כמחצית ממקרי אי-הפוריות בזוגות - 30% שמקורם בגבר בלבד ועוד 20% בעיה משולבת - נותרים לא מטופלים כראוי. במקומם, האישה היא שעולה למסלול הטיפולים. "אישה יכולה לעבור עשרות טיפולי IVF על בעיה שמקורה בגבר, בלי שאף אחד ינסה קודם לשפר את הזרע", אמרה ד"ר נגה פוקס ויצמן, מנהלת פריון הגבר ובנק הזרע בבית החולים ליס לנשים ויולדות באיכילוב, בפאנל שנערך בוועידת הנשים של המדינה של ynet ו"ידיעות אחרונות" בשיתוף נעמת.
ועידת נשים - הורות בכל מחיר? יש אפשרויות בחירה
לדברי ד"ר פוקס ויצמן, דווקא הישג טכנולוגי-רפואי גרם לתת-ייצוג של פוריות הגבר בשיח: שיטת ה-ICSI - הפריה שבה מחדירים זרע בודד ישירות לביצית - עקפה טכנית חלק גדול מבעיות פוריות הגבר, "אבל זה הביא לתופעת לוואי בלתי מכוונת: התעלמות יתר מהצד הגברי, ששם המון עומס טיפולי מיותר על האישה". היא מוסיפה כי הציר ההורמונלי לשיפור פוריות מאושר בסל הבריאות לנשים אך לא לגברים, "למרות שייתכן שהוא עובד גם עליהם. המחקר בתחום הזה בפיגור - זו בעיה עולמית". בפועל, כשהיא פוגשת זוג עם בעיה משולבת, היא מציעה לנסות לשפר את הזרע תחילה. "אולי זה יוריד זוג ממצב של IVF להזרעות או להיריון ספונטני - ויוריד את העומס הטיפולי מהאישה".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר נגה פוקס ויצמן, ד"ר מרים ספראי, אפרת וכטל ושרית רוזנבלום בוועידת הנשים של המדינה
(צילום: יריב כץ)
ד"ר מרים ספראי, מומחית ברפואת נשים ופוריות ואחראית שימור פוריות רפואי ביחידת ה-IVF בוולפסון, לא הגיעה לתחום במקרה. כשהייתה סטודנטית בשנה החמישית, אובחן בנה מולי עם נוירובלסטומה - גידול ממאיר שדרש כימותרפיה קשה. "היה לי מאוד מאוד ברור שהוא יהיה עקר בסוף הטיפולים. לבנים צעירים לא היה שום דבר להציע בניגוד לבנות. עמדתי מול טופס ההסכמה חסרת אונים, וחתמתי כי רציתי שיחיה". מולי אינו בין החיים כיום, אבל תחושת חוסר האונים הובילה אותה לתחום שימור הפוריות.
ד"ר ספראי מדגישה כי נשים רבות מגיעות אליה מאוחר מדי - לא בגלל חוסר רצון, אלא בגלל חוסר מידע. "אי-ספיקה שחלתית מוקדמת היא דבר שלא מרגישים קודם. אין שום סימן מקדים - לא גוש שגדל, לא כאב. כלום. וסת אצל אישה הוא כמו עוד סימן חיוני. אם פתאום הווסת לא סדיר - לבוא לבדוק. זה רק בדיקת דם, וחלון ההזדמנויות יכול להיסגר". בישראל מותר להקפיא ביציות מגיל 30 עד 41 מסיבות סוציאליות - אבל כשאין זמן, למשל לפני טיפולים אונקולוגיים, האפשרות היא הקפאת רקמת שחלה. "אנחנו מקפיאים להרבה ילדות לפני הקרנות, ויש לנו נשים בוגרות שמקפיאות רקמת שחלה כי אין שבועיים וחצי לעבור מחזור הקפאת ביציות. הן באות לקבל את ההשתל שנים אחר כך - ויש לנו המון סיפורי הצלחה. הן כותבות לי. זה אושר".
"אוי, מסכנה"
ד"ר פוקס ויצמן עסקה גם בסוגיה שצפה בעוצמה מאז 7 באוקטובר: הנצלת זרע מחיילים שנהרגו. באיכילוב בוצעו כ-300 מקרים מאז תחילת המלחמה, לעומת 10-8 בשנה לפני כן. עד 7 באוקטובר נדרשו הורים לעבור דרך בית דין לענייני משפחה לפני בקשת ההנצלה. ב-8 באוקטובר שינה משרד הבריאות את הנוהל ואיפשר להם לדלג על שלב זה. אך מה שלא השתנה, לדבריה, הוא ההיערכות למה שבא אחר כך: "אף אחד לא נתן את הדעת איך ייימצאו הנשים לשאת את ההיריונות האלה, מה המנגנון שינהל את הדבר, האם הילדים יוכרו כיתומי צה"ל ומה יהיו הפיצויים הכספיים. המדינה לא הכינה את המסגרת".
אפרת וכטל, מרצה לביטחון עצמי בריא ומנחת הפודקאסט Intome, ישבה לצד שתי הרופאות והציגה קול אחר לגמרי - אישה בת 42 שלא בחרה בהורות, ולא בטוחה שתבחר. "זה לא שאני אל-הורית. אני יכולה לשאול את עצמי האם אני הורית - וזה בסדר". מה שמטריד אותה הוא הסמנטיקה: "כמה יחגגו כשנולד ילד? הסמנטיקה שלנו היא לחגוג הישגים משפחתיים ולא הצלחות אחרות - ואז את מרגישה פגומה". היא מתארת נשים שמעיזות לשאול בקבוצות פייסבוק אם הן אל-הוריות ומקבלות תגובות שאומרות שהן "חולות נפש". ועל הלחץ שמוסיפה הטכנולוגיה: "לפני זה לא מצאת בן זוג והיית 'אוי מסכנה'. עכשיו את לא צריכה בן זוג, קדימה - למה את מחכה? ואני שואלת: זה נראה כמו לרדת לקנות במבה?".
המסר שלה לסיום היה פשוט: "אנחנו פורצים קדימה עם טכנולוגיה, אבל כל הזמן ברגרסיה במחשבה. צריך לנרמל בחירה בהורות - ולנרמל בחירה באל-הורות. הדבר היחיד שיעשה אותך מאושרת הוא להסתכל פנימה ולשאול מה את באמת רוצה. וזה עסק של אף אחד אחר".
