. היא כותבת את הדוח הפסיכוסוציאלי, תוכנית שיקום, ודואגת למילוי הטפסים", היא אומרת. לדבריה, לאחר ההופעה בפני הוועדה, בחלק מהמחוזות חולפים חודשים עד לקבלת האישור הסופי. "זה בלתי נתפס כמה זמן בן אדם ממתין כדי לקבל שירות מציל חיים".
הקשיים אינם מסתיימים בקבלת האישור, שכן בהמשך נאלצים המטופלים להמתין זמן רב עד לקבלת השירות מהספקים החיצוניים שמפעילים את סל השיקום - עמותות וחברות פרטיות. "התורים הם בלתי אפשריים", אומרת וינברגר. "אנשים ממתינים חודשים ושנים כי אין כוח אדם לקלוט אותם - עובדים סוציאליים, חונכים, מדריכים. אם כבר גילו לך על סל השיקום, אתה לא תקבל שירות - זה מחריד". לדבריה, מדובר בעבודה בשכר נמוך מאוד. "במקרה הטוב 35 שקלים לשעה, וזו עבודה קשה מאוד. העניין הוא שבלי השירות הזה, לאנשים אין סיכוי".
"בלי השירות הזה, לאנשים אין סיכוי". הגר וינברגר
(צילום: יריב כץ)
"סל שיקום הוא נס", מדגישה וינברגר. "בתוך חודשיים מהיום שהתחלתי אותו, כבר עבדתי, ובתוך שנה יצאתי מבית ההורים לדירת שותפות. בהמשך כבר גרתי בדירה בשכירות לבד, ועבדתי במשרה של שלושה רבעים. המלווה שלי עזרה לי לפרק ולהרכיב מחדש את קורות החיים, להבין במה אני טובה. היא יצרה את הקשר הראשוני עם המעסיקה. את הריאיון עברתי בעצמי, אבל הייתי צריכה את התיווך הראשוני הזה".
לדבריה, זהו אינטרס של המדינה להחזיר את מתמודדי הנפש למעגל העבודה ולחיים. "בסופו של דבר השירותים האלה חוסכים הרבה יותר ממה שהם עולים. הם מאפשרים למטופל להשתלב בחוגים, להקים משפחות, לעבוד, לחיות. אפילו עצם זה שבן אדם מצליח בזכות השירות ללכת לבית קפה, מחזיר אותו לקהילה. הוא יושב, שותה קפה, מדבר עם המלצרית - לפעמים זה מה שמחזיר לאדם את הרצון לחיות".
אנשים מתייאשים בתור - ומוותרים
בעמותת 121 מנהלים כבר למעלה משנתיים מחקר בנושא, שמאשש גם הוא את הפער בהנגשת המידע. "מה שאנחנו שומעים זה שיש חסמים משמעותיים בכניסה לשירותי שיקום - שאין העברת מידע באופן סדור, והמתמודדים לא יודעים בכלל שהם זכאים לזה", מסבירה ד"ר רעות דריי דיאמנט, חוקרת מדיניות בכירה בעמותת 121, שמרכזת את "תקווה לנפש" - המטה לקידום החוסן והבריאות הנפשית.
לדבריה, בעיה מרכזית נוספת היא שלצורך הגשת בקשה לוועדת סל שיקום של משרד הבריאות, מתמודדי הנפש צריכים להגיע עם "תוכנית שיקום אישית". "זה אבסורד שמבן אדם שנמצא במשבר קשה מבקשים לכתוב תוכנית שיקום - דבר שלרוב נעשה ללא סיוע מוסדר", אומרת ד"ר דריי דיאמנט. לדבריה, בשנים האחרונות החלו בקופות החולים לסייע במילוי הטפסים ובבניית תוכניות השיקום באמצעות עובדות סוציאליות, אלא שזמן ההמתנה הממוצע לשירות עומד על שנה. "אנשים מתייאשים, ובסופו של דבר מוותרים על השירותים שהם זכאים להם".
ד"ר רעות דריי דיאמנטצילום: פרטיד"ר דריי דיאמנט מוסיפה כי גם לאחר קבלת האישור, נאלצים מתמודדי הנפש למצוא בעצמם את ספקי השירות, ללא כל ליווי של מנהל מקרה. "הבעיה היא שהתוקף של הוועדה הוא חצי שנה. כלומר, אם אדם לא מימש את השירות - למשל בשל זמני המתנה ממושכים, או אם קיבל אישור אך לא סייעו לו למצוא את סוג השירות המדויק המתאים לצרכיו - הזכאות לשירותים מתבטלת. יש צורך במנהל מקרה: איש מקצוע שמלווה את המתמודד באופן אישי ואינטנסיבי לאורך כל הדרך - מבניית תוכנית השיקום, דרך התמודדות עם הבירוקרטיה וההכנה לוועדת סל השיקום, ועד לתיאום בין כלל הגורמים והשירותים הנדרשים לו ולמשפחתו".
