עד לפני כשבועיים אפשר היה למצוא אותו, לפחות בקושי, בבתי מרקחת בודדים. היום הוא נעלם כמעט לחלוטין מהמדפים והקופות הפסיקו לרשום אותו. ההודעה הרשמית שהגיעה מחברת GSK רק אישרה את מה שהורים רבים חשו על בשרם: משאף ונטולין, שליווה דורות של חולי אסתמה בישראל, לא יחזור.
עבור מיליוני חולי אסתמה וסובלים ממחלות ריאה אחרות, המשאף הזה היה במשך שנים ארוכות הרבה יותר מסתם תרופה - הוא היה אוויר זמין לנשימה. מדובר במשאף הנפוץ ביותר ברפואת ילדים. הוא אינו מטפל בגורם למחלה, אולם אצל רובם המוחלט של המטופלים הוא מספק הקלה מהירה וחיונית בזמן התקף, וישנם חולים שמטופלים בו בהצלחה ובתחושת ביטחון כבר עשרות שנים. אלא שבחודשים האחרונים המציאות של אותם מטופלים התהפכה: רבים מהם מצאו את עצמם מתרוצצים בלחץ מבית מרקחת אחד לשני, בחיפוש נואש אחר משאפים בודדים שנותרו למכירה.
בישראל יש, על פי ההערכות, כחצי מיליון חולי אסתמה בדרגות חומרה שונות, כאשר המחלה נחשבת לכרונית השכיחה ביותר בקרב ילדים בארץ - כ-10% מהילדים לוקים בה.
הטלטלה בשוק אינה זמנית. אחרי חודשים ארוכים של מחסור וניסיון לייבא אותו מחו"ל, הודיעה חברת GSK, יצרנית ונטולין, למשרד הבריאות שהיא מפסיקה את שיווקו בישראל. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מה יעשו מי שמטופלים בו - ובהם, כאמור, ילדים רבים - שאין להם גישה למומחי ריאות שיתאימו להם חלופה טובה וזמינה למצב רפואי דחוף ולעיתים מסכן חיים.
המרוץ אחר המשאף
ונטולין (ששם החומר הפעיל בו הוא סלבוטמול) פותח ב-1968 על ידי חברה בריטית, ונחשב לאחת מפריצות הדרך הדרמטיות ברפואת ריאות בשל פעולתו המהירה על דרכי הנשימה, לצד הפחתה ניכרת בתופעות הלוואי הלבביות. השילוב של יעילות חסרת תקדים בהרחבת סמפונות תוך שניות, לצד פרופיל בטיחות טוב לאין שיעור מקודמיו, הפך את הוונטולין לתרופה ששלטה בשוק ללא עוררין במשך עשורים רבים.
אם לילד חולה אסתמה: "יש לנו מלאי קטן בבית שהכנתי כשהבנתי שאי אפשר יותר לסמוך על כך שאמצא אותו בבית המרקחת, אבל אני מאוד לחוצה מהשינוי הכפוי בטיפול. התחננתי למרשמים מהרופאה ועברתי את כל בתי המרקחת בעיר, שם הצלחתי למצוא שני משאפים אחרונים, אבל המלאי הזה ייגמר לנו מהר מאוד"
אולם בשנים האחרונות חלו שיבושים בשיווקו בישראל. המחסור החריף, שהחל לתת את אותותיו כבר ב-2023 והגיע לשיאו לאחרונה עם מדפים ריקים, אילץ את הצוותים הרפואיים לאלתר. במקום ונטולין רשמו רופאים רבים למטופלים תחליפים, דוגמת אינהלציות או משאפים מקבילים בעלי הרכב זהה, שהם נפוצים פחות. משרד הבריאות הישראלי התערב במקרים נקודתיים ואישר ייבוא של חלופות, אולם כעת מגיעה גם ההודעה הרשמית על הפסקת שיווקו של המשאף המוכר, לצמיתות.
הורים וילדים רבים המשתמשים במשאף מצאו את עצמם בשבועות האחרונים בלחץ נפשי משמעותי, נוכח היעדר הטיפול החיוני והיעדר חלופה הולמת במקרה של התקף מסכן חיים. "יש לנו מלאי קטן בבית שהכנתי כשהבנתי שאי אפשר יותר לסמוך על כך שאמצא אותו בבית המרקחת, אבל אני מאוד לחוצה מהשינוי הכפוי הזה בטיפול", מספרת אם שבנה, בן תשע, מטופל בוונטולין מגיל שלוש. "בשבועות האחרונים התחננתי למרשמים מהרופאה ועברתי את כל בתי המרקחת בעיר, שם הצלחתי למצוא שני משאפים אחרונים, אבל המלאי הזה ייגמר לנו מהר מאוד".
"ונטולין הוא התרופה היחידה שמספקת לו הקלה מהירה במקרה של התקף, תוך שניות מרגע שהוא משתמש במשאף. בסתיו ובחורף, עונות הווירוסים, הוא משתמש בוונטולין למניעת התקפים יחד עם משאף נוסף שמכיל סטרואידים, שלוש פעמים ביום. ניסינו את אחד התחליפים, אבל הטעם היה בעייתי עבורו. עכשיו חם וההתקפים פחות שכיחים, ואין לי מושג מה נעשה בעוד כמה שבועות, כשהחום יירגע קצת והווירוסים של מערכת הנשימה יחזרו. בתקופה הזו של השנה מדובר בטיפול כמעט יום-יומי, שחיוני לו".
