אחרי יותר משנתיים בשבי, 20 החטופים החיים צפויים לשוב לישראל ביממה הקרובה. איך חושפים אותם למה שקרה בשנתיים האחרונות במדינה ובמשפחה מבלי להציף? בשלושת בתי החולים שנבחרו למשימה - שיבא בתל השומר, בילינסון ואיכילוב - נערכים לספק מענה גם לשאלה הזו. "אנחנו מסייעים למשפחות ומכוונים אותן - מה מספרים לשב וכיצד. אי אפשר להשלים שנתיים ביומיים", אומרת קרן (קרינה) שוורץ, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית.
מתחמי קליטת החטופים בבתי החולים
(צילום: דוברות בילינסון, יחידת הצילום שיבא, דוברות איכילוב)
היא מסבירה ש"לחשוף את השבים פתאום להמון מידע, זה מציף ויכול להיות מאיים, ולכן אנחנו משוחחים עם המשפחות על ההדרגתיות הזו".
לצד השמחה והתרגשות, אותן משפחות שהפכו לדמויות ציבוריות בעל כורחן, ינסו למצוא רגע של פרטיות עם יקיריהן, ולשוב למסלול חייהן. "לכל בן משפחה יש תפקיד, ובמהלך השנתיים האחרונות המשפחות הללו התמודדו גם עם העובדה שצלע מהמשפחה נלקחה מהן, אבל גם עם התפקידים שהשתנו - אח צעיר שקיבל את תפקידו של האח הבכור שנחטף, או הורים שעד 7 באוקטובר היו נוכחים, מפרנסים, ובתפקידים שהעצימו אותם, ונאלצו לזנוח זאת ולהקדיש את כל כולם למאבק", אומרת שוורץ.
"פתאום השגרה כמו שהכירו לא הייתה קיימת, ובתוך כל הצער והכאב, הם היו צריכים גם לאזור כוחות ולהיאבק למען החזרת יקיריהם". עכשיו, המשפחות צריכות להתמודד עם שאלות כמו "מה עושים מכאן" וגם איך נבנים מחדש עם זהות שהשתנתה בשנתיים הללו. "יש מי שהפכו דמויות טלוויזיוניות, עם משמעות ציבורית, ועכשיו צריכים לבנות הכול מחדש. אני חושבת שאף אחד לא ישוב אל מי שהיה לפני 7 באוקטובר", מוסיפה שוורץ.
חלק מההדרכה שמקבלות המשפחות עוסקת בשאלה כמה מבני המשפחה צריכים לשהות במחלקה. "מתי ניתן לשחרר את האחים, באיזה שלב האמא יכולה ללכת ולצבוע את השיער והאבא יישאר פה. זה מזכיר באיזשהו אופן הסתגלות בגן, כמה בני המשפחה יכולים להתרחק ולחזור", מסבירה שוורץ.
קרן (קרינה) שוורץצילום: רמי זרנגרעם כל מבצע של החזרת חטופים, הפיקו במערכת הבריאות לקחים ושינו בהתאם את הפרוטוקולים. כפי שמסבירה מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בביליסון: "אחד הדברים המרכזיים שזיהינו שעבד זו ההבנה שמדובר באירוע אנושי יוצא דופן. כל עוד אין צורך רפואי דחוף, המשפחות צריכות רגע לעצמן עם השב לפני שאנחנו, הצוותים הרפואיים, נכנסים לתמונה. הם צריכים להיות לרגע יחידה אחת מחוברת, והדברים צריכים להיות דינמיים, ולא בלו"ז קבוע. מכל העסקאות הקודמות למדנו שלמשפחות יש כוחות. יש להן את כל האינסטינקטים והן זקוקות שנכוון אותן".
סיון חברצילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילובעם חזרתם של החטופים, גם הציבור צריך להסתגל למצב חדש. "השבים הפכו גם הם בעל כורחם לדמויות מוכרות בציבור, אבל הם לא חייבים לקחת על עצמם את התפקיד הזה. השליטה בידיים שלהם והם יכולים לבחור. התפקיד שלנו כציבור הוא לאפשר להם לבחור. אם עד עכשיו חשבנו שאנחנו מכירים את כולם, והם הילדים של כולנו, כעת אנחנו צריכים להבין שהם במקום מוגן עם המשפחות שלהן, ולאפשר לזה לקרות", אומרת שוורץ.