ד"ר רעות דריי דיאמנט: "השירותים הגדולים ביותר הם דיור ותעסוקה. בדיור ניתן לקבל מענה אינטנסיבי יותר באמצעות הוסטלים, או סיוע בדיור עצמאי יותר, שכולל איש מקצוע ומדריך שמגיעים הביתה ומסייעים בהתנהלות היומיומית"
"סל שיקום הוא מאוד חשוב, ומבחינה היסטורית, מאז שנחקק בשנת 2000, היה שינוי מאוד גדול", מוסיפה ד"ר דריי דיאמנט. "מדובר באנשים שהיו מאושפזים זמן ממושך, ועכשיו, בזכות סל השיקום, נמצאים בקהילה". לדבריה, על אף בעיות ההנגשה והמיצוי הנמוך, ישנה עלייה בביקוש לשירות. "ב-2015 היו קרוב ל-23 אלף שביקשו לקבל את השירות, וב-2024 - כ-40 אלף, כי אנשים באמת זקוקים לזה".
סל השיקום מעניק שירותים שונים ברמות שונות. "השירותים הגדולים ביותר הם דיור ותעסוקה. בדיור ניתן לקבל מענה אינטנסיבי יותר באמצעות הוסטלים, או סיוע בדיור עצמאי יותר, שכולל איש מקצוע ומדריך שמגיעים הביתה ומסייעים בהתנהלות היומיומית. בתעסוקה יש מפעלים מוגנים לשילוב אנשים עם יכולת תעסוקתית נמוכה יותר, או לחלופין מסגרות פחות אינטנסיביות, כמו רכז תעסוקתי שמסייע לאדם העובד בשוק החופשי בתהליך הקבלה לעבודה". עם זאת, מהמחקר של עמותת 121 עולה כי חלק מהשירותים דלים וזקוקים לשינוי והתאמה לעידן הנוכחי. "המטופלים שאיתם שוחחנו אמרו שחסרים בין השאר מענים קהילתיים וקבוצות חברתיות שעוזרות להתמודד עם הבדידות".
ד"ר דריי דיאמנט מסבירה כי יש צורך בשינוי משמעותי כדי להעלות את אחוזי המיצוי - דבר שצפוי גם לסייע בהורדת הנטל של אותם מתמודדים על המדינה, ולחסוך בכסף. "כשאדם נמצא בשיקום, אפילו במסגרת הכי אינטנסיבית של דיור, זה עולה למדינה 400 שקל ליום, כאשר אשפוז פסיכיאטרי במחלקה בבית חולים כללי עולה 1,700 שקל, ואשפוז פסיכיאטרי במחלקה בבית חולים לבריאות הנפש עולה למדינה 2,500 שקל. זה הבדל עצום. מעבר לכך שזה טוב לאוכלוסייה עצמה, מחבר אותה לקהילה ומוביל לשיקום והחלמה - זהו האינטרס של המדינה להשקיע בכך".
לדבריה, מסגרות סל השיקום מתמודדות עם מחסור כבד בכוח אדם. "מהמחקר עולה שהתקצוב אינו גבוה מספיק כדי להביא את האנשים המתאימים, ולכן אנחנו ממליצים על הוספת תקציבים והעלאת השכר, כדי שעובדים סוציאליים ומדריכים יגיעו לעבוד. שיקום הוא מקום קשה, ויש בו הרבה שחיקה, וצריך להתאים את התנאים כדי שאנשים יגיעו".
תגובת משרד הבריאות
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד פועל באופן שוטף להרחבת הנגישות לשירותי סל השיקום ולמיצוי זכויות של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. כיום מקבלים כ-42 אלף זכאים שירותי שיקום בקהילה באמצעות סל שיקום, בהיקף תקציבי של כ-2.1 מיליארד שקל בשנה.
"המשרד פועל להנגשת המידע על הזכויות והשירותים באמצעות קופות החולים, בתי החולים, מסגרות השיקום, אתר משרד הבריאות וארגוני חברה אזרחית, ובוחן באופן מתמיד דרכים לשיפור מיצוי הזכויות. כך, במהלך השנה האחרונה מוביל מינהל בריאות הנפש תהליך אסטרטגי מקיף לבחינת מערך השיקום. במסגרת התהליך מתקיימת עבודת עומק בשיתוף גורמי מקצוע, ספקי שירותים, ארגוני מתמודדים ובני משפחותיהם, ובעלי עניין נוספים. התהליך כולל בחינה של הישגי מערך השיקום לאורך השנים, לצד זיהוי פערים, חסמים וצרכים מתפתחים, במטרה להתאים את שירותי השיקום לאוכלוסיות השונות ולצרכים המשתנים.
"במקביל, משרד הבריאות פועל להרחבת שירותי השיקום בקהילה, באמצעות פיתוח מענים חדשים, הרחבת ההתקשרויות עם ספקי שירות וחיזוק כוח האדם. לצד זאת, התחום מושפע מהמחסור הארצי באנשי מקצוע במקצועות הבריאות והרווחה".