"כמו לתת אקמול לזיהום"
אל מול המטופלים הלחוצים, מומחי ריאות בארץ מזהים במצב הנוכחי חלון הזדמנויות לתיקון תפיסות טיפוליות מיושנות. ד"ר ענבל שפרן, רופאה בכירה במערך הריאות בבית החולים בילינסון וחברת ועד איגוד רופאי הריאות, מסבירה כי ההסתמכות הבלעדית והממושכת על משאפי הקלה מהירה שגויה ואף מסוכנת. "ונטולין מרגיע את ההתקף, ובכך מסתיר את זה שבעצם את לא מטפלת בבעיה. זה כמו לתת אקמול לזיהום".
לדברי ד"ר שפרן, הסתמכות יתר על המשאף מבלי לטפל בדלקת הכרונית הבסיסית שבסמפונות עלולה להחמיר את מחלת האסתמה לטווח הארוך, ואף להוביל למצב קשה של "הפרעה חסימתית שלא מגיבה לטיפול".
"מדובר בטיפול כמעט יום-יומי, שחיוני לו". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
ההנחיות הרפואיות העדכניות בעולם מעודדות כיום מעבר גורף לטיפול משולב (MART), הכולל שימוש קבוע בסטרואידים נוגדי דלקת בשילוב מרחיבי סמפונות. "ההמלצה כיום היא לעבור למשאפים משולבים, שהם גם למניעה וגם להקלה", אומרת ד"ר שפרן. יתרון נוסף למשאפים המשולבים הוא משך ההשפעה שלהם: "בעוד שוונטולין עובד ארבע שעות, המשאפים האחרים מכסים אותנו עד 12 שעות".
אין תורים למומחי ריאות
אלא שהחלפת הטיפול המסורתי, והצורך בהתאמת טיפול דחוף בהתאם למצאי בשוק, חושפת כעת בעיה אקוטית במערכת הבריאות: אין מספיק תורים זמינים למומחי ריאות שיכולים לבצע את התאמת הטיפול מחדש במהירות עבור כמות כה גדולה של מטופלים, ותור למומחה כזה יימשך ברוב המקרים חודשים ארוכים. רופאי המשפחה והילדים בקהילה, שאליהם פונים רוב החולים המודאגים, לא תמיד בקיאים מספיק במגוון התחליפים החדשים ובאופן השימוש בהם.
ד"ר ענבל שפרן: "אנחנו מנסים לכתוב הנחיות ונקודות בקבוצות של רופאים בוואטסאפ ובפייסבוק, לאיזה משאפים להעביר ומה לרשום למטופלים. אני מודעת לכך שלא כולם יכולים לבוא ולקבל מרשם מיידי אחר מרופא המשפחה או רופא ריאות. זה תהליך, אין ספק"
"רופאת הילדים שלנו הייתה אובדת עצות ונתנה לנו טיפול חלופי, שבעיניי לא מתאים לו בשל גילו ומורכבות השימוש בו", מספרת אמו של הילד האסתמטי.
"בעוד שוונטולין עובד ארבע שעות, המשאפים האחרים מכסים אותנו עד 12 שעות"
(צילום: shutterstock)
כדי לגשר על הפער הזה ולמנוע מצב שבו מטופלים נותרים ללא מענה רפואי הולם, החלו רופאי הריאות והאיגוד הישראלי לרפואת ריאות בימים האחרונים ביוזמות הדרכה אינטנסיביות לצוותים הרפואיים בשטח. "אנחנו מנסים לכתוב הנחיות ונקודות בקבוצות של רופאים בוואטסאפ ובפייסבוק, לאיזה משאפים להעביר ומה לרשום למטופלים", אומרת ד"ר שפרן, ומוסיפה כי המטרה היא להנגיש את הידע במהירות, כדי שרופאי הקהילה יוכלו לנווט את המטופלים לטיפול העדכני מבלי שהחולה ייאלץ להמתין חודשים למומחה. אך גם היא מודעת לאתגר הלוגיסטי. "אני מודעת לכך שלא כולם יכולים היום לבוא ולקבל מרשם מיידי אחר מרופא המשפחה או רופא ריאות. זה תהליך, אין ספק".
מה החלופות?
האיגוד הישראלי לרפואת ריאות ממליץ למטופלים לא להפסיק טיפול על דעת עצמם, ולפנות לרופא או לרופאת המשפחה, או לרופא או לרופאת הריאות, לצורך התאמת חלופה ובניית תוכנית טיפול עדכנית. לאחר התייעצות עם רופא, מציע השוק הרפואי בישראל כמה אפשרויות חלופיות:
חלופות גנריות ישירות (להקלה בלבד): חולים הזקוקים לחומר הפעיל המקורי יכולים להשתמש בתחליפים זהים מבחינה טיפולית, דוגמת המשאפים "סלמול" (Salamol) או "סלבוטרים".
משאפים משולבים ומתקדמים (למניעה והקלה במקביל): קו הטיפול המומלץ והעדכני ביותר מבוסס על משאפים דוגמת "פוסטר" (Foster), "סימביקורט" (Symbicort) או "דואורספ". את משאף ה"פוסטר", למשל, נוטלים במינון קבוע בבוקר ובערב כטיפול אנטי-דלקתי משמר, ומוסיפים ממנו מנות נוספות במקרה של התקף קוצר נשימה, כמשאף הצלה.
מחברת GSK נמסר בתגובה: "בעקבות בחינת חלופות טיפוליות קיימות, לרבות זמינותן ונגישותן למטופלים, התקבלה החלטה להפסיק את השיווק של משאף ונטולין MDI (סלבוטמול). כיום קיימים טיפולים חלופיים, ורוב המטופלים המשתמשים במשאף MDI כבר משתמשים בגרסה גנרית. על מטופלים המשתמשים כיום במשאף ונטולין MDI להתייעץ עם הרופא המטפל כדי לבחור את החלופה המתאימה ביותר עבורם".