"מתרגלים מצבי קיצון נפשיים"
בניגוד לפעמים קודמות, הפעם מדובר במבצע מורכב בהרבה ומאתגר בגלל מספר החטופים ששבים בפעימה אחת ובגלל מצבם המורכב לנוכח שנתיים ארוכות בשבי חמאס בתנאים קשים ביותר. "קלטנו לא מעט שבים, אבל לא לאחר שנתיים, ולא כמות כזו ביחד. ולכן נערכנו הפעם אחרת לגמרי במחלקה", מספרת סיון חבר, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בבית החולים איכילוב. "המחלקה מעוצבת ממש כמקום ביתי ונעים ומקבל, ואנחנו עושים אינספור הדרכות לצוותים, הגדלנו את כמות הצוות. גם הפעם הצוות מבוסס על המין הנשי בלבד".
4 צפייה בגלריה
אירוע בקנה מידה חסר תקדים: מתחם קליטת השבים בבית החולים שיבא
(צילום: יחידת הצילום - שיבא)
לדבריה, בבית החולים ערוכים עם צוות פסיכוסוציאלי, שכולל הן עובדות סוציאליות והן פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. "אנחנו מתרגלים מצבי קיצון נפשיים, ומניחים שהתגובות הרגשיות יכולות להיות מאוד קיצוניות בגלל המפגש המשפחתי והשבי הממושך. היה לנו חשוב לתרגל לא רק את הצדדים הרפואיים, אלא גם את החוויה האנושית ואת המפגש עם השבים עצמם, עם המשפחות שלהם, עם הרגעים הראשונים שהם חוזרים הביתה אחרי כל כך הרבה זמן".
סיון חבר: "אנחנו מתרגלים מצבי קיצון נפשיים, ומניחים שהתגובות הרגשיות יכולות להיות מאוד קיצוניות בגלל המפגש המשפחתי והשבי הממושך. היה לנו חשוב לתרגל לא רק את הצדדים הרפואיים, אלא גם את החוויה האנושית ואת המפגש עם השבים עצמם, עם המשפחות שלהם, עם הרגעים הראשונים שהם חוזרים הביתה אחרי כל כך הרבה זמן"
חבר מציינת כי התרגולים כללו מגוון תרחישים, כך למשל שבים שמגיעים עם צרכים רפואיים מוגברים ומורכבים, וכן מצבים שבהם השב עצמו מגיב בעוצמה רגשית, "באופן טבעי ומובן לגמרי לאור מה שעבר עליו", היא אומרת. "התרחישים האלה אפשרו לנו לעצור לרגע, לחשוב יחד איך נכון לגשת, איך לדבר, איך להרגיע, איך לשלב בין טיפול רפואי מדויק לבין הקשבה אמפתית ותגובה רגישה".
היא מציינת עוד כי הצוות עבר הדרכה לרפואה מודעת טראומה. "מדובר ברפואה יותר רגישה, עם דגש לא לשאול שאלות מיותרות ומציצניות. לתת לשבים ולמשפחות את המרחב שלהם ואת המקום שלהם", מסבירה חבר, ומדגישה כי הגישה הטיפולית כוללת גם החזרת שליטה אחרי תקופה של חוסר שליטה מוחלט. "אנחנו הולכים על חבל דק בין החזרת השליטה, לבין לתת להם ביטחון שאנחנו יודעים איך מטפלים בהם, ושיהיו בטוחים בנו".
"אחרי שבי כל כך ממושך, וחוויה שהיא כל כך לאומית ומטלטלת, זו באמת זכות ענקית לקחת חלק בטיפול בשבים, ושמחה גדולה", מסכמת חבר. "אני מאוד מתרגשת. 'כמה חיכינו לכם' זה הדבר הראשון שאגיד כשאפגוש אותם. חיכינו שכולם יגיעו, ורק אחרי זה נוכל להחלים ולתקן".
קראו עוד בנושא זה:
